ראשי » תרבות » במה ואמנות » תיאטרון

"כתם עיוור" במוזיאון פתח תקווה

התערוכה שנפתחת השבוע חוקרת דרך עבודות וידאו, מיצב וצילום את מגבלות המבט. הצופים נאלצים להשתמש בחושים אחרים, חוץ מראייה, כדי לחוות את העבודות במלואן

מזה מספר שנים מעמיד מוזיאון פתח תקווה לאמנויות, בניהולה של דרורית גור אריה, תערוכות העוסקות בסוגיות של מרחב, ובנקודות ההשקה והעימות בין המרחב הפרטי לציבורי.

התערוכה "כתם עיוור" שתיפתח ביום ה' הקרוב ה-5 ביוני ושאצרו כרמלה יעקבי וולק (מייסדת ועורכת כתב העת בלוק ומרצה בכירה במסלול האקדמי של המכללה למנהל) ועינת מנוף (עורכת בכתב העת בלוק), ממשיכה את המסורת הנושאית. התערוכה מכוונת את הדיון לאותם "כתמים עיוורים", מושג שהושאל מהתחום הרפואי, וכוונתו בהקשר זה היא לאספקטים נסתרים במרחב הסובב אותנו אותם איננו רואים או בוחרים שלא לראות.

התערוכה מבקשת לשאול שאלות על המבט ומגבלותיו, ומנסה לנתק את המבקר מהזווית הוויזואלית המסורתית. כבר עם הכניסה מוצף המבקר בצלילים ובתחושות המרמזים על כך שעליו להפעיל חושים נוספים מלבד הראייה כדי להיחשף לחוויה במלואה.

התערוכה, ובה עבודות ממגוון מדיומים (וידאו, מיצב, סאונד ועוד), יוצרת חלל אקטיבי. העבודות מפוזרות בחלל באופן שאינו מכתיב הליכה בסדר מסוים, והמבקר חופשי לנוע במרחב כאוות נפשו, ובאופן זה להתוודע אליו. העבודות עצמן מערערות באופן מודע את "חוויית הצפייה המוזיאלית" השגרתית.

מיצב הווידאו של מירי סגל "קורה מבין עינך", כדוגמה, שובר מנגנונים אופטיים ו"משתעשע" עם פרספקטיבה תוך יצירת תחושות אי נוחות. עבודות נוספות יוצרות אשליות חזותיות, ומציגות מוקדי התרחשות משתנים. חלקן, כמו המיצג סמריה של מאיה שאן באודן, מתקיימות בשיתופו הפעיל של המבקר והופכות את "הצופה", ל"משתתף", המוצא עצמו מעורב, ולו אינטואיטיבית, במרחב ובמתרחש בו.

התערוכה, בה משתתפים אמנים ישראלים, פלסטינים וכן אמנית מאיראן ואמן טורקי מזמינה, בין היתר, פרשנויות פוליטיות וחברתיות. "זה נכון" מאשרת כרמלה יעקובי וולק "אך המסרים כאן, גם הפוליטיים וגם האחרים אינם in your face. איננו מנסים לחנך או להוליך את הצופה. נהפוך הוא, הרצון הוא ליצור חוויה ובעקבותיה מודעות. החוויה היא משמעותית גם בלי תוספות טקסטואליות ורעיוניות. הן כמובן מוסיפות עוד נדבך, אולם הן אינן הכרחיות להתנסות המרחבית".

"וולטר בנג'מין מדבר על המושג 'הסח הדעת' כמצב שבו, דווקא מתוך חשיפת יתר, נוצרים ריק או השהיה, ואז נפתחים לפתע חושים נוספים המאפשרים את המעבר מהתבוננות לפעולה" מסבירה יעקובי-וולק. "הריק הזה הוא אותו 'כתם עיוור' אותו מנגנון שעצם המודעות לו, ההכרה ש'אני רואה שאינני רואה' היא המחוללת שינוי תפיסתי ותודעתי."

איזה תהליך היית רוצה שיתחולל אצל המבקרים?
"הייתי רוצה בראש ובראשונה שהביקור יעורר מחשבה לגבי מגבלות הראייה. המודעות לזה ש 'אינך רואה' היא מספקת כשלעצמה" 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...