מעגל פרוץ
משחק ראוי של לורה ליני ופיליפ סיימור הופמן ב"לסגור מעגל" מציל את הסרט קלוש העלילה
לורה ליני אינה מקפידה לשמור קשר עם אחיה (הקולנועי) פיליפ סיימור הופמן. היא רווקה בת 39 החיה בניו יורק וכותבת מחזות למגירה, והוא רווק בן 42 שחי ומלמד תיאטרון בקולג' בעיר הצפונית באפלו.
כאמור, לא מתקיים בין השניים קשר של ממש, עד שמגיעה אותה שיחת טלפון המבשרת להם כי הגיעה העת לשלוף את אביהם, דייר בסן סיטי, מושבת הפנסיונרים הידועה באריזונה, ולהעבירו לחסותם. מוחו של אבא (פיליפ בוסקו הוותיק) מתחיל להתנוון ואין עוד מי שיקבל עליו אחריות.
השניים, האח והאחות, כל אחד וחבילת הצרות הפרטיות שלו, מדרימים יחד עד אריזונה, ולאחר שנים ארוכות של נתק פוגשים מחדש את אביהם התלוש מסביבתו, ובכך כמו פותחים דף משפחתי חדש - איחוד כפוי על רקע גסיסה מתמשכת.
למרות הנושא הנכבד, הבימוי השקול והמשחק המשובח של ליני והופמן, לוקה "לסגור מעגל" בגימור שלו. זאת, בעיקר בשל רשלנות מסוימת הניכרת בתסריט, שמותיר הרבה חללים של חוסר מידע והיעדר מוטיבציות פסיכולוגיות. כך למשל, לעולם לא יידעו הצופים מדוע נטש האב את שני ילדיו בעודם צעירים, ולמען האמת, נותרת עלומה לגמרי הקושיה המכוננת העיקרית - מדוע, בעודם ילדים, ברחה אמא מהבית.
אף שתמרה ג'נקינס, שכתבה וביימה את "לסגור מעגל", אינה מתכוונת לגולל פה סאגה משפחתית מרובת פרקים ותפניות, מורגש הכרח במתן תשובות בהירות לשאלות הללו. בעיקר משום שהסרט מציג לראווה עולם השולל את חיי הנישואים באשר הם. ליני רווקה וגם אחיה הופמן אינו נשוי.
זהו עולם של ריק מוחלט שג'נקינס, בדרכים עוקפות אך מודגשות, מעצימה את קולו. מצד אחד, שתיקות האב הדועך ונטול הסמכות, כמו מגמדות את המערכת המשפחתית?היררכית המוכרת. מהעבר האחר, העיסוק של ילדיו בהיבטים שונים של תיאטרון - היא כותבת מחזות עקרים המיועדים בעיקר למגירה, על אודות משפחות מתמוטטות, והוא מחבר ספר על אודות הניכור ביצירות ברטולט ברכט - כמו מוסיפה חיץ או שיקוף ראי לחיים "האמיתיים" שמעולם לא היו שם.
אילו ג'נקינס, שזה לה סרטה העלילתי השני כבמאית, היתה מתעקשת על אמירה מלודרמטית, הסרט יכול היה לפתח באופן יסודי יותר את עולמה של ליני, המעדיפה לשמור על מערכת יחסים הדוקה במיוחד עם חתול, עם כלב ועם עציץ מאשר עם בני אדם. אך משום ש"לסגור מעגל" מעדיף את הגישה הסובטילית, הכבושה, ג'נקינס אינה מבצעת בו שום קידוח עומק רגשי.
הנשק העיקרי של "לסגור מעגל" הוא שחקניו. הופמן בעל הכישורים המגוונים, שב ומוכיח כי כיום הוא גדול השחקנים האמריקנים. ליני, שהיא פחות מגוונת ממנו, היתה ונותרה שחקנית אמינה היודעת לבנות דמות מנומקת, אפילו כשהתסריט אינו מספק לה חומרי גלם ראויים.
נא להמתין לטעינת התגובות
