תפסו תחת: הטלוויזיה הישראלית הופכת סקסית יותר
עירום נדיב, סצנות סקס פרועות במטבח והישבן של עפר שכטר שממלא את המסך. טלוויזיית המיינסטרים הישראלית גורמת למקבילה האמריקנית שלה להיראות כמו ערוץ תכלת. בכבלים ובלוויין זו כבר בכלל אורגיה אחת גדולה. הרשות השנייה מסמיקה והצופים נאנחים, השאלה היא אם מזעזוע או סתם כי טוב להם
פעילי הפתח שהסגירו עצמם והופשטו על ידי צה"ל בלב מהדורות החדשות עד לתחתוניהם, הם דבר הרבה יותר נוח לעיכול, מתברר, מאשר התחת המפורסם של עפר שכטר, הזוכה לחשיפה מוגברת בימים אלה ומטריד את מנוחת הרשות השנייה. גם שאלה על בגידות בשעשועון מחרידה אותנו יותר מסיפורי זימה בתוכניות תחקירים על רופאים ורבנים ממששים.
אז מי אנחנו באמת? האם צופי הטלוויזיה הישראלים הם חיות ליברליות הנוהגות להתהלך בעירום מלא בפסטיבלי בוץ היפיים, או שמא מדובר בגלגול לבנטיני של בני האמיש? בין התשובות שנתנו האנשים שנדרשו לשאלה בכתבה זו, הייתה מילה אחת שחזרה ללא הרף: "צביעות". מסקר עמדות שערכה הרשות השנייה, ומתפרסם כאן בראשונה, עולה כי בשנת 2007, כ-30 אחוז מהמשיבים אמרו כי לטעמם יש תכנים פוגעניים בטלוויזיה, כשסוג התוכן הפוגע שאותו ציינו יותר מכול, הוא "מין". רבע מהאוכלוסייה הדגישה בסקר כי היא חושבת שהטלוויזיה מכילה "תכנים מיניים ויחס מזלזל כלפי נשים".
"בישראל ניתן משקל רב לחופש הביטוי", מנסח בדיפלומטיות מנכ"ל הרשות השנייה, מנשה סמירה, "לפעמים אפילו תוך פגיעה בדמות מסרים מיניים. ביחס למדינות אחרות בעולם, אצלנו יש פתיחות הרבה יותר גדולה וההתערבות שלנו נעשית במשורה. בתוכניות דרמה יש שילוב של סצנות שהן לעתים לא פשוטות, אבל לפעמים הקונטקסט מאפשר זאת ואנחנו פתוחים. הדרך העיקרית שבה אנחנו מטפלים בכך היא בסיווג ובסימון של התוכניות כדי שלציבור תהיה יכולת לבחור".
בתקופה האחרונה, כך נדמה, הוזז הגבול באופן דרמתי וידי הרשות השנייה עמוסות בבדיקות מול זכייניות הטלוויזיה המסחרית. מדובר בעיקר בסצנת המטבח הלוהטת של "לאהוב את אנה", בין עפר שכטר לרונית יודקביץ (שכבר הביאה את הרשות לפתוח בהפרה כלפי ערוץ 10) וסצנת האהבה ההומואית של אותו שכטר עם ניב רז ב"עד החתונה", אבל לא חסרות דוגמאות נוספות, ומחוץ למיינסטרים, הן כמובן קיצוניות עוד יותר.
"רביעיית רן", "מסכים", "להוציא את הכלב", "פרשת השבוע", "הבורר" וכמובן "תעשה לי ילד" של הוט, ששברה שיאי פתיחות מינית בחדירות אנאליות ואורגיות של מוזיקאים הלומי קוק. לכך מצטרפות הטלנובלות היומיות, שאמנם מאוד נזהרות בגילויי העירום, אך על הבוטות המינית של תכניהן אין עוררין.
מיכל בוטל, היום שותפה לפרויקטים שמתהווים באולפני הרצליה, שימשה בתפקידה הקודם כמנהלת ערוצי הבית ביס והייתה זו שמיתנה סצנות ב"השיר שלנו". "אנחנו מנסים להיות נורא מגניבים, אולי הרבה יותר ממה שאנחנו באמת", היא אומרת, "זה מה שהביא הרבה סקס לפריים טיים, אבל בעצם רוב צופי הטלוויזיה הם יותר מבוגרים, יותר מרובעים ואז קמה צעקה. הצעירים רואים פחות טלוויזיה מהוריהם".
