ואז הגיע פולי
הגשש החיוור שינתה לגמרי את השפה העברית והמציאה שפה חדשה. שלושת הכותבים שהיו אחראים על "הגששית" כבר הלכו לעולמם, ועכשיו מצטרף אליהם האחראי על הצ'ופצ'יק של הקומקום. רוביק רוזנטל נפרד מסרג'יו קונסטנצה
שייקה לוי וגברי בנאי נפרדים מפולי
פסטיבל שירי דכאון: אוסף מערכונים של הגשש
הגששית, תופעת שפה נדירה ששינתה את פני העברית, נוצרה במעבדה משותפת: כותב-יוצר ושלושה שחקנים: פולי, שייקה וגברי. שלושת הכותבים המובילים, שייקה אופיר, נסים אלוני ויוסי בנאי הלכו לעולמם, ועתה גם פולי, אבל הגששית שיצרו משוקעת בעברית הישראלית ומהווה אחד מיסודותיה.
הגששית נשארה בין היתר בזכות ביטויים שטבעה בשפה. "ישראבלוף", שנשמע מפיו של פולי, קולע אל ההווייה הישראלית כחוט השערה. "הצ'ופצ'יק של הקומקום", גם הוא מפיו של פולי, הוא בעת ובעונה אחת סמל לעניינים חסרי משמעות שהופכים בהם מכל הכיוונים, וגם לגלוג למתקני שפה קיצוניים וטרדניים.
"טרם הספיקותי" מפיו של גברי הוא משפט הזהב של הישראלי האוהב לקנות ספרים, לדבר על ספרים או לשים אותם בסלון, אבל ספק אם קרא ספר של ממש מראשיתו ועד סופו בעשור האחרון. ויש גם חידושים נפוצים פחות אך יפהפיים עוד יותר כמו "בחיני חינם", "דו תחמוצת החרמון", "רוטב סמכמך של עגבניות", ועוד רבים רבים.
ואולם, כוחה של הגששית הוא הרבה מעבר לחידושים שהותירה. הגששית פעלה בשני כיוונים שהשלימו זה את זה. בכיוון הלשוני היא טלטלה את העברית והראתה מה אפשר לעשות בה. היא השתמשה בחוקי העברית והפעילה אותם במקומות בלתי צפויים. שם עצם הופך לפועל, יחיד הופך לרבים וזכר לנקבה, וכל הלהטוטים האלה נשארים בידי הז'ונגלרים של השפה ואינם נחבטים ארצה.
עיברתתי את שמי לעיבריתתי מפדרו לפודרה.
בשביל הרווחיות, לדאבונותינו.
אין דין קריזתך כדין קריזתו.
הנה סרג'יו. צילום: מתוך הסרט צילום: מהסרט
יש חדשות, יש נצורות, יש פלאי פלאות
אחת הדרכים היותר נפלאות לעסוק בשפה היא לשחק בה. משחקי מילים אהובים על דוברי כל הלשונות מאז ומעולם, והגששים השתמשו בעושר האפשרויות שהיא מספקת.
כל מילה אבן, כל אבן שושן.
כלה כבדה מאוד.
יש חדשות, יש נצורות, יש פלאי פלאות.
ושרשראות המילים, מ"גרשון גרושובסקי" ועד "שאלה שאלתית", או כמו זו שמשמיע פולי ב"שיח טבחים": "שחרור חלקי, שחרור הדרגתי, שחרור כללי, שחרור סופי, שחרור שחרורררררררררררר".
כוחה השני של הגששית הוא בתחום התרבותי או במפגש בין השפה והתרבות. הגששית חיברה את השפה ה"נכונה", הראויה, היפה, עם השפה העממית, לאחר ששנים ארוכות הלך וצמח ביניהן פער בלתי נסבל. היא עשתה זאת בשני כיוונים: לעיתים לקחה את השפה היפה ועשתה אותה שפה עממית. במקרים
רבים אחרים לקחה את השפה העממית, סיגננה אותה, שיחקה בה, והפכה אותה ליצירת אמנות. היא עשתה זאת בין היתר על ידי שימוש בסלנג או במילים וביטויים משפות שונות שדוברי העברית נוהגים להשתמש בהן, ובעיקר ערבית, לדינו, אנגלית, וגם יידיש. הממונה על מחלקת היידיש היה האשכנזי בחבורה, פולי. בגבעת חלפון הוא עיצב את דמות סרג'יו קונסטנצה, הרומני התכמן.
הגששית היתה בין היתר תרכובת כימית בין שלושה סגנונות דיבור וקול. גברי היה הצרחן ההיסטרי דק הקול; שייקה בעל הקול העבה והסמכותי והאיטי משהו; ופולי היה מעין ישראלי מהגר, חסר ביטחון, לא שייך, האשכנזי שנשאר מאחור. עכשיו הלך גם הוא בגל המפחיד של גיבורי תרבות העוזבים אותנו בטרם זמן. זה לא מגיע להם. זה לא מגיע לנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
