בדיחה פנימית
הם כתבו בדיחות עוד בכיתה ז'. הציגו מערכונים לחבר'ה בצופים. הצחיקו את מאזיני רדיו תל- אביב עד דמעות בכל מוצ"ש. ובאינטרנט הם הפכו למוסד קומי של ממש. עכשיו לקבוצת הסאטירה "היפופוטם" יש גם סרט, "המוסד הסגור", קומדיה מטורפת שנועצת עקבים בביטחוניזם הישראלי. סיפור שהתחיל בשרבוט בדיחות על פנקסים ונגמר בשובר קופות בסינמטקים
הסבלנות , כך נראה, השתלמה בסופו של דבר. "היפופוטם" היו עד לא מזמן תופעה שעברה מפה לאוזן. למרות שאתר האינטרנט של החבורה זכה עד היום לקרוב ל-500 אלף כניסות, הם לא התאמצו לפרסם את עצמם יתר על המידה. הכול עבר באימיילים מבטיחים שנשאו את הכותרת "ענק! ! ! : FW," בצירוף לינק לאחד מהמערכונים של החבורה. אך אם עד עכשיו הדאחקות של החבר'ה נשמרו בגבולות האינטרנט, הסרט החדש שלהם, "המוסד הסגור", מאיים להיות יצירת הקאלט הבאה. ארבע שנים הם עבדו על הקומדיה המטורפת שנועצת עקבים מחודדים בצלעות של הביטחוניזם הישראלי, ברוח סרטי "האקדח מת מצחוק", ונראה שהקהל שגודש בחודש האחרון את סינמטק תלמאביב מאוד מרוצה מהתוצאה. בעקבות ההצלחה, הסרט יוקרן החל מהחודש גם בסינמטקים בירושלים, בראש פינה בשדרות ובחיפה.
"לקחנו הימור וניסינו לייצר משהו אחר", אומר שגב. "אם יש לך אקדח עם כדור אחד בלבד, אתה מהמר על מה שאין בשוק".
וההצלחה תורגמה כבר לכסף?
"בטח, הפסדנו מלא ממנו. אשתו של אלון עד היום מסתובבת בתיק עם קטלוגים של אמבטיות. לפני שהתחלנו לעבוד על הסרט הם שיפצו את הבית, ועד היום הוא לא סיפר לה שכל הכסף הלך על הסרט ולא תהיה אמבטיה חדשה. למה אתה חושב שהגשנו לך חצאי עגבניות ומלפפונים?".
גור אריה: "הוצאנו על הסרט את כל החסכונות שלנו וזה היה הימור לא נורמלי, מזל שזה יצא מצחיק אחרת זה באמת לא היה מצחיק".
ואם לא כסף אז לפחות מעריצות מתחת לחלון?
"נועם שלח לי תחתונים בדואר. זה נחשב?".
כבר למעלה מעשור ש"היפופוטם" מצחיקים אחד את השני (מלבד הכותבים שהוזכרו לעיל הקבוצה כוללת גם את אביעד רוטר, נמרוד יזהר, ליאור אברבנאל ושירי גדני). הקבוצה התחילה בערבי הווי ובידור בתנועת הצופים, עברה לתחנת רדיו פיראטית בראשון לציון, ואחרי השירות הצבאי קיבלה תוכנית ברדיו תלמאביב. ארז טל, שהיה ממקימי התחנה, שמע את מה שהיה להם להציע ושיבץ אותם מיד ברצועה שבועית בת שעתיים. אחרי שנתיים באוויר, תוכנית המערכונים הנשכנית משכה עדת מעריצים לא קטנה וביטול התוכנית בשנת 2000 השאירה לא מעט אנשים מאוכזבים. "אני אף פעם לא הבנתי איך אנשים בכלל האזינו לנו בכל מוצ"ש", תוהה גור אריה. "לא היו לאנשים האלה חיים? לא היה להם משהו יותר מועיל לעשות במוצ"ש חוץ מלשמוע את השטויות שלנו?".
ולמרות ההצלחה התוכנית בוטלה. למה, בעצם?
"בגלל חילוקי דעות מקצועיים".
שגב : "כן, אנחנו חשבנו שמגיע לנו להתקיים בכבוד והם לא חשבו כך. כשנכסנו לרדיו תל אביב היינו בטוחים שהנה הגיעו החיים הטובים-בחורות, כסף, הצלחה. בסופו של דבר, אחרי משא ומתן מתיש שכלל ניתוקים הדדיים והרבה צעקות, קיבלנו כל אחד 300 שקל בחודש. ועבדנו בממוצע על כל תוכנית 30 שעות בשבוע, כך שזה לא ממש השתלם". את מאות המערכונים ששודרו ברדיו הם העלו לאתר אינטרנט, וכל אחד מהחברים פנה לעיסוקיו. שינדלר המשיך לעבוד ברדיו תל-אביב כטכנאי וגור אריה ושגב החלו לכתוב עבור תוכניות טלוויזיה שונות (בין היתר, "משחק מכור", ו "מה קשור" ).
