סינגולר: מדור ביקורת סינגלים
הכוכבים הנולדים לשעבר אדיר אוחיון, נינט טייב, מיי פיינגולד וישראל בר-און מככבים היום בדירוג הסינגלים השבועי. רועי בהריר עושה לכם סדר באוזניים
מיותר לציין שאם המדור הזה היה בינלאומי כמו שהלהקה הזאת מתיימרת להיות, הקארסיטרז לא היו נכנסים אליו בחיים. המבטא המעצבן, אוצר המלים המוגבל, הניסיון המאולץ משהו להישמע כמו ילדים שהבריזו משיעורי "מבוא למיקרו כלכלה א'" באוניברסיטת פילדלפיה כדי להביא בראש - כל אלה ועוד היו פוסלים אותם על הסף, בשעה שניצבים מולם דברים שבאמת עושים כבוד לצמד המלים "פאוור פופ", כמו, נגיד, הניו פורנוגרפרז.
ובכל זאת, במקרה הספציפי הזה (להבדיל מהסינגל האחר שלהם, "All Eyes On Me" הבינוני), הקארסיטרז מגלים חיוניות סוחפת למדי, וכל עוד זווית ההתייחסות נשארת מקומית אפשר להגיד שהם גם די מפתיעים בגישתם. אם הם גם היו שרים בעברית, זה היה מפתיע פי כמה.
מקום רביעי: שולי רנד - "א'ביסלה אושר"
לשולי רנד כבר אין ממש קשר לניו פורנוגרפרז, אבל הוא מייצר פורנו-רגשות קשה, עם סצנות נועזות לצד אלוהים, חוב במכולת וחזי הירקן. מצד שני, כיאה לקולנוען מוכשר ומנוסה שניחן בקסם אישי רב, הוא מקפיד להגיש את חומריו ה"צהובים" בדרך שלא תותיר ברירה אלא להתחבר אליהם ברמה עמוקה.
נשקו המרכזי הוא גובה העיניים, ובנוסף לכך הוא גם יודע להלחין, לכתוב מהלב, לבצע מהבטן ולדעת למי לתת לעבד את זה (אסף אמדורסקי ועמית יצחק). יכול להיות שרנד הוא הלא זמר הכי טוב שהיה פה מאז מאיר אריאל. די בטוח שרנד הוא הלא-זמר-שמחקה-את-מאיר-אריאל הכי טוב שהיה פה מאז מאיר אריאל.
שולי רנד
צילום: אריק סולטן
מקום שלישי: מוקי ויוסלס איי.די - "מה לך נפשי"
למען ההגינות, מוקי ויוסלס איי.די אמנם צריכים להתמודד עכשיו גם עם שיר של מנחם בן (אויבו משכבר הימים של יצחק לאור, שאחראי לטקסט הזה), אבל זה לא סותר את העובדה שהפעם, להבדיל מהסינגל הקודם ("עוד יבואו ימים טובים יותר"), הם פוגעים בומבה.
רוב
הקרדיט מגיע ללחן של יותם בן חורין מיוסלס, שהצליח להביא את השיר למצב של התנדנדות מעניינת בין עומק לטין-ספיריט, ותוך כדי זה לסייע למוקי להיקלט בדרך נכונה ומשכנעת יותר בתוך הרכב שלא בהכרח התאים לאופיו המוזיקלי. כאן, בכל אופן, הוא לגמרי רוקנ'רול.
מקום שני: אדיר והילדות - "לאט לאט"
עשו טובה ותקשיבו לשיר הזה לפני שאתם קוראים את מה שאתם קוראים עכשיו. די נו, באמת, עופו מפה, נדבר אחרי שתחזרו מהשיר. זה בסדר, אמתין בסבלנות 3 דקות ו-17 שניות, אקרא בינתיים את הערך "עפולה" בויקיפדיה או משהו. יאללה, לכו. בתקופה העות'ומאנית הייתה העיר נחלתה של משפחת סורסוק העשירה מביירות, שרכשה את אדמות עמק יזרעאל בשנות ה-70 של המאה ה-19. במקום בו נמצאת עפולה היום הייתה...
מה, חזרתם? יופי, אז שם משפחתו של האדיר ששמעתם עכשיו הוא אוחיון. כן, הארדקור "כוכב נולד 5". וכן, הוא כנראה שומע מיוז בבית, ובטח גם קצת רדיוהד. ואיכשהו יצא שהוא גם ממש טוב. בעולם הגון יותר, טמירה ירדני הייתה אמורה לכסות לו הפסדים על כל הופעה לא מלאה. מה שכן, לפחות השבוע הוא לא לבד בסיפור הזה (ע"ע מקום ראשון).
מקום ראשון: נינט - "הכלה"
שיר מופרע, חסר צורה, תזזיתי, סקסי, לא רואה בעיניים, ואפילו די אמין. נינט ורוקפור מצליחים להעביר פה לחץ של דקה לפני נקודת אל-חזור כדוגמת חתונה או התבייתות על כיוון רוקיסטי, שמושך לשבירת כלים ולאיבוד עשתונות. יש אמנם חשד שמדובר בבדיחה פרטית שלה ושל ברוך בן יצחק, שכן הלחן עושה הכל כדי לברוח מתבניות מוזיקליות שמוכרות לאוזן האנושית, והטקסט מזכיר תרגום של גוגל למשהו שפי ג'יי הארווי שרבטה על מפית בסטארבאקס - אבל זה לא מפריע לשיר הזה להיות מבריק.
להפך. כמה ש"הכלה" - או, בשם הסאב-טקסט שלו, "בעל הבית השתגע (וצוחק עלינו בפרצוף)" - תמוה ולא ברור כשיר בודד, ככה הוא חד ומדויק כחלק מסיפור שהחל בהיסוס ("אם אני אלך"), המשיך בהחלטה שקטה ("מדברים"), וכעת, כשהוא עובר לפאניקה, אפשר להתחיל להבין מה הולך פה. ומה שהולך פה מסקרן, מפחיד ומבדר ביחד.
המגרסה
מיי פיינגולד - "לשבור רגל": שיערך האדום נערה, כישרונך הקצר.
מיי פיינגולד - לשבור רגל
מיכל אמדורסקי - "אני לא גרטה גרבו": נכון, ואת גם לא ירדנה ארזי וגם לא ממש זמרת.
ישראל בר-און - "הנני מצהיר בזאת": הנני מצהיר בזאת שהילד הזה מתחיל לעצבן ברמות. לחצו להאזנה
סינרגיה ורמי קלינשטיין - "קרוב ללבך": אני לא יודע מי אשם בדבר הזה, אבל אני חושב על זה ולא נושם.
פרויקט 30+ עם יהודית רביץ ומאור כהן - "תאמין לי": תאמינו לי, יהודית ומאור, אתם לא צריכים את זה בחיים שלכם.
פינת הטראש
Maze - "אפטר בסדינים": בא לך עלי, בא לי עליך, בא לך עלי, בא לי עלייך, בא לך עלי, בא לי עליך (מצטער, אין לי יותר מה להגיד על השיר הזה, המוח הומס).
נא להמתין לטעינת התגובות
