השיר שלנו
עשינו ניסוי. שלחנו את פרופ' ג'אד נאמן לאירוע ההשקה של "שווים", הדיסק החדש של הצמד רן דנקר ועילי בוטנר. אנחנו חושבים שהוא אהב את זה
וידאו : תרבות : הופעה רן דנקר : nrgtv
אחרי מילים ומנגינה מאת בוטנר משתרר רגע חדש. על הבמה מזנק רוק קיצבי באלף דציבלים רוק. נוגה ולירי מתנתק ובמקומו מתערבל נסחף בקצב מסחרר, תופים, קלידים, גיטרות ובאס, רוק, רוק, רוק. דנקר ובוטנר שוב עשו זאת. האולם מחושמל, השורות הראשונות בשיא של התרגשות.
כאן, כדי לשים בפרופורציה, מגיע תורו של הקאוור. קאוור של שלום חנוך. בהנף אחד או שניים של הבאס המהדהד קמים הסיקסטיז לתחייה. המאזין הפאתטי מתפתה לחשוב כי כל המוזיקה העכשווית כבר הייתה כאן בסיקסטיז. ברור, זה רק אצלי, טעות בהבנת הנשמע. למעשה, הקאוור מצביע על אילן היוחסין של המופע.
דנקר מספר כי בוטנר הוא ידען מופלא השולט בתולדות הזמר המקומי, אין שיר ישראלי שהוא לא מכיר. דנקר מזמין את הקהל להתקיל את בוטנר. פאז'אלוסטה, שיר שבוטנר לא מכיר. ידיים מורמות, שמות של שירים הופכים לצלילים על הגיטרה של בוטנר. אפילו בראש הלא-מעודכן שלי חולפת מנגינה. זיכרון עמום, ולא מלהקת הנח”ל. שיר אהבה גרוזיני מן המאה התשע-עשרה, מלים בעברית.
אני מהמהם בלי קול: שמעו נא מה לי קרה / אבדה לי הילדה / ביקשתיה נשיקונת / אך זו שטות / היא הייתה אדם פשוט... האם בוטנר מכיר את הגרסה הזו של "סוליקו”? מי שאהב מאוד את השיר הייה גיבור ברית המועצות יוסיף ויסריונוביץ' סטלין. כה רבה הייתה אהבתו, לא פעם נרדם לצלילים שהזכירו לו את ג'ורג'יה מולדתו. הו זיכרון, מי יסיר עפר מעיניך.
צילום: אלירן חייט, עריכה: אייל רותם
אי אפשר להפרד
לסיים בנקודה זו. כך היה ראוי. להאזין לביצוע השקט של "סוליקו" בשפה המתוקה מכל. זו דרכו של מוח היוצא לשוטט עם מלאכים בשמי תל אביב. אך האולם בצוותא עדיין הומה. המוזיקאית היחידה בלהקה מצטרפת לדואט עם דנקר ומביאה קליימקס נוסף. בשורות הראשונות קצת פחות אנחות.
מושא התשוקה הלא-מושג הוא הגבר המהמם ולא המוזיקאית, עם כל הכבוד לכישרון שלה. בין הנוכחים-נפקדים הייתה עוד מוזיקאית ידועה יותר, נעמי שמר אללה ירחמה. היא הייתה הדרן. נעמי שמר אחת ויחידה אחדותנו. ישראליות
צרופה. כך, בשעה שהלב נצבט, המתיקות שלפני נמסכת לתוך המתיקות שאחרי.
יותר מאושר נחלצתי לאוויר המהביל של הכרך האהוב-שנוא עלי ופיזמתי לאורך השדרה, לו הייתי רוטשילד. על תחנת האוטובוס הייה פוסטר ענק עם רישום פנים של המשוררת הביאלורוסית. קראתי שיר של פניה ברגשטיין, בוא אלי פרפר נחמד / שב אצלי על כף היד. ספאסיבה. העיר הייתה בעוכרי. תמיד ידעתי זאת. שעה קלה במועדון צוותא ניערה את האשלייה. לא נוכל להיפרד. העיר ואני. רן ועילי עשו לי את זה.
בוטנר את דנקר
אמיר מאירי
נא להמתין לטעינת התגובות
