להשתאכנז זה כואב: ראיון עם רון כחלילי
כמה פעמים שמעתם את הטיעון שהאפליה העדתית בישראל נסתיימה אי שם בשנות החמישים? כמה פעמים אמרו לכם שהרוסים הם המזרחים החדשים ושמי שרוצה לצאת מהשכונה צריך רק להתאמץ? במשדר הדוקומנטרי "אל תקרא לי שחור 2008", שישודר בערב תשעה באב, מוכיחים לנו שהפערים העדתיים קיימים ובועטים
הנתונים, לעומת זאת, מדברים בעד עצמם, והרי שלושה מהם לדוגמא: שכיר אשכנזי מרוויח 40% יותר משכיר מזרחי; 80% מילדי הדור השני האשכנזים זכאים לתעודת בגרות לעומת 49% מעמיתיהם המזרחיים והסגל האקדמי של האוניברסיטאות כולל 9% גברים ונשים מזרחים לעומת 91% אשכנזים.
על מנת לתת משנה תוקף לנתונים היבשים, נשלחו במסגרת העבודה על "אל תקרא לי שחור" שני שחקנים ישראלים, מזרחי ואשכנזי, אשר צוידו במצלמות נסתרות, לבחון את היחס שמקבל כל אחד מהם. השניים נראים עוצרים טרמפים, יוצאים לדייטים ומנסים להתקבל לעבודה. התכנית חושפת את אותו העוול שהעיתונות הכתובה מנסה להוכיח במשך שנים אלא שהפעם, לדבריו של רון כחלילי, "הפעם זה גם מצולם".
כחלילי מתייחס לעצם קיומו של המשדר כאל הישג תקשורתי, משום שלדבריו זו הפעם הראשונה בה ערוץ מסחרי מעלה משדר אקטואלי על מזרחים. "בתחילת דרכו של ערוץ 2 אפשר היה למצוא תכנית רצינית פה ושם, אבל היום, כשההיצע נע בין ריאליטי כזה לאחר, וכולם סלבריטיז שעובדים בתעשיית החלומות, זה די מפתיע שמשדר רציני כזה נכנס לסדר היום, אמנם בתשעה באב, שזה זמן לחשבון נפש, אבל זה עדיין במסגרת מדורת השבט".
מה המכנה המשותף לשש הכתבות שישודרו במשדר?
"הגזענות שקיימת ברחוב הישראלי, מבלי שנותנים לה כותרות. הגזענות הזו לא מסתיימת בזה ששחורים לא נכנסים למועדונים. ניסינו להוכיח שזה קיים בכל מקום ואצל כל אחד, כמו שאנחנו (הגברים, י.נ) נולדים שוביניסטים, אנחנו גם נולדים גזענים, כמעט יונקים את זה בחלב אמנו. גם השפה היומיומית שלנו רוויה בדימויים גזעניים, שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת".
האיש הקטן, אומר כחלילי, גם אם הוא מזרחי בעצמו "לא שם לב שהוא מעדיף את הלבן, הבלונדיני, עם העיניים הכחולות". בכולנו, לדבריו, בישראל של 2008, יש חשש מהפרא, מהאיש השחור, השעיר, ועלינו להילחם בחשש הזה ולבער אותו, כמו שנלחמים בשוביניזם.
אתה מצליח להוכיח שגזענות כלפי מזרחים עדיין קיימת בישראל?
"המשדר מתאר את מה שקורה למזרחים בשנת 2008 בישראל. הרי אומרים לנו שזה לא קיים, שזה שייך לשנות החמישים, שהיום כולנו אחים, כולנו שווים, כולנו ישראלים. כל המילים היפות האלה הן שקריות, כי הפערים למעשה הולכים ומתרחבים. לכאורה יש בולטות ונראות של יותר ויותר מזרחים בפוליטיקה, בתקשורת, אבל מעמדם של המזרחים בכל פרמטר שתבחני הולך ומתדרדר".
אתם מסתמכים על נתונים של מכון אדו"ה (מכון המספק מידע על שוויון וצדק חברתי)?
"למעשה, אין אף גוף ממסדי שבודק את הפערים בין מזרחים לאשכנזים. זה מדהים, כי בודקים כל דבר כמעט - מכמה שערות יש לילדים בלונדינים בצפון ועד כמה מכוניות מחזיקה משפחה ממוצעת, אבל למרות שהפערים בין אשכנזים למזרחים רק הולכים ומעמיקים, אף אחד לא בודק. רק מוסדות אלטרנטיביים, כמו אדו"ה מגיעים לתוצאות האמיתיות ומספקים לנו נתונים על מצבם של המזרחים, שלמרבה הצער מצבם מעולם לא היה רע יותר".
