סרוגים: גן עדן עכשיו
דייטים לוהטים, מתח מיני בלתי ממומש, בתי כנסת כלוקיישן לפלירטוטים והחתונה הנכספת, שהיא מראית הכול. כך נראים חיי הרווקות של הצעירים הדתיים בירושלים, כפי שהם מונצחים בסדרה החדשה "סרוגים" עינת ברזילי, שטעמה לא מעט פשטידות באותה ביצה, מכריזה על אותנטיות מרגשת השחקנים החילונים, מצדם, מדווחים על לחלוחית
איתו עמדו על הבמה שני מיליון צופים דתיים, שיראו את עצמם בפעם הראשונה על המסך הקטן, בלי תיווך של צו פיוס, בגילומם של יעל שרוני, טלי שרון, אוהד קנולר ועמוס תמם. מה שאומר שמאז שינון מגל התפקד למגזר לא נרשמה עלייה כזו במפלס הסקסאפיל הדתי על המסך.
"סרוגים" מתרחשת בסמטאות ירושלים ומתמקדת בסיפורם של חמישה רווקים דתיים ומוצלחים שכל אחד מהם הוא פרוטוטייפ אמיתי לחלוטין, וכולם רוצים למצוא אהבה, להתחתן ולרכוש דירה במודיעין כולל מרפסת עם הכנה לסוכה. השילוש הקדוש רווקים-דת-חתונה הוא תמהיל נפיץ במיוחד במגזר הדתי.
כי נכון שנורא קשה לחפש אהבה בתל אביב, אבל לעשות את זה בחסות ההלכה, זה כבר משהו שאפילו ליאור אשכנזי לא מסוגל. הביצה הירושלמית שאבה אליה המון כתבות תחקיר, טורים פובליציסטיים ופאנלים מתוקשרים. אבל נותרה מחוץ לפריים, עד לסדרה דנן.
את "סרוגים" כתבו רווקים דתיים, בוגרי "מעלה" ברובם, ששאבו סיפורים מחייהם בביצה ועיבדו אותם לדרמה איכותית ומתוקה שלא מנסה בכלל להסביר את הז'רגון. הבמאי לייזי שפירא, 35, מסביר שהעיקרון החשוב ביותר בעבודה שלו היה לשמור על אמינות.
"כל הזמן יישרתי כיפות על הסט, הרמתי כתפיות של גופיות, הקפדתי מאוד בניואנסים של הלבוש, כי זה משמעותי אצלנו. אני חושב שאחרי הסדרה הזאת דתיים ייראו יותר אנושיים. תמיד כשחילונים מראים דתיים הם נראים כמו משפחה של 'הסופרנוס' שבאה לחתונה".
כאן המקום לערוך גילוי נאות ולספר שכותבת שורות אלה, שעושה עכשיו מילואים בתל אביב, צלחה שלוש שנים וחצי בביצה הקטמונית, נשאה פשטידות לארוחות שבת ודגמה דייטים בקפה בגינה, יכולה לאשר: אמינה עד געגוע.
כבר בפרק הראשון אפשר לפגוש דמויות ביצתיות שכל אחד מכיר: הדתייה הפמיניסטית שמתעקשת לקדש בעצמה, הדתייה בודקת הגבולות, שמפלרטטת עם החילוניות, המורה ללשון שלא השתנה הרבה מאז סיים את הישיבה, והרופא החתיך (אוהד קנולר) שלא ממהר לסגור על אולם ונהנה מעצם היותו מבוקש, שיש אומרים שהוא הוא אריאל פרקש, שאתם זוכרים בתור "אריאל וחצב" שלקחו את הג'יפ מהתוכנית "סוף הדרך".
בשיאם של ימי הביצה פרקש היה חלק מחבורת בנים שאחזו בכל הנתונים הנכונים. "הפרקשייה" היא מושג שכל דוס מהפרת עד החידקל יודע לזהות.
הלו, פרקש.
"מה קורה, אני בדיוק בתורנות בבית חולים".
נו , שמעת כבר שאוהד קנולר משחק אותך?
"אין לי מושג, לא ראיתי את הסדרה, אבל אם הוא באמת מוקף בנות שם, אז כיף לו".
תגיד , מה יש בביצה הזאת ששווה לעשות עליה סדרה?
"מה שיש בפייסבוק. רשת חברתית. אנשים באים לבלות עם אנשים שדומים להם. אין תחליף לאווירה שיש שם בשבת, ומי שמקטר על הביצה, או תולה בה את הכישלונות שלו, שיעביר את הרווקות
אז מה אתה חושב על זה שעולה סדרה שמתעדת אותה?