"אני חושבת שהדור הצעיר, בני ה-30 פלוס, מגרד את הגבולות ודוחף יותר ויותר", מנתחת מנהלת הפיתוח של הוט, מירית טובי, "זה דור שמצטט מעולם שהוא כבר מתורגם. תמונות ההשראה שלהם הן לא מהמציאות היומיומית, אלא מטרנטינו ומ'החברה הטובים'".
טובי תוהה איך אפשר לצפות לעידון ממי שחי ויוצר במדינה הזו. "מישהו שהיה בלבנון וכתב תסריט, אתה יכול לצפות ממנו להיות בוטה וקיצוני. התרבות הישראלית מאוד גסה ואלימה. אחד הדברים הכי מעניינים כשמכרנו את 'בטיפול' ל-HBO, הייתה הטענה של האמריקנים שפסיכולוג לא היה מעז להתנהג בכזו בוטות כלפי מטופליו. זו החברה שלנו וככה צריך לכתוב". לטענת טובי, היא אף פעם לא מצנזרת סדרה.
"מי שלא נוח לו, יש מספיק ערוצים אחרים לראות. להפך, הרבה פעמים אני דוחקת בהם ללכת למקומות האלה. הטלוויזיה בארץ ענייה ותקציבי ההפקות דלים. צריך ללכת למקומות הכי קטנים והכי ריאליסטיים. לעשות סדרה מסוגננת בארצות הברית, עולה פי שלושה מסדרה כמו 'תעשה לי ילד'".
"כולם מנסים להימכר ל-HBO", מסבירה מיכל בוטל. "גל ההצלחה הישראלי בעולם וההשפעות החו"ליות דוחפים את היוצרים בטלוויזיה אל הקצה. אבל עם כל הכבוד ל-HBO, הם לא ברודקאסט, הם לא ערוץ מרכזי שמגיע לכולם. בפרק האחרון של 'עד החתונה' הייתה סצנה יפה ואינטימית בין ניב רז לעפר שכטר. פתאום שכטר קם מול הפרצוף שלי וממלא לי את הפריים בתחת הרטוב והשעיר שלו. אני תופסת את עצמי אדם מתקדם, אבל זה לא דבר חינני בעיניי. הרגשתי שזה כאילו להגיד בכוח 'אנחנו בוטים והולכים עד הקצה', בלי שזה יידרש בעלילה".
המקום היחיד שבו יש הקפדה אמיתית
דרך אחת לבחון את מידת הפתיחות הישראלית היא בהשוואה למדינות אחרות בחו"ל. רן תלם, סמנכ"ל התוכניות של קשת, מספר כי בעת פיתוח הגרסה המקומית של "האח הגדול", הנושא "עד כמה מצלמים ומראים" נדון בהרחבה. "מצד אחד יש את הסקנדינבים, שהם מאוד חופשיים במה שהם מראים", אומר תלם, "ומצד שני יש את התאילנדים שמקפידים אפילו לא להחזיק ידיים. אני מבטיח שאנחנו נהיה במקום טוב באמצע".
גם בהרפתקה הישראלית הקודמת בדמות "האח הגדול", הלוא היא "פרויקט Y", היו מאוד זהירים. אז, לפני שלוש שנים, ההפקה נמנעה מלהראות יותר מדי אינטימיות או עירום מפורש, ודאי לעומת הגרסאות האירופיות של התוכנית, שם המצלמה במקלחת מותקנת בדיוק בגובה המתאים וזו שבחדר השינה לא מפספסת את זקפות הבוקר.
ועדיין, ישראל נוטה להקצין את תוכניות הריאליטי שנופלות לידיה. "הישרדות" שלנו הייתה הרבה יותר מינית מהאמריקנית. או "פרדייז הוטל". בארצות הברית מופקות שתי גרסאות של התוכנית, אחת משודרת בשעות הפריים טיים והשנייה, נועזת יותר, נדחקת לאחת בלילה. בלוויין בישראל משודרת הגמ רסה התכלכלה בלבד, גם בשעות היום.
