אימת הטיטאנים
חוה אלברשטיין מתמסרת לידיו המחוננות של אבי ליבוביץ' ומביאה אותה בשיר קסום, יהודה פוליקר לא מסגיר רמזים על אהבתו החדשה ואילנית חוזרת ומפשלת בגדול. וגם: ג'וזי כץ וגלעד שגב, רות דולורס וייס ויונתן כנען. סינגולר
בראיון שקיים עמה גל אוחובסקי בעבר אמרה חוה אלברשטיין כי היא נהנית לעקוב אחר ביקורות מוזיקה עכשוויות מכיוון שהיא מוצאת בהן חן רב. המילים הקטנות, הקופצניות, החיבורים והתחבירים הצליחו לגעת בה ולסמן בעבורה איזו נימה של שירה חדשה. נזכרתי בכך בשל שמו החדש של שירה החדש העונה לשם "הכל שירה". אלברשטיין, שנחווית לא פעם במציאות הישראלית כאושייה קשוחה ולא מתפשרת, מציגה זו הפעם השלישית ברציפות (לאחר "מוצאי חג" ו"קוקוס") דמות מרוככת, כמעט ענוגה.
באלבומה החדש שעתיד לראות אור מדפים בחודשים הקרובים חברה אלברשטיין לאבי ליבוביץ', אותו הכירה במסגרת ההקלטות ל"נפשי". הזיווג הזה, שבא לעולם ביד המקרה הביא את הגדולה שבזמרות ישראל להתנסות בחוויה מוזיקלית שונה בתכלית
"הכל שירה" אינו שיר גדול. להפך. הוא שיר קטן. אפילו מינורי. עם פריטת גיטרה עדינה בהתחלה וקצב מרגיע באווירת בוסה נובה בהמשך, בונה ליבוביץ' מעטפת אלגנטית ועדינה לגברת שלו. הקול של חוה, חמים ומלטף, משתלב היטב בתוך התמונה העדינה שנוצקת בפריז. זוג אוהבים יוצאים מזונה. מחייכים. וחוה מחייכת איתם. אם עוצמים עיניים, כמעט וניתן ללכת עם אלברשטיין לכיכר הקטנה אותה היא מתארת בחיוניות כה גדולה. אם פוקחים אותן מגלים אישה בוגרת עם נפש הרפתקנית. אני, באופן אישי, מסתדר יופי עם שני הצדדים.
מילים: נדב לויתן לחן: אבי ליבוביץ'
קשה שלא להתרגש מסינגל חדש של יהודה פוליקר בעברית. גם למי שלא נמנה על אוהדיו הגדולים ביותר, מובן כי מדובר באירוע של ממש. אחרי הכל, האיש ששחרר את "אפר ואבק" (האלבום הישראלי הטוב בכל הזמנים לדעת רבים) ולקח חלק משמעותי במהפכת הרוקנרול של שנות השמונים, הוא לא בדיוק פראייר. מן הצד השני יש לזכור שיותר משבע שנים לא קיבלנו ממנו אלבום אולפן בעברית. ושבע שנים, רבותיי וגבירותיי, זה הרבה מאוד זמן.
"שלושה ימים", שנכתב על ידי פוליקר ויעקב גלעד (שותפו ליצירה משכבר הימים), מהווה חזרה של ממש אל אותם זמנים בהם שלטו השניים במצעדי הפזמונים. כאילו לא התעוררו כאן מהפכות מוזיקליות, התעצבו סאונדים טריים, נרכשו הרגלי צריכה חדשים. פוליקר לוקח את הגיטרה והבוזוקי שלו, מביא אותה בתופים קצביים א-לא "בנזין" ושועט קדימה. התבשיל הזה, שמריח כמו להיט מיידי, מצליח להחזיק את המאזין מההתחלה ועד הסוף. אבל זהו. בערך.
אלא שההפתעה הטובה מגיעה דווקא מכיוונו של הטקסט. פוליקר, שבחר לכתוב אותו עם גלעד, הצליח ליצור שיר שלם על חוויה רומנטית (שמתרחשת בניו יורק), כשהוא מצליח להימנע מכל אזכור מגדרי. או במילים אחרות: אתם לגמרי לא יכולים לדעת על מי הוא שר "שלושה ימים כאילו שהיינו תמיד, אף אחד בינינו לא יפריד". יותר משלוש פעמים חיפשתי עצם קטנה כדי לזהות את מושא אהבתו של פוליקר ולא עלה בידי. עכשיו תורכם.
מילים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד. לחן: יהודה פוליקר
ארץ ישראל תמיד נזקקה לדמות הנווד ולו רק כדי למקם אותה בפני ההיסטוריה כארץ נעזבת, אליה נאספו גולים מכל קצוות תבל. אותו נווד אמור היה לקבל את ארץ הקודש כסלע מוצק של ביטחון, מעין צוק עתים להיתמך בו. "משירי ארץ אהבתי", שכתבה המשוררת לאה גולדברג, ניסה להעביר משהו מתוך אותה חוויית זרות, וזאת, על אף שהתייחסה מלכתחילה אל מולדתה שלה - ליטא. חוה אלברשטיין נתנה לו, אי אז בשנות השבעים, אינטרפרטציה עליזה וצוהלת משהו, באווירת פוסט מלחמת ששת הימים.