"אני מקווה שלא נצא דוסים מוזרים, שזה לא ייראה כמו ביוטופ על כחלילי הביצות. אנחנו בסך הכול מבלים ויוצאים, וחיים כמו כל אחד, אולי יותר בקהילה. בדרך כלל כשהראו דתיים בתקשורת זה מיד נגמר בשחקן עם כיפת בר מצווה שתלויה עקום על הראש שלו".
במובן הזה, פרקש יכול להיות רגוע. הסדרה מדברת ביצתית שוטפת, ומי שיצפה יצטרך מהר מאוד ללמוד את הז'רגון: להחליף את "לאן אתה יוצא?" התל אביבי, ב"איפה את מתפללת?" הירושלמי , ולקלוט ש"אוהל נחמה", "חובבי" ויקר" הם לא ברים עם טוויסט, אלא בתי כנסת טרנדיים שבאים אליהם כדי לשזוף את התוצרת החדשה שהגיעה לעיר.
"סרוגים" לא עושה צעד מיותר לעבר הקהל החילוני שלה, כן, גם לא מספקת לו הצצות מתחת לחצאיות של דוסיות. אפילו כשהודיה (טלי שרון) הדוסית שמנסה, פוגשת בחור חילוני באוניברסיטה ומתאהבת בו, נשיקה זה כל מה שתקבלו. וגם זה עלה ללייזי שפירא הבמאי בדמים.
"זו הפעם הראשונה שחילונים רואים אותנו וצניעות זה דבר שחשוב לי". בטייק הראשון של סצנת הנשיקה, טלי שרון וזוהר שטראוס, שמשחק את החבר שלה, הצמידו בטבעיות שפתיים לנשיקה חושנית, ולייזי הבמאי נזעק: "לא! ! ! מה אתם עושים? זו הנשיקה הראשונה שלה! היא לא יודעת להתנשק!".
"יש בסדרה הזאת דברים שחברים שלי לא האמינו שקורים במציאות, אומרת שרון. "לתל אביבים שראו הכול קשה לתפוס שבשביל הודיה, להתנשק עם בחור זה לעבור גבול, משהו מרגש. הרי מדובר באנשים בני 28-30! למזלי , הודיה היא מגניבה. אני התחברתי אליה דרך הסקרנות שלה, הבלבול שלה. היא זו שהאישיות הדתית שלה לא מגובשת ותוך כדי הסדרה זה קורה לה".
לצורך התחקיר, נסעו השחקנים הראשיים לשבת בביצה. הם השתתפו בארוחת שישי המונית, הלכו להתפלל באוהל נחמה ושמרו שבת כהלכתה. החבר'ה שזכו לאכלס את אבק הכוכבים מתל אביב נאלצו להדוף בקשות של חברים, שרצו להשתתף בארוחה ברחוב בוסתנאי עד שהחליטו על 12 איש, כדי לא להפחיד את האורחים.
איך היה בירושלים?
שרון: "היה מקסים. קודם כול, רוב החבר'ה שפגשתי מפלרטטים עם החילוניות. ראיתי הרבה בנות שלקח לי זמן להבין שהן דתיות, כולם היו מאוד פתוחים ומתקשרים. אבל תשמעי, השיא היה אוהל נחמה, אם אפשר היה לעקוב בלייזר אחרי המבטים שם! אנשים לא מסתכלים לך בעיניים כשהם מדברים איתך! כל הזמן העיניים משוטטות לראות מי בא, מי הגיעה, וכולם יצאו עם כולם ומכירים את כולם, והמבטים!!!".
ניסו להתחיל איתך?
"לא, אבל נורא רצו לדבר איתי, להעביר מסר, להכיר לי את החיים שלהם. היה מקסים בעיניי שיש שם סוג של משפחה אלטרנטיבית, זה הרי נורא בודד לעשות ארוחת שבת לבד, אז הפתרון הזה של גרעין חברתי קבוע מקסים".
מה ההבדל בינם לבין החברים שלך בתל אביב?
"תראי, גם רווקות תל אביביות רוצות להתחתן, אבל אצלכם אין לרווק אופציה אחרת לחיים. להתחתן זה חלק מקיום המצוות. חלק ממי שאתה בתור דתי. השאלה 'מתי זה יקרה?' עומדת באוויר כל הזמן בין הבנים והבנות. זה חזק שם".
גם בסדרה. שפירא אומר שהוא בכלל תכנן לעשות קומדיה רומנטית ויצאה לו דרמה. אולי זה קשור בזה שבירושלים המפגש בחור-בחורה מנקז למשוואה נעלמים שלא ממש עוברים מסך. "אני לא יכולה לצאת איתך", אומרת מתוקה בת 22 לעלם החמודות.