המזרחים שמצליחים, טוען רון כחלילי, שוכחים מיד מאיפה הם באו והולכים למקומות נעימים יותר. למרות המספר העולה
את העובדה שהעיסוק בסוגיה הזו מעורר פעמים רבות בקרב מזרחים עצמם הרמת גבות במקרה הטוב וקיתונות של זעם במקרה הפחות טוב, קושר כחלילי לתופעת ההשתכנזות. "זה כאבי תופת להשתכנז", הוא אומר "הייתי שם ואני יודע. זה דורש מחיקה של כל מה שאתה, ועיצוב מחדש על פי אג'נדה שמישהו אחר קבע".
איך אתה מסביר את העובדה שאנשים לא רצו להתראיין?
"המזרחים לא חיים בבועה, הם חיים בעם ישראל, והם יודעים שמזרחיות מזוהה עם דברים שליליים, עם פרימיטיביות, פריפריה, ימניות. לכן, הם בורחים מהמזרחיות שלהם ומשתכנזים. בדרך מהפריפריה למרכז הם שרים שירי ארץ ישראל ישנה וטובה, רוקדים ריקודי עם ומעברתים את שמות המשפחה שלהם, וכך אבוטבול הופך לאביטל. כשאתה מזרחי אתה מסתכן בלהיות ערס, שולי, לא יכניסו אותך למועדון, שלל סטריאוטיפים ידבקו בך כמו שטר מקומט על רקדנית בטן בחתונה מזרחית".
כחלילי מדבר על הנוכחות השכיחה של ידוענים מזרחים בתרבות כעל אינפלציה ריקה של שמות. "אמנם יש בוסקילה, סקעת וחג'בי, אבל התוכן הוא אשכנזי: הם שרים עברי לידר וצביקה פיק".
הדור שאתה מדבר עליו הוא דור שני או שלישי למחיקת הזהויות של כור ההיתוך. איך אתה מצפה מהם לייצר תכנים מזרחיים, כשאין להם את הכלים לכך?
"בעבודה קשה ועמלנית. כשיש רצון לתקן עוולות, לצמצם פערים, אתה עושה עבודה. צריך לפעול בתוך האקדמיה, בתקשורת ולהציב מודלים חדשים, להרחיב קטגוריות, להביא דמויות מגוונות יותר של מזרחים. המזרחי הוא לא רק נהג אוטובוס וולגרי או אינסטלאטור, הוא גם יכול להיות איש אקדמיה, אמן או יאפי. סטריאוטיפים זה צמצום של עושר ומגוון לשורה אחת, כמו שבגין עשה לפלסטיניוּת כשהוא קרא לערפאת "האיש עם השערות על הפנים" – זה מה שקורה פה למזרחים".
אתה מתכוון, למעשה, לשינוי ברמת הייצוג של המזרחים במדיה?
"כן, אבל לא רק. שינוי ברמת הייצוג ניסיתי לעשות בערוץ "בריזה", אבל זה קיים בכל התחומים, ממשפט דרך צבא וממשל ועד לאקדמיה".
בשנת 2000 עלה לאוויר ערוץ בריזה, בניהולו של כחלילי, שניסה למתג אותו כערוץ רב תרבותי. "אני הקציתי תוכניות לדתיים, נשים, הומואים וכל מיני שבטים "דפוקים" אחרים. מניסיוני, בצער רב, המזרחי תמיד נשאר בסוף התור. הרוסי תמיד יתקדם, כי תהיה לו דודה באקדמיה או דוד בתל אביב".
מה עם פלסטינים? מה עם אתיופים?
"אני לא רואה מרחק גדול בין הקבוצות. נכון שיש שבטים דפוקים יותר, אבל עדיין המזרחי נשאר תמיד בסוף התור".
אתה לא עייף מהדימוי של הדון קיחוטה של התקשורת הישראלית?
"הייתי עייף ומבויש אלמלא הייתי עוסק בסוגיה הזאת. אם אעשה כל מיני טפשת, רק בידור וריאליטי, המוח שלי יתייבש, לא בשביל זה באתי לתקשורת".
"אל תקרא לי שחור 2008", 9 באוגוסט, ערב תשעה באב בשעה 21:00 ברשת, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
