אני רוצה גם
היום נפתחת בבית האמנים בתל-אביב תערוכת הציורים הראשונה של יהודה פוליקר. אוצר התערוכה מספר לנו שכבר יש התעניינות בארץ ובחו"ל. מה אתם חושבים?
איך נוצר הקשר עם פוליקר?
"הוא הזמין אותי לפני חצי שנה, דרך אוצרת שהיא מכרה משותפת, לראות את העבודות בביתו ולתת חוות דעת. יהודה מצייר כבר כמה שנים, אבל לא הציג מעולם. לקח לי הרבה זמן לראות את כל עבודות, יש אצלו בבית עשרות ואולי מאות. ראיתי ואהבתי".
מה מאפיין את הציורים של פוליקר?
"יש פה משהו ראשוני, ללא מתווך כמו בית ספר לאמנות בו מדריכים אותך מה צריך ואיך צריך. אפשר לראות משהו שבא מתוך התנסות. פוליקר הוא אוטודידקט. הוא גם הרי לא למד מוזיקה, אז באותו מובן גם בציורים, אף אחד לא קלקל אותו. הוא נשאר נאיבי ופראי לגלות את היצירה באופן עצמאי".
מעבר לייחוד שבביוגרפיה של האמן, מה לגבי איכות הציורים עצמם?
"מדובר על יצירה מקצועית, אחרת לא הייתי מביא אותו לבית האמנים. פוליקר הוא אמן טוב גם מבחינת הסגנון של הציור עצמו – הנחת הצבע, הרישום הראשוני הבלתי מתווך. נושא התערוכה, סדרת הפנים, היא ניסיון הפוך ומוצלח של מסורת הדיוקן, הוא לא ריאליסטי, אלא כאילו מנסה לצייר מתוך הזיכרון. ראשוני מאוד. כמו שעוצמים עיניים ומנסים לצייר את הרושם שנשאר בראש. הרישום של הפנים הוא מצומצם. הקו והכתם מתארים את הדמות בצמצום אבל היא לא חסרה. היא קיימת אבל לא ריאליסטית פיגורטיבית. בנוסף, הציורים האבסרקטיים שייכים לז'אנר של action painting ומזכירים ציורים של ג'קסון פולוק. פרימיטיבי, ראשוני, באופן כמעט בלתי מודע. כמו ילד שלא מפחד ללכלך. ביטוי של רגש החופשי ממגבלת ההיגיון".
אתה רואה קשר בין השירים שכתב והלחין לציורים שאצרת?
"אני רואה יצירה של אדם שיוצר מוזיקה בכל רמ"ח איבריו. אדם עם כישרון רב שיכול להכניס רגש גם לציור. השפה של הציור מבטאת דברים שאי אפשר להביע במילים, כמו שאפשר במוזיקה לבטא רגשות הירואיים ודברים נועזים. צליל אחד או מבט אחד בתמונה נוגע ברגש".
למדת להכיר את פוליקר מתוך היצירות?
"בתהליך של אוצר ואמן חייב להיות אמון, אני מקבל רסיסי מידע והם נשארים איתי. כשאני מסתכל על הציורים אני יכול לנתח שפוליקר מתעמת עם דימויי הפנים באמצעות קווי מתאר של פה, עיניים, אוזן ילדותיים ורכים. הם חוזרים אחד על השני אבל לא דומים. שמתי לב שהם לעולם לא מחייכים במיוחד. אתה מסתכל עליהן והן מסתכלות
יהודה פוליקר אינו איש האשכולות המפורסם הראשון, באגף הזה נשמר מקום של כבוד לג'וני מיטשל, זמרת, משוררת וציירת קנדית. בינואר האחרון הציג הבמאי והשחקן, אסי דיין, תערוכת ציורים פרי התוכנה הגרפית של מחשבו במועדון תל-אביבי נחשק. תערוכה שזכתה בעיקר לסיקור תקשורתי וביקורי מפורסמים ולהתייחסות זעומה מצד המגזר האמנותי.
מה ההבדל בין התערוכה של דיין ל"פנים"?
"אני דווקא מאוד אהבתי את התערוכה הזו של דיין כי היה בה משהו ראשוני, הבעתי, במקרה שלו מאוד כואב. אבל לא הייתי משווה בין התערוכות. אבל מבחינת התהליך האוצרותי של התערוכה, אני אחראי על הביקורת האמנותית ומביא צד אובייקטיבי, אנחנו לא מציגים בבית, אלא בגלריה".
האם תהיה לתערוכה הזו המשכיות?
"אנשים שראו את הציורים נשארו המומים, זו יצירה שלמה ואני בטוח שתהיה לזה המשכיות כי יש כבר התענינות בארץ ובחו"ל".
נא להמתין לטעינת התגובות
