גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


פעמוני השכול: תערוכת פעמונים בראשון לציון

שלוש נשים שאיבדו את יקיריהן בפיגועי טרור נקשרו דרך האמנות בתערוכה חדשה, שבה עיצבו פעמון עם מסר אישי. "צריך להמשיך ליצור וללכת קדימה", הן אומרות, "יש ביקורת, אבל אנחנו אופטימיות"

נעה ברק | 24/7/2008 7:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מימי רוזנברג איבדה את נכדה אלירן בן ה-14 וחצי לפני שבע שנים בפיגוע התאבדות. בלהה גביש שכלה את אחיה דוד, שהיה רב בישיבת קרני שומרון בפיגוע באלון מורה בשנת 2002. ומלי הדני איבדה את אלדד רגב, בעלה של אחותה וחבר קרוב לפני שנתיים.
פעמוני השישים
פעמוני השישים צילום: יגאל פרדו

השלוש לא הכירו זו את זו, על אף שהיו שותפות גורל בשכול ובאובדן, עד שהתבקשו על ידי עיריית ראשון לציון להשתתף בתערוכת "פעמוני ה-60", ולעצב כל אחת פעמון על פי בחירתה.

רק כשנפגשו ועבדו יחד, גילו כי יש ביניהן הרבה מן המשותף, בתחומי העניין, בהשקפת העולם ובעיקר בסיפור האישי.

שלושת הפעמונים שיצרו מבטאים את סיפורן הכורך בתוכו שכול ותקווה, ולנוכח עבודותיהן מהדהד שימושו ההיסטורי הכפול של הפעמון כאזעקה בזמן מלחמה, וכצליל המסמל את חגיגות הניצחון עם סופה.

רוזנברג עסקה באמנות כל חייה, אך רק בגיל 49 הרגישה שהיא יכולה להתמסר במלואה לתחביב הישן והפכה אותו לעיסוק מרכזי.

בפעמון ה"נוסטלגיה" שבו ציירה מבנים היסטוריים לצד מבנים חדשים בירושלים, תל אביב וראשון לציון היא נותנת ביטוי דווקא לאופטימיות, דווקא לתחושה שיכול להיות עתיד ורוד.

"צריך להמשיך ליצור וללכת קדימה", היא אומרת. "אמנם אני נוסטלגית ואוהבת להיזכר בדברים הטובים שהיו, אך בד בבד אני אופטימית באשר לעתיד, המדיני והאישי".

בדומה לרוזנברג, גם גביש מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה, "עוד כילדה עם גירים על המדרכות".
במהלך השנים למדה, יצרה ולימדה אמנות.

בבואה לחשוב על רעיון לפעמון, התלבטה. בתחילה חשבה להנציח את אחיה, ואחר כך החליטה להתמקד דווקא ב"מדינאים" ולצייר נשיאים, ראשי ממשלה ואישי מפתח מאז קום המדינה ועד ימינו.

"אני קשורה מאוד למדינה, כך חונכתי. חשוב לי שהמורשת לא תשכח", היא מספרת. "יש לי הרבה ביקורת, הרבה מה לצעוק, אך המדינה היא אני, ואני מאמינה בה ובערכיה".

הדני ניסתה במהלך חייה לשלב אמנות עם עבודות "מן השורה", עד שפתחה לפני כשלוש שנים עסק לעוגות מפוסלות.

בבואה ליצור את הפעמון, ידעה כי אינה רוצה להיות בנאלית וכי היא רוצה לייצר עמדה שתתקוף מיד את מי שיצפה ביצירה פרי עיצובה. "נתקלתי במשפט של בן גוריון 'תדע כל אם עברייה. . .'", היא אומרת, "ונפל לי האסימון".

הפעמון "זעקה באפלה" הוא סימבולי ונותן ביטוי לשבר, לחושך ולאובדן חירות. לדבריה, הוא אינו בא לבטא מחאה "זו הבעת רגשות אישית", אילו יצרה את הפעמון היום, לא היתה משנה דבר. "המשפט של בן גוריון הוא המסר", היא מציינת, "והוא תקף בכל זמן".

ב-18 באוגוסט תיערך בהיכל התרבות שבראשון לציון מכירה פומבית של העבודות בהנחיית מני פאר, וכל הכנסותיה ייתרמו לילדים ונוער בסיכון.

התערוכה, אותה אצר חגי ארגוב,  תיפתח בראשון לציון ב-29 ביולי, ותציג 80 פעמונים פרי עמלם של מגוון אמנים ויוצרים כמו טוביה צפיר, בועז שרעבי, דודו גרשטיין ועוד.
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
  • עוד ב''אמנות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
ניווט מהיר
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים