מדף הספרים של הדר גלרון
הדר גלרון כתבה את המחזה "מקווה" ואת התסריט לסרט "הסודות" ביחד עם הבמאי אבי נשר. ברשימת עשרת הספרים המשמעותיים בספרייה שלה שמור לתנ"ך מקום של כבוד ובסמוך לו אפשר למצוא מחזות לצד ספרי שירה וסיפורת
להרבה אנשים קשה לקרוא מחזות, אין בהם הרבה מרחב והכל מצומצם לדיאלוגים ו"עדיף לראות את ההצגה" אבל כשמישהו מצליח להביא את המרחב, הפסיכולוגיה והעולם לתוך פעולה דרמטית ודיאלוג מדויק, כמו שעושה טנסי ויליאמס במחזה הזה, הקריאה היא חוויה בלתי נשכחת. כבר בעמודים הראשונים של המחזה , הגרעין המיתי של הסיפור מושתל בצורה גאונית. ככותבת, זה ספר שאני חוזרת אליו שוב ושוב ומייחלת שפעם אצליח גם אני להגיע לדיוק כזה.
הנבל של דויטה - חיים פוטוק
זהו ספר שנכנס לי ללב וממאן לצאת. הוא עלה איתי ארצה בתיק האישי בגיל 13. נדהמתי מיכולתו של המחבר להיכנס לראש וללב של נערה, לחוות דרכה סיפור על תקופה מהפכנית ועולם פנימי סוער. כנראה שהספר נגע ללבם של רבים כי שנים מאוחר יותר מצאתי בירושלים חנות קטנה שמוכרת נבלים לתלייה על דלתות. מיד רציתי אחד נבל כזה כי הוא הזכיר לי את הנבל של דויטה. הסתבר לי שכל החנות היא בהשראת הספר. הנבל, כמובן, תלוי לנו עד היום על הדלת.
שירי לאה גולדברג - שלושה כרכים
אני אוהבת אהבת נפש את האשה הזאת ומצטערת שהיא מצטיירת לרבים דווקא כסופרת ילדים. העוצמה שלה, בעיניי, היא בשיריה. כך בכתיבה הבלתי מחושבת או מתחשבת, בנשיות המתפרצת ובמיניות הנועזת שלה, באומץ שלה ללכת עד הסוף עם כל דבר מצד אחד, ומאידך להביא את הדברים בטוב טעם מעודן ובדמיון מופלא. אני חייבת תודה ליהודית רביץ שהלחינה ושרה את השיר סליחות עם "באת אלי את עיני לפקוח...", זהו אחד השירים האהובים עליי. כשגיליתי שלאה גולדברג כתבה את השיר הופתעתי והתחלתי להתעניין בשיריה. מאז שלושת הכרכים יושבים על המדף הקבוע ומהווים מקור הנאה והשראה.
קולהאס ואחרים - היינריך פון קלייסט
למרות שאני פריקית של סיפורים קצרים (סול בלו, דה מופאסן, או. הנרי), את הספר הזה קראתי רק לפני שנה. פון קלייסט מיטיב בסיפוריו לבנות ולצייר את העולם האוטופי ואז שובר אותו באכזריות ובעורמה. גם אחרי שזיהיתי את הדפוס הזה, הוא הצליח לשכנע אותי שהנה, הפעם הוא באמת נותן צ'אנס - ואז ,כמובן, ירק לי בפרצוף. למרות שאני רומנטיקנית חסרת תקנה בדרך כלל, אני ממליצה בחום, כי הסיפורים מצוינים, מפתיעים ומאד דרמטיים. הסיפור שאני הכי אוהבת הוא "רעידת אדמה בצ'ילה". התיאורים בספר מופלאים והפילוסופיה מאחוריהם גרמה לי לחפש את הביוגרפיה של הסופר שמסתבר שהתאבד בגיל 36.
לא כשאר האמהות - אנג'ליקה שרובסדורף
המחברת כותבת את הביוגרפיה של אמה, סיפור שהוסתר ממנה במשך שנים רבות. זהו סיפור על אשה אמיצה שהעזה לחיות את החיים במלואם בתקופה שאנשים, גם החילונים, חיו על פי קודים חברתיים נוקשים. בעצם הווייתה היא שברה את כל המוסכמות, ויצרה לעצמה עולם של חופש הבחירה והרצון, הזמינה לתוכו שלוש אהבות גדולות שהיו אבות לשלושת ילדיה.
