אינדיאנה ג'ונס מוגזם ומלא פירוטכניקה - ביקורת
הריסון פורד תשוש מדי כדי לחזור לתפקיד הקשוח וספילברג מאבד את מגע הזהב ומסתמך על פעלולים. מאיר שניצר
אינדיאנה ג'ונס, הריסון פורד יח''צ
ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", נאלץ הריסון פורד להתגלגל עד לסבכי הג'ונגל של פרו, על מנת להתעסק שם עם סממני שליטה ואלוהות מהסוג שהעסיק אותו במרדפיו הקודמים אחרי ארון הברית, הגביע הקדוש וחסידיה המסוכנים של אלת המוות קאלי.
ממקדש חרב ומוקף בג'וקים קטלניים ובקופים נשכניים, נשדדה גולגולת עשויה מבדולח, שהיא אחת בסדרה של 13 גולגול לות, שצירופן יחד מביא לעולם ניסים ונפלאות. הגולגולת, מה מוזר, מעוצבת בקווי המתאר המוזרים משהו של אי.טי. הישן והטוב, ומסתבר שכבר בשנת 47, באתר רוזוול המוכר לכל חובבי הסיינס פיקשן, נעשה ניסיון של חוצנים להשיב אותה למל קומה המקורי בפרו.
מה שבאמת נחמד בסרט החדש הינה החזרתם של הסובייטים מעולמות השיכחה, והשבתם למעמד
של הגיבורים הרשעים, מעמד מכובד שנגזל מהם בעשור האחרון על ידי תלמידי בן לאדן. בראש הרוסים האיומים עומדת קייט בלנשט, קצינת ק.ג.ב. בעלת גמישות מפליאה, שהיתה בעבר היועצת המדעית של סטלין. לנוכח מזימותיה לשדוד את הגולגולת ובכך להשיג שליטה על מוחם של כל בני האדם, מזעיק פורד אפילו את הפרטנרית העתיקה שלו, קארן אלן, שמשיכתו אליה לא הצטננה כהוא זה (ויש להם אפילו צאצא משותף, סודי, הללויה).
שפילברג מיקם את הסיפור בארה"ב של שנת 57, כשהמקרתיזם המכוער שלט עדיין באג'נדה האמריקנית. לצורך שחזור החוויה של הפיפטיז, נדרש יאנוש קמינסקי, צלמו הקבוע של שפילברג ב-15 השנים האחרונות, לעצב תמונות בגוונים אופיינים להוליווד בעידן הנשיא אייזל נהאור. מאוחר יותר, כשזירת האירועים עוברת לדרום אמריקה, מעדכן קמינסקי את הצבעים המיושנים הללו ברוח סרטי האקשן העכשוויים.
פורד נראה תשוש מדי עבור גילום דמות הארכיאולוג המקפץ, וגם מגע ידו של שפילברג קהה במידה רבה. אין בסרט את אותה ארומה הרפתקנית שעשתה את "התיבה האבודה" לסרט פולחן.
במקום זאת סומך הבמאי השבע מדי על פירוטכניקה, שהיא כידוע, בעיקר בת זוג לתקציבים גבוהים, ולא לדימיון מפותח. מאות העיתונאים בקאן, שצפו בהקרנה הראשונה של הסרט, לא בדיוק הביעו התפעלותם לנוכח המוצר המעט אנכרוניסטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
