מדף הספרים של דודו טסה
הזמר דודו טסה בחר את את הספרים שבלעדיהם הספרייה שלו לא הייתה שלמה, הספרים שהצליחו לרגש ולרתק גם אדם עם יכולת ריכוז נמוכה כמו שלו. בספרייה שלו אפשר למצוא ספר ילדים של ד"ר סוס לצד הביוגרפיה של בגין ואת השירים של אלכסנדר פן ליד סיפורי זן של יואל הופמן
חבריי ניסו לשכנע אותי, במבטם המזלזל, שזאת עוד דרך לבלות. בדיוק כמו ללכת לסרט, לשמוע מוסיקה, לראות כדורגל או סתם לשתות באיזה בר. כשהתפתחה בבית קפה שיחה כזאת או אחרת על "האחרון של" התחלתי לפהק.
אלו בדיוק הרגעים בהם אהבתי לחשוב מה יהיה הדבר הבא שאעשה היום. תמיד זה נגמר בעוד בהייה במשחק כדורגל מהליגה השנייה למקומות עבודה. אם זה נשמע עלוב וריק מתוכן, זה עוד כלום לעומת מערכת היחסים שנרקמת בימים אלו עם 2 עציצים חדשים שהבאתי לאחרונה לדירתי. הבחירות שלי הן לא של הספרים הטובים בעולם, אלא מקבץ קטן של ספרים טובים שהצליחו להשאיר אדם בעל יכולת ריכוז ששואפת לכלום מרותק, מתרגש ומאוהב.
הימים הצבעוניים - ד"ר סוס
ספר ילדים מקסים. מעולם לא האמנתי ב"אופס, הבנתי כרגע משהו על עצמי" אלא בתהליכים ארוכים ומייגעים. אבל בספר של ד"ר סוס, שהיה בעצם הראשון שרכשתי בגיל 24, מתוארים הימים במגוון צבעים ורגשות עד כדי בלבול. לאותו ילד בסיפור לא ברור איך עם כל השינויים והרגשות שעוברים עליו מיום ליום הוא יכול להגדיר את זהותו. בתקופה שקראתי את הספר גם אותי הציפו שאלות לגבי סגנון המוסיקה שלי, ואם הוא לא מספיק מאופיין או מוגדר בצורה ברורה. "ואיזה עירבוב יש ביום צבעוני שבו לא ברור בדיוק מה אני, אבל אין מה לדאוג אם אני רבגוני, כי בסוף מה קורה אני שוב אני?", זה המשפט שלקחתי מספר הילדים הזה שמומלץ לא פחות גם למבוגרים.
התפסן בשדה השיפון - ג'יי.די סלינג'ר
ספר טוב זה ספר שגורם לך להרגיש כאילו נכתב עלייך. יש משהו בנקודת המבט הייחודית של סלינג'ר, נקודה שמשלבת בין פיכחון לרגישות. הספר מתאר מסע בן שלושה ימים, המסע של הולדן קולדפילד, נער מתבגר שמחפש את דרכו בחברה הבוגרת ולא מצליח להתעלם מהניכור והצביעות. כמוהו, גם אני מרגיש לפעמים כמו ילד בעולם צבוע ומנוכר. ילד שמחפש דיבור אמיתי. יש משהו מאוד מפתה בלתפוס עמדה מהצד, כמתבונן. והרי הרבה פעמים אנשים הם בעיקר אנוכיים, צבועים ורעים. ובכל זאת כנראה שבשביל לא להשתגע, צריך לקחת בזה חלק.
אלכסנדר פן - השירים: חלקים א' וב'
מה לומר? ברים, אלכוהול, נשים, תחושת ארעיות, אהבות מזדמנות ובעיקר הרבה כאב. "שכר שכר אשתה היום, ומחר יאכלוני הדגים...לעזאזל הכל! אך זה היום הב סולטנית, מלצר, ושני לוגים"
במשפט אחד: אין שירה שיכולה לתאר את החיים בתל אביב של ימינו בצורה טובה ומדויקת יותר משירתו של פן.
החלקיקים האלמנטרים - מישל וולבק
וולבק הוא סופר מושך ומרתיע בעת ובעונה אחת. הכתיבה שלו דוחפת את הכל לפנים. הניכור, ההשפלה, הקפיטליזם שעומד בבסיס היחסים בין בני האדם. הוא מצליח לסחוף בכתיבה כאילו קלילה יחסית אבל עמוקה ברבדים הפילוסופיים שמאחוריה. זו כתיבה שדוחסת את הרוע בחיים המודרניים לספר אטרקטיבי וחד.
בגין 1913-1992 - אבי שילון
הפעם היחידה שבא ראיתי את אבא שלי מזיל דמעה הייתה כשהודיעו לו שבגין מת. כשהביוגרפיה של בגין יצאה לאור מיהרתי לקנות לאבי את הספר. יש בביוגרפיה סיפורים אישיים והיסטוריים מאוד מרתקים, ולא ידועים, ובסופו של דבר דרך נרטיב היסטורי
פרא אציל - דודו בוסי
רק שלושה ימים לקחו לי כדי לסיים לקרוא את "פרא אציל". תיאורי הרחובות, השפה והדמויות שהיו כל כך מוכרות, גרמו לי לצחוק, לבכות, לכעוס ולגלות חמלה לכל אחת מהן. היה מפחיד לקרוא על אלי, הדמות הראשית בספר. הכרתי בילדותי לפחות עשרות נערים כמוהו שגדלו במשפחות מפורקות להורים שצורכים סמים ומחנכים באלימות. לימים הכרתי את דודו, שגם הוא גדל בשכונת התקווה, וגיליתי אדם מרתק מלא יצריות וחיות, בדיוק כמו הספר.
תורת הזן של גושו - יואל הופמן
הכתיבה של הופמן שובת לב. הוא משלב בין שירה לסיפור והעברית שלו מרהיבה. את תמצית תורתו של ג'ושו, פילוסוף סיני, הוא תירגם והוסיף הערות, ובתוך כך חשף אמיתות שאפשר להשתמש בהן בכל מצב. לצערי, רוב הזמן אני חופר בראש, מחפש משמעויות ומטיל ספק כמעט בכל. ואז טוב לקבל את המשפט הגאוני, שמקפל לדעת ג'ושו את כל הקיום האנושי "כשקר - קר; כשחם - חם". זהו, זאת האמת.
העונג שבחברתי - סטיב מרטין
אחד הסרטים האהובים עליי הוא "הכי טוב שיש". ג'ק ניקולסון מפליא בדמות אובססיבית קומפולסיבית, מרגשת ומצחיקה, בעלת קושי לייצר קשר בסיסי עם אנשים. כמו בסרט, גם בספר, מתאר סטיב מרטין, בדרך כלל שחקן, בדייקנות בדידות אימתנית של אדם בוגר, אחד שכל יציאה מהבית כרוכה עבורו בחרדות ובטקסים אין סופיים.
הגיבור עובר תהליך מפרך וכמעט בלתי אפשרי מבחינתו בדרך לעולם החיצוני. קל מאוד להזדהות עם דניאל, הגיבור, שביחד עם חרדותיו, שמציפות אותו בכל רגע, משתוקק למגע וחום. ההתעסקות בהפרעה שלא הייתה מוכרת על גבי המסכים זכתה מאוחר יותר לסרט נוסף בגילומו של לאונרדו דה קפריו -"הטייס".
נא להמתין לטעינת התגובות
