ברוס הגדול מכולם
הרומנטיקה הבלתי אפשרית בין זוג בלשים בלוס אנג'לס חשפה הרבה יותר מפוצי מוצי בניידת: דיוקן הגיבור הברוס וייליסי נולד שם, ועוד מלא דברים. תקראו. "בלשים בלילה" בקאלט דה בולשיט
אני מניח מראש שכל השמות שהזכרתי למעלה אהובים עליכם כמו שהם אהובים עלי. הדברים הקטנים הם שעושים את העבודה: שווארצנגר עם הסיגר מ"קומנדו", תת המקלע מ"הטורף" וזרוע המתכת מ"שליחות קטלנית", סטאלון עם העווית ההזויה בקצה הפה בהבעה מתמדת של חוסר-הבנה בסיסי במה שקורה סביבו והאריסון פורד עם השוט המטורף מ"אינדיאנה ג'ונס". גם לשאר שמור מקום של כבוד- ואן דאם וכאסח הבלט המהפכני שלו, ברוס לי פורץ-הדרך, מל גיבסון עם "נשק קטלני". כל אלו חלק מאיתנו, גם אם הסרטים בהם הם הרביצו ו/או שרפו מעולם לא היו. הרבה מהאנשים שלא ראו את האריסון פורד מרביץ לנאצים עדיין יוכלו לומר לכם שמדובר באינדיאנה ג'ונס, ואם הם לא ראו את הסרט אז סביר שהם כן ראו אותו עושה בדיוק את אותו הדבר כהאן סולו ב"מלחמת הכוכבים". מדובר בזיכרון צרוב אצל האנשים שראו לפחות אחד מהסרטים.
בקרב כל אלה שמור לברוס וויליס מעמד מיוחד. ההתחלה הייתה ב"בלשי לילה", כוכבות-העל הגיעה עם סדרת "מת לחיות" ומלא סרטי מתח/קומדיה/פעולה הגיעו בין לבין. וויליס תיחזק - כמעט בכל הסרטים בהם שיחק, להוציא כמה דרמות בהן הוא נראה מטופש לחלוטין - את אותם קווי אופי כלליים, את אותה דמות. הוא הגיבור המשופשף, המודע לעצמו והפגיע, כמו שהוכיחה סצנת הזכוכיות המפורסמת ב"מת לחיות" בה שובר ג'ון מק'ליין זכוכיות חלון כדי להתחמק ממתנקש אך חייב לדרוך עליהם בכדי לברוח. וויליס בכה שם - אכל כאפות של ממש - וגיבור קולנועי מבריק נולד.
למטה: הפתיח של "בלשים בלילה"
אין שניה ב"מת לחיות" שלא שפוכה על פניו של הגיבור הבעה של רחמים עצמיים ובאסה איומה מכל החרא שנחת עליו, אבל תמיד יש גם את ההומור האירוני שנובע מהמצבים, וברוס וויליס יודע להצחיק. אמנם, כשהוא מפשל (כמו בקומדיות המטופשות האלו עם מת'יו פרי, "ללכת על הכול" ו-"ללכת על הכול 2") זה די נורא, אבל כשהוא מפציץ - כמו ב"האדסון הוק" - הוא מדהים.
"האדסון הוק", לכל אותם אנשים שחייבים-ללכת-מייד-ולקחת-את-זה-ב- DVD, הוא קומדיית-פעולה פסיכית לחלוטין בה משחק וויליס פורץ מוכשר שנסחט בידי רעים ונקלע למזימת השתלטות כלל-עולמית שנטווית בידי זוג מטורף עם כלבה זעירה שזוכה לסוף עגום. נשמע מסובך? גם הסרט כזה, ומדובר ביצירת מופת שנכשלה קשות בצאתה באופן לגמרי בלתי-מוצדק, לפי דעתי. אבל תראו בעצמכם ותשפטו. שורה תחתונה- ברוס וויליס הוא אחד מהגיבורים המרתקים ביותר בזכרון, גבר-גבר, אייקון, והכול התחיל ב"בלשים בלילה" שם שיחק וויליס את דמותו המופלאה של דיוויד אדיסון.
ב"בלשים בלילה" שכלל וויליס את המיומנויות אותן יישם אח"כ, את הצ'ארם והנונשלאנטיות והנטייה להציל את העולם במו ידיו. סיביל שפרד (שזכתה לקמבק מרשים
המתח המיני בין דיוויד אדיסון שלו ומאדי הייז שלה הפכו את "בלשים בלילה" לסופר-פופולרית ולהזדמנות שהזניקה את ברוס וויליס לליגה של הגדולים. שנייה אחרי שהדמויות סוף-סוף שכבו, בפרק האחרון של העונה השלישית (מבין 4 סה"כ) ירד הרייטינג לקיבינימאט והסדרה גוועה לה במשך עונה שלמה נוספת, אבל העבודה כבר נעשתה וברוס הגבר הפך לסופרסטאר.
האופי המיוחד של "בלשים בלילה" נתן לו את ההזדמנות להיות במיטבו. הסדרה יישמה את אלמנט המודעות העצמית הזו ממנה עשה מיליונים בהמשך: בפרקים רבים דיברו הדמויות היישר אל המצלמה, חצו את התפאורה ואל מחוץ לסט (בתוך פרק נתון!) וסבלו הופעות מוזרות של אנשי צוות(עוזרי צלם, אנשי פרופס וסתם עוברי אורח) בעלילה. בקיצור- אוואנגרד. בלאגן מהסוג שכבר לא עושים יותר, וחבל כי ההומור של "בלשים בלילה" ותחושת הכיף של סדרה אינטליגנטית שיודעת לקחת את עצמה בקלות אינן מצרך נפוץ בימינו. לא נורא. "הדסון הוק" נמצא במרחק הליכה לספריית הוידאו. אני מסוגל לזה. הנה הפירוק:
אלימות: אקראית, קולנועית ודי דבילית. לא נורא. הוא זרק אח"כ את הגרמני מהבניין של "מת לחיות", לא?
מושא אהבה: מאדי הייז. או, מאדי הייז! סיביל שפרד הנאווה והמפלרטטת בתלבושות אייטיז מזעזעות.
כוחות מיוחדים: הכוח לעצור את עלילת הפרק בשל ריב עם המפיק בנוגע לעונה נוספת. קרה בפרק אחד. נשבע לכם.
יכולת טכנית יוצאת דופן (קטגורית מק'גייוור): לא ממש. אולי היכולת של וויליס להיפרד משיערו בגאווה לאורך השנים?
פוטנציאל נשי: בשבע מילים - ברוס וויליס. שיער. סוף שנות העשרים שלו.
מצב לרימייק: היו הרבה חקיינים אבל רימייק אמיתי מעולם לא נראה באופק.
מצב צפייה: כל מצב. מדובר בקלאסיקה.
מבחן הזמן: עובר מצוין. 98.
סיכום: דובי גל
נא להמתין לטעינת התגובות