בזכיינית ערוץ 2, רשת, עובדים היום על מעין וריאציה של הריאליטי, בשם "מפרץ האהבה". למפיק, גבעון שניר, אין ספק בנוגע לגבולות בתוכניתו המתהווה. "טלוויזיה טובה בפריים טיים צריכה להיות לכל המשפחה, ואם היא לא עונה על זה היא לא יכולה להצליח. לסדמ רה רומנטית יש מקום, אבל כשזה יותר בוטה, זה לנישה", אומר שניר. "יש לי ילדות בנות שש ושבע, ואם אני לא יכול לראות איתן, אז זה לא יעבוד".
הילדות שלך ראו "הישרדות"?
" ברור, הן אפילו בקייטנת 'הישרדות'".
ומה הן יראו ב"מפרץ האהבה"?
" נשיקות וחיבוקים ברור, כי רואים את זה בכל סרט הוליוודי. סדינים זזים בלילה, זה כבר משהו אחר".
דנה שטרן, מנהלת הרכש וערוצי הבית של יס, מספרת שהטלוויזיה האמריקנית הרבה יותר נוקשה מזו בארץ. "לרשתות שם יש קווים מאוד ברורים", היא אומרת. "אפשר לקבל קנס של חצי מיליון דולר על השד של ג'נט ג'קסון, והמרכזיות יקרסו, אבל מצד שני ב"CSI" רואים גופות מרוטשות ואלימות מטורפת. הסדרות של תשע בערב עמוסות בדם, אבל לא יכולים להגיד מילים בסיסיות כמו 'פאק'.
חזה של אישה מותר, אבל לא עירום גברי. בקטע הזה ארצות הברית עדיין יותר שמרנית. ערכי המשפחה מאוד מהותיים שם ויש הרבה קבוצות שלוחצות על מפרסמים ועל הרשתות מחשש לפגוע במרקם הלבן, הנוצרי. הדבר היחיד שהשתנה במהלך השנים הוא שיש יותר ויותר רשתות שהרגולציה עליהן שונה. פעם אנשים שעשו מנויים ל-HBO היו יותר מתירנים. 'הסופרנוס' נחשבו פורצי דרך. יש שם פחות רגולציה, מתוך ההנחה שמי שמזמין את הערוצים האלה יודע מה הוא מקבל".
אז אנחנו אולי יותר מתירנים מהאמריקנים, אבל נראה שלא בלב שלם. "אנחנו בדילמה גדולה מאוד", מתוודה מיכל בוטל. "מצד אחד אין לך איך להגן על הילדים שלך, יש הרבה מקומות שבהם הם יכולים לקלוט את כל מה שאתה לא רוצה שיקלטו. מצד שני אתה לא יכול לשחרר את זה. אני יכולה לרצות עד מחר שהם לא יראו הרבה טלוויזיה, אבל הבת שלי באה ומודיעה לי בעצמה איזה ערוץ זה 'ערוץ ילדים'. גם 'הישרדות' זה לא הגיוני לילדים, אבל הם שיחקו בגן בהישרדות ולא הייתה ברירה".
"אנחנו מתחסדים וצבועים", מסכמת בהחלטיות הסקסולוגית ד"ר איריס בר-און. "המבוכה האמיתית והחשש מתוכניות המין הם לא כי ילדינו יצטרכו לצפות בזה, אלא כי אנחנו נצטרך לדבר איתם על זה. אנחנו מוצפים במין בטלוויזיה, אבל בתוך המשפחות עצמן לא מדברים על זה כלל. שהילדים ילמדו מהטלוויזיה.
אנשים אומרים 'לך תזדיין' בכל מקום, אפילו בבית, אבל אף אחד לא מזדעק עד שזה פתאום בטלוויזיה. בסוף הילדים שרואים את כל התוכניות האלה מגיעים אליי לטיפול, כי המין האמיתי בחיים הרבה פחות מעניין ממה שהבטיחו להם על המסך".
נא להמתין לטעינת התגובות
