אמנזיה אהובתי: ספר חדש לגרג הורביץ

סופר המתח גרג הורביץ פוצץ מכוניות והצטרף לכת במסגרת תחקיר לספרו החדש, שבו מוצא עצמו מחבר ספרי מתח מואשם ברצח שלא ביצע. "יש בגיבור הרבה ממני", הוא מסביר, "אבל הוא שנון יותר"

נורית קנטי | 9/7/2008 13:14

אובדן זיכרון הוא טריק ידוע בספרות המתח - פשוט מדביקים את כל הצרות למסכן שסובל מאמנזיה. דווקא בשל כך מעניין לראות אם סופרי המתח עדיין מצליחים להפיק משהו חדש מהמתודה עתיקת היומין הזאת.

גרג הורביץ. צילום: גוון אדי

בספרו השמיני, הראשון שמתורגם לעברית, "אבל מי זוכר", טווה גרג הורביץ עלילת מתח שמסבכת את אנדרו דאנר, מחבר ספרי מתח בעצמו, בפרשה שמזכירה את הספרים שהוא כותב. "יש בדאנר הרבה ממני, יותר ממה שיש בכל דמות אחרת שכתבתי", מספר הורביץ בראיון בדואר האלקטרוני מביתו שבלוס אנג'לס. "עם זאת, יש כמובן גם הבדלים. נקודת מבטו על האירועים קשורה לנרטיב, והוא שנון ממני".

בתחילת הספר מתעורר הסופר השנון כשהוא מרותק למיטת בית חולים, לאחר ניתוח להסרת גידול בראשו. מהר מאד מתחוור לו כי הוא חשוד ברצח חברתו לשעבר, בעיקר משום שנמצא מעולף ליד גופתה כשסימני הדם שלה תחת ציפורניו.

הוא מנסה להילחם על חפותו ולחפור בזיכרונו שהתערער בעקבות הניתוח, וכשהראיות ברצח דומה נוסף מפלילות אותו שוב, הוא יוצא לחקור מי משתמש בכלים שלו עצמו כדי להפכו לרוצח. "להיות נאשם ברצח שלא ביצעתי זה דבר מפחיד מאין כמוהו", אומר הורביץ, "אנו פוגשים את אנדרו ביום הגרוע בחייו ונכנסים איתו להרפתקה מסחררת - וזה תפקידו של המותחן למעשה".

במהלך התחקיר לספר ולספרי המתח הקודמים שלו הקפיד הורביץ לחוות את כל המצבים עמם אמורים גיבוריו להתמודד. "התאמנתי בדרכי פיצוץ של מכוניות, הצטרפתי לפשיטות של הקומנדו הימי האמריקני, הלכתי למפגשים של כתות בזהות בדויה", הוא משחזר, "הספר הזה הוא על מישהו כמוני, עם הקשרים והידע שרכשתי לאורך הדרך, שנקלע לתעלומה פרטית

שלו, ומנסה להשתמש באותם אנשי צבא, מרגלים, קרימינולוגים".

על פתרון העלילה אי אפשר כמובן להרחיב, מלבד לציין שאחד הדברים המיוחדים בספר הוא שהמניע שבחר הורביץ לביצוע הפשע באמת מפתיע ובלתי צפוי, ואף משאיר את הקורא עם שאלה למחשבה.

אחת מגיבורות "אבל מי זוכר" היא לוס אנג'לס, "עיר שהכל יכול לקרות בה, והכל קרה לי", כפי שמגלה בהשלמה דמותו של הגיבור. אך חלקיה המובלטים הם לא אלה שאנו רגילים לצרוך בסרטים או בסדרות טלוויזיה נוצצות.

במקום הוליווד ובתי מידות של אנשי תעשיית הבידור, אנו פוגשים את החצר האחורית של עיר האורות האמריקנית. "דאנר רואה את לוס אנג'לס כפי שאני מביט בה על מורכבותה, האמת והזוהמה שבה", מתפייט הורביץ. "זו עיר שמונעת בידי תעשיית הסרטים ויש בה מסורת חזקה של סיפורי פשע. היא אינה דומה לשום מקום אחר".

הורביץ ידע כבר בגיל 6 שיכתוב ספרי מתח. הוא למד ספרות ופסיכולוגיה בקולג', מתוך מחשבה שזו ההשכלה הנכונה לסופר מז'אנר כזה, ובגיל 19 כתב את ספרו הראשון "The Tower". הוא כמובן קורא ספרי מתח רבים, אך לא קרא עדיין אף אחד פרי עטו של סופר ישראלי. "עכשיו כשאת שואלת אותי", הוא אומר, "עולה בי הרצון להזמין ברשת כמה ספרי מתח להתרשם מהם".

הורביץ, כפי שאפשר ודאי לנחש משם המשפחה, הוא יהודי שחונך על ברכי התרבות היהודית, אך הוא לא דתי. "אני נרגש כשאני בבית כנסת, וככל שהתבגרתי למדתי יותר על היהדות". בישראל הוא לא ביקר עדיין, אך כמו כל יהודי תפוצות טוב הוא ממלא אחר הציפיות ומצהיר כי "הוא מת לבוא", ויגיע כשילדיו יגדלו. בינתיים הוא שמח לגלות שספר שלו יצא כאן לאור בעברית.