שפלת הגולן

אם זהר ארגוב ייצג מזרחיות אותנטית, הרי שיורשו, אייל גולן, הוא התגלמות ההשתכנזות. כי הוא מגשים בשביל האשכנזים את הפנטזיות על אודות המזרחי הנחות

רוגל אלפר | 14/2/2008 14:42

לעתים נראה שכל שירי הז'אנר המזרחי הגברי נועדו לבקוע מהרמקולים באולם החתונות רגע אחרי שהחתן רומס את הכוס. כזה הוא גם "הלב שלי", הסינגל החדש של אייל גולן. השבלוניות שלו הופכת אותו למקרה ייצוגי במיוחד.

כמקובל, גולן מספר את סיפור האהבה הזה - עטוף בכינורות, צלילי גיטרה חדים וגבוהים, כלי הקשה וקלידים מסונתזים - מעמדת המחזר הנואש, שאין האונים שהוא חש נוכח מושא אהבתו דוחף אותו לתת קולו בשיר. הגבר המזרחי הוא לעד סמרטוט אהבה מוחלט. האישה שלו תמיד מואדרת, מורמת מעם, אור גדול שקורן על חייו, הוא אשכרה סוגד לה, אין לו מילים להביע את אהבתו, רחמים עליו. הוא הולך שבי אחריה. היא מכשפת אותו. לבו נוהה אליה. הוא מבויש. הוא רק יכול להסתכל.

ואילו היא, "מבינה הכול", כמו שגולן שר כאן, "יודעת בלי לשאול". הרומנטיקה הדביקה הזו מנטרלת את הגבר מכל כוח הרצון שלו. "רק השד יודע מה קרה לי", שר גולן, "למולך אני פשוט פורח".

האזינו כאן ל"הלב שלי". מילים: יוסי גיספן. לחן:עדי לאון

איכשהו , בדרך הארוכה מזהר ארגוב ללב הפלייליסט, הפך הזמר המזרחי לז'אנר של שירי הלל לנשים, מעין מחווה תרבותית לנשיות באשר היא. ביחסי הכוחות שמעוצבים בשירים הללו, הגבר תמיד מצטייר כחלש. הכוח נתון בידי האישה. כל שיר כזה כאילו שואף להיות השיר האולטימטיבי שאישה כמהה לשמוע את הגבר שלה שר לה. יש פה כזב. זה רחוק מאוד מהמצב האמיתי של האישה במעמד החברתי-כלכלי הנמוך.

הטקסטים בשירים האלה איומים. הם שוללים מהמזרחיות את העמדה הפרולטרית שלה והופכים אותה לקיטש טהור. בתרבות הישראלית הפופולרית, מזרחיות היא קיטש. מהסיר של אמא ועד שיר כמו "הלב שלי", היא מיוצגת כאנטי שכלתנות, אנטי תחכום, אנטי עומק, אנטי מורכבות.

גולן הוא בעצם נסיך הקיטש הישראלי. ארגוב, המלך, היה דמות טרגית, מיוסרת, גדושה בעוצמות. גולן, היורש, רוקן את כל המורשת שלו מתוכן. הוא התגלמות ההשתכנזות כי הוא מגשים בשביל האשכנזים את כל הפנטזיות הכוזבות שלהם על אודות מזרחיים.

קרי, פעם התאפיינו זמרים מזרחיים בפעילות בשדה שונה מזה של זמרים ישראליים. הם הוציאו קסטות שנמכרו בתחנה המרכזית והופיעו בחתונות. מהבחינה הזאת, גולן פשוט איננו זמר מזרחי. הוא גלגל"צ ורשת ג'. אבל ברובד מהותי יותר, הוא נשאר זמר חתונות. הוא מייצר שירי חתונות. הוא השאיר את הזמר המזרחי במקום הדפוק שלו. לכן הוא מגשים פנטזיה אשכנזית: אפשר לקבל אותו לקאנון ובו בזמן להשאיר אותו בתפקיד זמר החתונות.

מרגלית צנעני פרצה בזמנו לתודעה הציבורית בריאיון ערב שבת אצל רבקה מיכאלי בערוץ 1, שהיה אז הערוץ היחיד, כשהצהירה בגאווה, ללא כחל ושרק, שהיא זמרת חתונות. בלי בושה. הייתה באמירה הזו סוג של התרסה. אייל גולן הוא כוכב גדול, אבל הוא זמר חתונות. ואין כאן שום התרסה. בצדק לא נחשבת המוזיקה שלו לרצינית. היא לא. היא קצף. יתרה מזאת, הטקסט של "הלב שלי" יכול אפילו להיחשב לפרימיטיבי. רוצה לומר - תת רמה. וכך התגשמה לה עוד פנטזיה אשכנזית.

הוסף תגובה

הדפסה