מר אל כאן אנה - פין
מה אפשר עוד לומר על הספר הזה שעוד לא נאמר? קראתי אותו בפעם הראשונה בגיל 9 ומאז כל שנה עד גיל 20 בערך. כבר הרבה שנים לא קראתי אותו, אבל הוא חרוט בנפשי עד כדי כך שאם אני שומעת שמישהו לא אוהב את הספר הזה אני ממש נעלבת.
כה אמר זרתוסטרא - פרידריך ניטשה
התחלתי לקרוא את הספר הזה בגיל 15 וסיימתי בגיל 25 בערך (אני קוראת לאט ..). הרעיונות והפילוסופיים הגבוהים של ניטשה, שעד היום חלקם נראים עדיין מהפכניים,
מובאים בשירים, פרוזה, סיפורים , סאטירות, משלים ופתגמים. ניטשה הופך תיאוריה לתשוקה, ומדבר על שינוי ערכים במוסר ועל מות האלוהים בלהט דתי. למרות שהרגשתי בהתחלה שאני חוטאת בעצם קריאת ספר זה, הוא נתן לי הרבה אומץ להיות מה שאני מבלי להסתתר מאחורי אידיאולוגיות.
ציפור ישנה - יוכבד רייזמן
הספר הזה יצא לפני כמה שנים והגיע לידי כי מצאתי את עצמי משתתפת בפאנל עם הסופרת יוכבד רייזמן. היא נתנה לי את הספר עם הקדשה ואני מודה לה על כך מאד. זהו ספר מקסים, מסופר בחן ובכנות כובשים על אף שהסיפור עצמו הוא פנטסטי.
הספר מספר על כלה שחתנה בורח ערב החופה, ומאותו היום היא עושה את עצמה "פוחלץ", כלומר נשארת במיטה כשצריך להאכילה ולהלבישה
גופה של אישה, תבונתה של אישה - ד"ר כריסטיאן נורטרופ
ברור לי כבר הרבה שנים שאנו, בני אדם, הננו מכונות פסיכוסומטיות. ומכאן ברור גם כי מודעות היא מפתח להרבה דברים בחיים. הבעיה היא שיש כאלה שמחליפים דת במודעות , כלומר מחפשים גם בתוך המודעות את המקומות של "נעשה ונשמע", שהם ביסודם סותרים את מהותה של התודעה.
מה שיפה בספר הזה הוא שלא מדובר בעוד ספר על ריפוי עצמי עם מנטרות ניו אייג'יות שגם בהם חטאתי לא פעם, אלא ברפואה, במובן הרחב של של המילה. הקשר גוף נפש מובא בספר הזה ממקום מקצועי, בהיר, לא מטיף ונטול פטרנליזם. זה לא ספר שקוראים בבת אחת, אלא ספר שצריך להעמיק בו , לקחת בכל פעם ביס קטן וללעוס לאט .
התנ"ך
אני יודעת שזה בנאלי אבל לא יכולה שלא לכלול ברשימה שלי את התנ"ך. ככל שעוברות השנים כך מקומו של הספר הזה גדל אצלי. יש תנ"ך אחד בחדר העבודה ותנ"ך ליד המיטה, כמה תנ"כים בסלון ואחד גם במטבח, בין ספרי הבישול (מסתבר שהוא שימושי יותר מהם - אפילו במטבח). אין חדר שיש בו מזוזה ואין בו תנ"ך. עם תוספות, בלי תוספות. אה, כן יש אותו גם על דיסק במחשב (פרויקט השו"ת של אונ' בר-אילן ), שלא לדבר על כל הספרים המתלווים, המפרשים ודורשים ומנתחים את ספר הספרים הזה שרב בו הנסתר מן הגלוי. אין ספק שהוא הולך ומשתבח עם הזמן, ואולי זו אני.
הדר גלרון היא שחקנית, מחזאית ותסריטאית דתייה. מופע היחיד של גלרון "פולסא" מציג את החיים מנקודת מבט של אשה דתייה והוא יעלה במוצאי שבת, ה- 28.6, במסגרת "2 במות 4 ימים", חגיגת הפרינג' בתיאטרון חיפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