בצורה מפתיעה, אתר האינטרנט שנזנח מאחור המשיך לצבור מעריצים. עד שבחודש ינואר האחרון החליטה החבורה להמיר את מערכוני הרדיו במערכונים מצולמים שזכו באתר חדש ומועדכן. את המערכונים הם צילמו במתנ"ס בבת-ים, והם פורשים בפני הצופה את החזון של הקבוצה-נונסנס היסטרי שמתחיל בלהקת זמר ששרה על מעשי סדום ונגמרת בבובת ילדים חובבת קומבינות. פחות משנה חלפה מאז שהאתר החדש עלה לאוויר ויותר מחצי מיליון איש עצרו שם.
"רצינו לעשות משהו כזה כי העדפנו לפני שאנחנו מגיעים לטלוויזיה לבדוק אם אנחנו מצחיקים בתור חבורה ועוברים מסך", אומר שינדלר. "קיבלנו שם המון תגובות מאנשים, גם מאנשים בתוך התעשייה שמאוד אהבו את מה שעשינו".
גור אריה: "הרעיון היה לנסות ליצור משהו שאנשים יאמרו 'כזה עוד לא ראינו'. מעבר לזה, רצינו לייצר חומרים שלא יעברו פילטרים
לצד העבודה על המערכונים, בארבע השנים האחרונות הקבוצה עבדה על "המוסד הסגור" - סרט בכיכובם של רון שחר, לנה אטינגר, אילן דר, אלי גורנשטיין ואיריס אברמוביץ'. בתיאוריה , מדובר בפרויקט הגמר של גור אריה במסגרת לימודי הקולנוע ב"קמרה אובסקורה" ; הלכה למעשה, הסרט הפך למיזם של "היפופוטם". לא פחותמ-47 סקיצות שונות של הסרט נכתבו ( "או שיצא לנו תסריט ממש מהודק, או שאנחנו ממש איטיים" אומר גור אריה), עד שהגיע לגלגול הסופי: תערובת של נונסנס, סאטירה ומצב רוח טוב. הסרט מגיש את סיפורו של איש מוסד (שחר) שנשלח לשחרר את שגריר ארצות הברית משבי קבוצת טרור מוסלמית, בעיקר בשל הרצון של בכירי המוסד לסיים את הפרשה העגומה על מנת לצאת לנופש בכפר אולגה. בצורה לא מפתיעה התברר שהתסריט לא ממש רחוק מהמציאות. "קיבלנו פניות משני אנשי מוסד שצפו בסרט", חושף שגב. "הראשון הודה שזה באמת כך. כשחושבים על זה, זה ארגון ביורוקרטי לכל דבר, אז גם שם אתה תמצא את אותם הסיפורים כמו בכל ארגון אחר".
ומה השני אמר?
"שיש דברים שלא צוחקים עליהם".
את הסרט הם צילמו על בסיס זמן פנוי, או כפי שהם מגדירים את זה: "עם המון חוצפה". בכל פעם שהיה להם מעט פנאי, הם יצאו לצלם סצנה נוספת. "זה הגיע לשלב שבו הייתי מתקשר לשחקנים והם היו שואלים: 'מה, עוד לא סיימתם עם הסרט?'", מספר גור אריה. "זה הגיע למצב בו במהלך הסרט כבר נולדו ארבעה ילדים והיו לנו שתי חתונות. בקיצור, אנחנו עובדים על הסרט הזה המון זמן. ומפני שעבדנו לפי מודל כלכלי שאמר שאם אנחנו משלמים אפס שקלים לכל עובד, אז אנחנו יכולים לקחת כמה עובדים שאנחנו רוצים, עבדו על הסרט 200 איש. היה לנו אדם שהגיע לסט כדי ללמד את אלי גורנשטיין איך לעשות אוריגמי באחת הסצנות, ובסוף גמר כאחד המעצבים של התפאורה כולה. אני זוכר שהיה לילה בו המלבישה שלנו צבעה כל הלילה גזרים לצבע שחור. באמצע הלילה היא הסתכלה עליי במבט עייף ושאלה: 'תגיד, אתה בטוח שזה מה שמלבישות אמורות לעשות?'".
שינדלר : "לא היתה לנו ברירה אחרת, כולם על הסט עשו הכול. פשוט הצקנו לאנשים האלה והם נענו מפני שכולם הרגישו שאנחנו עושים סרט אחר, משהו שאף אחד עדיין לא עשה קודם והם האמינו בו".
רגע האמת הגיע לפני חודשיים, בהקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל ירושלים. "שבוע לפני הבכורה הסתכלנו על הסרט ולא ידענו אם זה יצחיק או לא, אם זה יעבוד או לא", מספר שגב. "ראינו את זה כל כך הרבה פעמים שכבר לא ידענו אם זה מצחיק או לא, אבל כבר בתחילת הקרנת הבכורה הבנו שזה עובד. אתה רואה אולם מלא אנשים שצוחק בדיוק איפה שהתכוונת להצחיק, ולמען האמת, גם במקומות שממש לא התכוונת להצחיק. אחרי ההצלחה הצענו את הסרט לסינמטק ומאז הוא הצלחה, כל ההקרנות מלאות".
ומה הלאה?
"כרגע אנחנו חושבים על לעשות סרט נוסף, רק שייקח פחות מארבע שנים, וקיבלנו כל מיני הצעות לעשות משהו עם המערכונים שלנו, אז אנחנו בודקים את האופציות שלנו".
ואתם חולמים להשתלט על העולם?
"ככל הנראה כן, אבל רק אחרי החגים ".
נא להמתין לטעינת התגובות