"אבל למה, בגלל שאני מורה ללשון?", שואל עמוס תמם (כן, גם אצלנו מעריכים משכורת 13). "לא, בגלל שאתה גרוש". " בגלל שעשיתי טעות והתחתנתי עם אישה שלא מתאימה?", "בגלל שאתה גרוש". זהו . סוף פסוק.
עמוס תמם לא ממש התעלף מזעזוע: "אני לא מכיר הרבה בחורות חילוניות בנות 22 שהיו מתלהבות לצאת עם גרוש, זה היה עובר בראש של כל בחורה".
אתה עושה דמות הפוכה מהטייפ קאסט שלך. תמיד אתה המאצ'ו, וכאן אתה החננה שהבנות מוותרות עליו בשמחה לטובת החברות שלהן.
"אמיר לא כזה שונה ממני. אני באתי מרמלה, ונכון שהייתי בצנחנים והלוק שלי והכול, אבל אני מאוד ביישן. אני יותר דומה לאמיר הדתי מאשר למה שאני משחק בדרך כלל".
אז בטח הרגשת בנוח בשבת בביצה.
"וואו, הייתה שבת מעולה. ראיתי אנשים מקסימים, ישירים, עם ביטחון עצמי, שמרתי שם שבת בפעם הראשונה בחיים. לבשתי חולצה לבנה, הלכתי לכל התפילות, הברזתי רק ממנחה. כשהייתי באוהל נחמה ובארוחת שבת שמעתי משפטים מהתסריט שלי, הבנתי שאני לא משחק משהו דמיוני. זה חיים של אנשים".
איך נראו לך החיים האלה?
"לא שונים מאלה בתל אביב. כולם נורא פוחדים להישאר לבד, יש שם הרבה יצר, הרבה חברות בין אנשים. אני חושב שהקטע הזה עם הפשטידות ברחובות, שכולם מביאים לארוחות שישי, זה סטארט?אפ שצריך לאמץ בתל אביב. זה מקסים! ".
לא היו חסרות לך סצנות סוערות בתור שחקן?
"האמת שלא. יש בסדרה משהו שהוא כולו אהבת אדם. זה בא מהאישיות של לייזי. הוא אמר שהוא ראה על הסט נסים גלויים ואני מאמין לו".
אז עכשיו הבנות הדתיות מוזמנות לחכות לטלפון?
"תשמעי, דת זה לא דבר שיכול לעצור חיבור בין אנשים בעיניי. זה לא שונה מלחיות עם צמחונית. כל עוד אף אחד לא מנסה לשנות את השני, אין לי שום בעיה עם זה".
אבל בסדרה דווקא היו ניסיונות לשינוי. את המגזר עצמו, מתברר. לפחות לדבריו של התסריטאי ישי גולדפלם, שטוען ש"סרוגים" נזהרה מדי. "הביצה הרבה יותר הרפתקנית מהחבורה הזאת. למשל ג' וינטים, שזה משהו שקורה שם. לא בטירוף, אבל נמצא.
גם את כל מה שקשור בסקס טאטאנו מתחת לשטיח לטעמי. וזה הרי מה שעושה את הדתיים כל כך מעניינים. הקונפליקט. דתי מודרני שרוצה לחיות על התפר, יש לו תסכול עצום, וזה מרתק וזה החיים שלי".
במהלך הצילומים הדגיש לייזי שפירא בפני כל המעורבים ש"זו סדרה צנועה". התסריטאים והשחקנים מספרים שהייתה על הסט חרדת קודש בכל מה שקשור לדבר הזה, נו, שקורה לפעמים בין גברים לנשים. נו, מגע.
לייזי, אתה מבין אותנו, הרווקים, יותר אחרי הסדרה?
"לא בטוח. מה שכן, אני מבין את החילונים יותר טוב. המפגש איתם והדיאלוג איתם על הסט היה מסקרן מאוד. זו הייתה חוויה בשבילי. דרך השאלות שלהם ראיתי איך הם חושבים ואיפה הפערים במחשבה ובראייה. העבודה הייתה ממש התעלות, אני לא הכרתי חילונים לפני כן".
אתה צוחק עליי. עבודה, צבא, אוניברסיטה, איפה היית?
"גדלתי בקרני שומרון, שירתי בהסדר, למדתי במעלה. לא היו לי חברים חילונים ופתאום נפלתי ישר על הליבה. שחקנים מתל אביב. זה היה עוצמתי והקשר נהיה מאוד עמוק".
אז תצא עם חילונית?
"עינת, אל תשאלי אותי שאלות כאלה".
טוב , נו, חבל. דווקא רציתי להכיר לך מישהי מקסימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
