לשנות את השיטה

דוד פישר סבור ש"בופור" יעשה השנה היסטוריה, אבל האקדמיה הישראלית לקולנוע צריכה לשנות את השיטה בה נבחרים הסרטים שייצגו את ישראל. עובדה, היא בחרה ב"ביקור התזמורת", שספק אם היה נבחר לחמישייה הסופית

דוד פישר | 20/2/2008 16:01

הסרט "בופור" עשה היסטוריה כשהיה לסרט הישראלי השביעי שזכה להיות מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.

עם זאת, ההישג מעורר ההשתאות של הסרט ויוצריו מחייב דיון דחוף באקדמיה הישראלית לקולנוע סביב הדרך שבה נבחרים הסרטים שאמורים לייצג אותנו בתחרות האוסקר. למעשה, האקדמיה, שכותב שורות אלו הוא אחד מחבריה, נכשלה לכל אורך שנות הקמתה בבחירת הסרט שייצג את ישראל בתחרות, ומאז הקמתה נכשלו פעם אחר פעם הסרטים הישראליים שנבחרו במאמץ להגיע לחמישייה הסופית.

השנה היא הגדילה לעשות כשבחרה כסרט הטוב ביותר לאותה שנה בסרט "ביקור התזמורת", אמנם סרט עטור פרסים, אך כזה שספק אם היה מגיע לחמישייה הסופית. רק פגם טכני גרם לפסילת "ביקור התזמורת" ולהחלפתו ב"בופור".

הדימוי העצמי הנמוך ששרר במשך שנים בתעשיית הקולנוע הישראלי השתפר בשנים האחרונות סביב שאלת מקומה בהשוואה למדינות אחרות בעולם. מסתבר שמקומה של ישראל בתחרות החשובה, פרס הסרט הזר הטוב ביותר בתחרות האוסקר, היה לא רע בעבר.

בין השנים 1964 ל-1984 ייצגו את ישראל שישה סרטים שונים, שהגיעו לחמישייה הסופית: "סלאח שבתי", "השוטר אזולאי", "אני אוהב אותך רוזה", "הבית ברחוב שלוש", "מבצע יונתן" ו"מאחורי הסורגים", לא הרבה, אבל גם לא מעט בהשוואה להיותה של ישראל מדינה צעירה בעלת ניסיון דל, יחסית, בהפקת סרטים.

מאז 1984 ועד היום לא הגיע שום סרט לתחרות הסופית, במידה רבה בגלל צורת קבלת ההחלטות והדרך המערכתית שבה נקטה האקדמיה הישראלית כשהחליטה שהסרט הטוב ביותר לאותה שנה יהיה גם הסרט שייצג את ישראל בתחרות האוסקר. לו השיטה הזו הייתה קיימת כבר בשנות השישים והשבעים קל להעריך מה הסיכוי שסרט, שהוגדר כקומדיה בורקאסית, כמו "סלאח שבתי" או סרט פעולה כמו "מבצע יונתן" היו זוכים בפרס הסרט הטוב ביותר לאותה שנה ונשלחים לאוסקר. סביר להניח שקרוב לאפס.

ביקור התזמורת. לא היו מגיעים לאוסקר מאיר רג'ואן

השיטה מתה

קל מאוד לפטור את נושא האוסקר כעניין פיקנטי וחסר ערך אמנותי או לחילופין להעריך כי הסיכוי שסרט ישראלי יהיה אחד מחמשת המועמדים הסופיים בכל שנה הוא אפסי, שלא לדבר על זכייה בפרס החשוב.

אבל הגישה שצריכה להנחות את כולנו היא שאין דרך חלופית לזכייה בפרסים יוקרתיים כדי לקבל את ההכרה העולמית בתרבות הישראלית ובקולנוע הישראלי בפרט. הגישה שצריכה להנחות את האקדמיה כאן היא שמועמדות לאוסקר, ובוודאי זכייה בפסל, היא שוות ערך לזכייה במדליה ספורטיבית באולימפיאדה.

לכן, על בסיס מה שקרה השנה, קיימת חובה לערוך שיקול מחדש באשר לדרך הבחירה. אני לא חושב שחברי האקדמיה צריכים לעשות שקר בנפשם

ולבחור בסרט המתאים ביותר לתחרות האוסקר במקום לבחור בסרט הטוב ביותר, לדעתם, באותה שנה, אלא לערוך פיצול בדרך הבחירה. הבחירה בסרט הטוב ביותר תיערך כמקובל בכל שנה, ובמקביל תיערך גם בחירה בסרט שהקריטריון הברור ביותר לגביו הוא סיכוייו לצלוח את חברי האקדמיה האמריקאיים ולזכות בפרס.

ומילה אחרונה באשר ל"בופור". אני מאמין כי לראשונה בהיסטוריה של הקולנוע יזכה סרט ישראלי בפרס. אני אומר זאת חרף העובדה שאינני מכיר את כל אלה שמתחרים מולו. הסיבה פשוטה: יוסף סידר באופן גאוני יצר סרט שמשקף לא רק את מה שאנחנו חושבים על עצמנו, אלא גם את הדרך שבה האמריקאים רואים את עצמם ואת צבאם.

הכותב הוא מנכ"ל הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה