ילד שמנת
הילד המתוסכל מ"בטיפול" לא טורח לצפות בסדרה שהפכה אותו לכוכב ("אין לי סבלנות לאנשים שמדברים על עצמם"). הוא לא מאמין בטיפול פסיכולוגי ("אני לא חושב שזה עוזר"). ובכלל, האהבה האמיתית שלו היא כדורגל ("זה עושה לי אדרנלין"). תכירו את ניב זילברברג, שנאבק על המסך ובחיים בבעיות משקל אבל הוריד 7 קילו מאז הצילומים
אולי הדברים לא היו יוצאי דופן כל כך אילו לא היה זילברברג הילד שכל המדינה מצטרפת לטיפול האישי שלו אצל הפסיכולוג ראובן דגן, בכל יום שני בסדרה "בטיפול".
זילברברג (14) מגלם בכישרון מרשים את איתי, או כפי שנהוג לכנות אותו "הילד השמן". כבן למשפחה מתפרקת מתמודד איתי, ששובר את לב הצופים בכל שבוע, עם מאבקים נפשיים שמתבטאים בהפרעות אכילה ובקשיים חברתיים.
אתה חושב שאיתי יכול לפתור את הבעיות שלו בדרכים אחרות?
"אני הייתי פותר את הבעיות שלי בספורט. הייתי משתגע על המגרש, מתעצבן, משתולל ועושה דווקא שיידעו שאני פה".
לניב זילברברג יש משהו שאין אצל הרבה ילדים מוכשרים-ילדותיות. בניגוד לפלאים צעירים אחרים, אין כאן מקרה של מבוגר בגוף של ילד, אלא בבן 14 לכל דבר. בעל חיתוך דיבור של שחקן כדורגל שכונתי שצועק להביא את הכדור, ועיניים כחולות פעורות ונלהבות. הוא אוהד מכבי ומשחק טניס בשכונת הדר יוסף בתל אביב, הוא לא ממש אוהב ללמוד, אבל "דווקא סבבה" במדעים ובספרות. בטלוויזיה הוא רואה הרבה ספורט, MTV ו"הפמליה".
מה שהוא לא בהכרח רואה, כמו רוב בני גילו, זה את הסדרה "בטיפול". "זה לא תופס אותי", הוא אומר בכנות יתר ואמו שלצדו נחרדת, "אין לי סבלנות לראות אנשים שמדברים על עצמם. זה גם לא משהו שקשור אליי, לעולם שלי. אם כן אולי הייתי מקשיב יותר ומתעניין יותר".
אז למה לדעתך אנשים אוהבים כל כך את התוכנית הזו?
"למה יש צהובונים? כי אנשים אוהבים לקרוא רכילויות. פה אתה יכול לראות מפורסמים מדברים כאילו על החיים שלהם. משפחות שרואות את זה, מרגישות שזה יכול לקרות להן".
לפני כמה חודשים זילברברג, בן לאמא מורה ושחקנית ולאב מנכ"ל חברת קוסמטיקה, בכלל לא שמע על "בטיפול". "רק בזמן האחרון קלטתי שזו באמת תוכנית רצינית, ושהרבה רואים אותה", הוא אומר.
לדרמה המשודרת ב-HOT הגיע לאחר סיבוב בתוכנית דוקומנטרית ששודרה בערוץ ניקלודיאון, וליוותה
מה שעשית בניקלודיאון נראה הרבה יותר קשה. שם ממש חשפת את עצמך.
"ברור שזה היה יותר קשה, כי שם זה באמת אני. אולי כשהייתי יותר צעיר אז לא כל כך היה אכפת לי. עכשיו כשאני חושב על זה בדיעבד, יכול להיות שלא הייתי כל כך מראה בטלוויזיה מה אני עושה. עשיתי את זה כדי לרזות".
"בטיפול" צולמה בקיץ. אז שקל ניב שבעה קילוגרמים יותר, וגם היה נמוך יותר. בכל זאת, בעזרת כל מיני תוספות מיוחדות לבגדיו, נתנה הפקת הסדרה תחושה כי הוא עב בשר עוד יותר.
ועכשיו כשנפטרת מהקילוגרמים, אתה הולך ומשחק שמן.
"קודם כל לא נפטרתי מזה, אבל תודה. כדי לשחק צריך לעשות משהו שאתה אוהב. אם יציעו לי להיות ילד אבוד, מסכן ועזוב באיזה רחוב, אין לי בעיה".
פחדת שיחשבו שאתה זה הוא?
"ברור. יש אפילו כמה תגובות שראיתי שאומרות שקשה להפריד ביני לבין מה שאני משחק".
למדת משהו מאיתי?
"אני יודע שעכשיו אם אני אראה איזה 'איתי' ברחוב, אני אבין יותר מה עובר עליו. עכשיו אני מבין שזה מסובך ולא אשמתו בכלל שהוא ככה, זה עניין חברתי יותר וקשור בהורים. אם אראה עכשיו ילד שמן, אבין שהוא אוכל הרבה כי הוא עצוב או כי הוא מפחד".
