מדף הספרים של חיליק גורפינקל
חיליק גורפינקל אוכל מתכונים לארוחת בוקר, כותב אותם לארוחת צהריים ומבשל לפרנסתו, מעל דפי העיתון, את ארוחת הערב. גורפינקל בוחר את עשרת הספרים, או ליתר דיוק הסופרים, שבלעדיהם הספריה שלו לא הייתה מה שהיא והוא לא היה מי שהוא
לא מעט שנים לקחת לי להגיע להכרה הזו. אין תענוג גדול יותר מקריאה. לא תמיד זה היה כך. אמנם התחלתי את דרכי כתולעת ספרים ממושקפת אבל איפשהו בתיכון נטשתי את הקריאה כמעט לחלוטין לטובת המוזיקה. אבל כמעט בלי ששמתי לב, צמחה לי בבית ספריה ענקית.
אז הנה עשרה ספרים ובעצם סופרים, שעושים לי את זה. ולא, אני לא הולך להכניס כאן את התנ"ך ואת החטא ועונשו. יש גדולים ממני בשביל זה.
מה מעיק על פורטנוי - פיליפ רות'
את פיליפ רות גיליתי ממש לא מזמן. שנים רציתי ואולי טוב שחיכיתי. הבבואה המצחיקה עד דמעות של היהודי הנוירוטי המוצבת מולי היא לפעמים קשה מנשוא, ולפעמים הבכי גובר על הצחוק אבל תמיד עם חיוך ותמיד בוירטואוזיות ועם שנינות ובעיקר בהמון אנושיות, מילה שרות צוחק אליה לא מעט ב"חיי כגבר".
"חיי כגבר" הוא עוד ספר נפלא של רות' בה הוא בא חשבון עם עצמו ובעצם עם כל גבר יהודי. "נחלת אבות" האוטוביוגרפי שלו הוא עוד ספר אדיר ומכמיר לב על התמודדותו של רות עם סופו של אביו. כל פעם שאני קורא את רות אני מבין שאני לא יודע לכתוב.
סיפורים קצרים של סול בלו
סול בלו הוא כל מה שפיליפ רות' רצה ורוצה להיות. ונדמה לי שרות' יהיה הראשון להודות בכך. במקום שרות' מצחיק, בלו מהורהר, במקום שרות' מבריק, בלו גאון. ובמקום שרות', נו טוב...אנושי, בלו הוא כבר... אלוהי?
המשפטים של סול בלו הם ארכיטקטורה מופלאה של מילים. לא תמיד קל לקרוא ולכן הסיפורים הקצרים שלו, שחלקים הגדול לא כל כך קצר, הם מקום מצוין לחטט בו.
על החיים ועל המוות - יורם קניוק
קניוק הוא הילד הרע של הספרות הישראלית. זה שלא מציית לנרטיב הנצחי של השילוש הקדוש עוז – גרוסמן - יהושע ולכן גם זוכה לפחות כיבודים מהם. ואיזה תענוג הוא לקרוא כל פעם מחדש את קובלנות קניוק על כך.
ספרו האחרון (בינתיים, אני מקווה) של קניוק הוא מסע מופלא אל המוות, מותו שלו,
כל ספרי השירה של אהרון שבתאי
אם קניוק הוא הילד הרע של הספרות, שבתאי הוא הילד הרע של השירה. אחיו של יעקב שבתאי, אולי הסופר הכי נחשב שלנו, ובצדק. שבתאי הוא משורר נועז, ילד נצחי, פרא אדם ומי שכותב הכי יפה בעברית על סקס אבל גם על אהבה.
"טניה", ספרו האחרון, הוא פרידה קורעת לב מטניה ריינהרדט, זוגתו שהלכה לעולמה לא מזמן, ובו זמנית הוא הוכחה מדהימה לטעמי לכוחם של החיים.
35 במאי - אריך קסטנר
כל מי שיש לו ילדים קטנים מכיר בוודאי את הרגע הזה בלילה בו צריך לקרוא בפעם האלף את אותו סיפור. למזלי שני בני אוהבים אהבת נפש את הספר שגם אני הכי אהבתי בילדותי. הספר הכי מצחיק והכי מקסים שיש. וגם אמיל והבלשים כמובן.
תרגומיו של יהושע קנז לז'ורז' סימנון
לקרוא לסימנון גדול סופרי הבלש זה קצת מטופש, ובעיקר מגביל. סימנון הוא אמן ההתבוננות. בפרטים הקטנים אבל בעצם בחיים עצמם. ברגעים הכמעט בלתי מורגשים אבל הכי עצובים. ואם כבר מדברים על קנז, קנז עצמו הוא בשבילי כמו יעקב שבתאי. אבל מי אני בכלל שאבוא לדבר עליהם.
עד שהאצבעות יתחילו לדמם - צ'רלס בוקובסקי
אחרי כמה זמן קצת לא נעים לך להגיד בוקובסקי כמו כל השתיינים. אבל השירים שלו, וכאן בתרגומים לא רעים עם בונוסים של כמה קטעים מסיפוריו, הם תמצית החרא האנושי. שזה בעצם החיים. ולא לדאוג. כשקוראים לאט ובשקט, מבינים שבעצם יש תקווה.
ספרי השירה של יצחק לאור
לאור, כמו שבתאי, הוא משורר שלא עושה חשבון ומשלם על כך מחיר. וכמה יפה כותב משורר פוליטי על אהבה.
ספר התענוגות הוא הרבה יותר מספר בישול ולעמוס קינן מגיעה הערכה רבה. קינן, נביא זעם וגדול הכותבים הפוליטיים שלנו, אבל גם אוהב חיים ואיש חכם מאין כמוהו. ספר התענוגות הוא אנציקלופדיה קטנה לחיים טובים, אבל בבקשה קראו גם את "הדרך לעין חרוד" ובעצם כל מה שקינן כתב, בספרים ובעיתונים.
ואם חייבים עוד כמה ספרי בישול אז על הספר האיטלקי של ישראל אהרוני ושאול אברון יש מספיק כתמים אחרי כמעט 20 שנה אצלי בכדי להצדיק את אזכורו, וגם אני לא יכול שלא לבחור את כל מה שקלודיה רודן ופטרישיה וולס עשו ויעשו.
מדריך מפה לציפורים
בדיוק כמו ספרי הבישול, הפך מדריך הציפורים לחלק בלתי נפרד מחיי כשיום אחד לפני שלוש שנים התחיל בני הבכור, שהיה אז בן ארבע, להתעניין בציפורים. העניין לא פג גם אחרי שהתווספו אליו עוד אלף ואחד תחומי עניין אחרים. יום אחד התעוררתי והבנתי שעכשיו גם אני צפר חובב. הספר הזה הוא התנ"ך של הצפרים המקומיים, ולא בכדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