רות דולורס וייס, זמרת צעירה שמלהטטת בין טקסס ותל-אביב בשנים האחרונות, החליטה לעשות מעשה ולקחה את הקלאסיקה המדוברת תוך שהיא מבקשת לחקור מחדש את מהותו של השיר. עם פסנתר רוקע וקול שבור נכנסה וייס אל עומק הדיכאון התודעתי של גולדברג וניפצה לרסיסים את השיר הארץ הישראלי כפי שהכרנו אותו בעבר. עם טון ספק מתיילד ספק מתחנן, נותר כאן מעין קברט אינטימי ומרסק, שנותן משמעות חדשה ל"בלוז ארץ ישראלי".
לא מעט השוואות נוצרו בין וייס למאסטר עליו גדלה: טום ווייטס. גם הפעם היא מוהלת את הקלאסיקה בניחוחות אלכוהוליים כבדים. יחד עם תיאורי הנוף של חצרות וסימטאות חרבות, היא מצליחה להפיק מתיבת הנגינה שלה צלילים נדירים. עם קצת מזל, ההופעה שלה בשבוע הבא ב"צוותא" תהיה מפוצצת מספיק. ככה, אולי עוד נזכה לקבל ממנה חומרים נוספים בשפת אמה.
מילים: לאה גולדברג. לחן: דפנה אילת
ארץ ישראל היפה הפכה לשם שני עבור אילנית. הזמרת הזו, שהקליטה לא פחות מ-600 שירים במהלך הקריירה שלה, הפכה לפנים היפות של הזמר הישראלי בשנות השבעים. מתחרויות זמר ועד להשתתפות באירוויזיון, תמיד היה לנו על מי לסמוך בכל הקשור לייצוג הבלונדיני-פולני שיביא אותנו הכי גבוה שאפשר. אלא שהנציגה הזוהרת הזו הלכה ושקעה בין חומרי הארכיון, כשהיא מבליחה מדי פעם להופעות ענק בשידורי הנוסטלגיה של הערוץ הראשון.
מנקודה זו, ניתן לחשוב, אפשר היה רק לעלות ממש גבוה (בקטע של קאמבק היסטרי) או ליפול ממש נמוך. לצער כל הנוגעים בדבר, נראה שהפעם מדובר באפשרות השנייה. השיר החדש של אילנית, מעשה ידיהם של דודו ברק ותומר הדדי, הצליח לעשות כל טעות אפשרית בניסיון להחזיר את החאקי לאופנה.
אילנית מבקשת לתת כאן איזו הצהרת כוונות על היותה ישראלית בדם ובנשמה, אך בדרך היא הופכת למטיפה מיושנת, שנשמעת יותר כמו פרסומת לאל על. אין טעם להרחיב מדי על הפדיחה שנוטפת כאן מכל שורה. אפשר להסתפק בציטוט הבא: "בבית קפה קטן, יושבת על כוס גדולה של גזר". סיי נו מור.
מילים: דודו ברק, לחן: תומר הדדי
ייתכן שיבוא יום וועדת חקירה ממלכתית תוקם כדי לבדוק את פשרם של כל החידושים שקמו עלינו לקראת חגיגות השישים למדינה. כאילו לא מספיק ניסיון החיסול שעשו ל"חתונה לבנה" (רק חמלה גרמה לי שלא לכתוב על הביצוע הנורא של מוש בן ארי), עכשיו באים ג'וזי כץ וגלעד שגב ומנסים להטעים מחדש את אחד האוצרות הכי גדולים שידע אי פעם ברוק העברי. צר לי על הפומפוזיות והנימה השמרנית, אך גם לכץ עצמה לא לגמרי מומלץ לחרב את יצירת המופת ההיא, לה הייתה שותפה יחד עם אריק אינשטיין ושמוליק קראוס.
שלא תבינו לא נכון. הביצוע החדש של השניים נעים למדי. הוא זורם, הוא מצלצל כמו עיבוד עכשווי ולא מנוכר והוא מנכיח את קולה של כץ כמריאן פייתפול מקומית. ובכל זאת, למה היינו צריכים את זה? ערך מוסף של ממש אין כאן. לא ניתנה לנו פרספקטיבה מחודשת על היצירה הפשוטה ההיא וגם הרמוניות של המשולש ההוא לא מצליחות להשתחזר כאן, ולו במעט. למזלו של שגב, יש לו גיבוי מכץ עצמה. אחרת, זו הייתה פשוט שערורייה.
מילים: עמוס קינן, לחן: שמוליק קראוס
יונתן כנען צריך דחיפה גדולה מהרדיו כדי להגיע אליכם. יונתן כנען יכול להשתלב בקלות בין שיר של רדיוהד לקולדפליי, אפילו בין אביב גפן ושלום חנוך הוא יכול להרגיש די בנוח. אז מה בעצם מונע ממנו את הגישה. א. צריך לקוות ולהאמין שבתחנות הגדולות יתעשתו וינסו לאמץ אותו כבמעין בלון ניסוי. יצליח - יופי. לא יצליח - לא נורא. ב. כנען, בניגוד ללא מעט מוזיקאים צעירים, באמת התאמץ בבואו להפיק את חומריו האישיים. אז נכון, לפחות בשיר הנוכחי זעקותיו הסמי-נשיות מזכירות מדי את ההגשה של כריס מרטין, ובכל זאת, יש בו מין כנות כובשת ומעט בוסרית, שעלולה למצוא חן בעיני נערות ומתבגרים כאחד. האמת, גם אני די נכבשתי. עכשיו תורכם.
מילים ולחן: יונתן כנען
נא להמתין לטעינת התגובות