מה לדעתך הסיבות שהיית שמן?
"האמת שרוב הפעמים שהייתי אוכל זה משעמום. פשוט הייתי יושב ואוכל. ואז הולך לחדר רגע וחוזר ואוכל, כל הזמן".
היום אתה שומר על המשקל?
"קצת פחות, אבל אני עושה הרבה ספורט. טניס, לפחות פעמיים בשבוע כדורגל וכדורסל. אני הולך בכל יום לבית ספר ברגל, פעם היו לוקחים אותי. אני, ברוך השם, אוכל. אני פחות שומר אבל אני מודע, עכשיו אני לא אוכל שלוש צלחות מלאות של צ'יפס. אבל אני לא מרוצה, כי אני עדיין לא מרגיש רזה כמו כולם וכמו שאני רוצה. אבל אני מאמין שזה תהליך".
ומתי תדע שזה מספיק?
"לפי העין. עד שאני אגיד לעצמי עכשיו טוב לי".
במסיבת סיום הצילומים התבטא יוצר הסדרה חגי לוי, כי נדרשה לו בדיוק דקה להבין שניב הוא איתי שלהם. חודש וחצי לאחר שעשה אודישנים מפרכים ("היה הרבה טקסט ללמוד"), הוא נכנס לתפקיד. ביום הראשון שהגיע לסט הסתכלו עליו עלמה זק ורמי הויברגר, שמגלמים את הוריו, וזק אמרה: "תראה רמי, יש בו משהו משנינו".
"בהתחלה התביישתי קצת", הוא מספר, "זו פעם ראשונה שאני באמת משחק, ואני לא יודע מה אומרים ואיך מתנהגים. עכשיו אני מרגיש יותר פתוח".
בכל זאת, מה שהיה קשה לניב היה היעדר ילדים אחרים סביבו במהלך הצילומים. "אחרי כמה פעמים אתה רוצה חבר שיהיה לידך, ושתוכל לדבר איתו על מה שאתה מרגיש. נוח לי יותר לדבר עם ילד חבר מאשר עם מישהו מבוגר", הוא אומר.
בניגוד לשחקנים אחרים שלא אחת צילמו את הסצנות שלהם אל מול המצלמה, במהלך כל הסצנות שצילם ניב ישב מולו אסי דיין. "היה ממש כיף לעבוד איתו", הוא מספר בהתלהבות, רחוק לחלוטין מכל השמועות באשר לצלילותו של דיין, "הוא ממש בעניינים. אפילו בין הסצנות, בין הצילומים, הייתי מדבר איתו על כדורגל ועל כדורסל ועל מכבי, הוא היה צוחק איתי".
ואיך היה לשחק לצדם של עלמה ורמי?
"מאוד כיף. בהתחלה כשבאתי להצטלם פחדתי, כי הם שחקנים גדולים, ואני בסך הכל ילד שפעם ראשונה משחק. נתפסתי על איך שרמי משחק, וניסיתי לעשות כמוהו". הדיבור הלא יומרני והפשוט של ניב נקטע לפתע בתשובה לא צפויה, שדי הבהירה שלא מדובר בילד שגרתי כל כך, אחרי הכל: מהו סגנון המשחק שלך? "אינטואיטיבי".
מה זה אומר?
"אני משחק כמו שאני מרגיש. ב'בטיפול' עשיתי דברים על דעת עצמי ואחר כך הם ראו איך עשיתי את זה, ואמרו לי 'וואי, זה היה ממש יפה, יותר יפה ממה שתכננו'. האמת שהמשחק לא קשה לי, זה בא לי בטבעיות כזה. זה לא משהו שאני צריך ללמוד כמו מבחן, אני בא וזה יוצא".
מה היה לך קשה לשחק?
"הכי קשה היה בפרק השני, כשאני בוכה אחרי שאני מדבר על זה שההורים שלי רבים. חשבתי על משהו עצוב והסתכלתי למקום אחד. אף אחד גם לא אמר לי את זה לפני זה, פשוט הרגשתי שאני יכול לבכות ואז יצאו לי כמה דמעות".
אתה רוצה להיות שחקן?
"לא יודע אם שחקן, אבל תמיד רציתי לשחק. נפלה לי ההזדמנות לשחק בסדרה והתמזל מזלי".
מה אתה אוהב יותר, לשחק או כדורגל?
ניב חושב קצת. "לשחק. אני ממש אוהב לשחק. אם זו תהיה הקריירה שלי אז ברור שאני אעדיף את זה מהכדורגל, אבל אם זה רק היה משהו חד פעמי, הכדורגל זה מה שעושה לי כיף אמיתי ואדרנלין".
נא להמתין לטעינת התגובות
