לא יזרח מפרכוננו
ניב שטנדל בדרך כלל לא מאזין לשיחות של אחרים, אבל הנה אחת שהגיעה אליו ממש בטעות. עשרים שנה למותו של שייקה אופיר
עוד פעם שייקה אופיר?
כל פעם שהוא רואה איזו תוכנית בידור בטלוויזיה, הוא נזכר בשייקה אופיר, והעיניים שלו מצטעפות במין מבט חולמני, כמו של גיבורת טלנובלה שנזכרת באהוב ישן.
תגיד לי, מה הסיפור שלך עם השייקה אופיר הזה? בחייך, הבנאדם מת כבר לפני עשרים שנה. למה, אתה חושב שאם הוא היה כאן היום היה מצחיק יותר?
תגיד לי, מי הפנטומימאי הכי טוב שאתה מכיר?
ג'וליאן שאגרן?
נו, תהיה רציני.
חנוך רוזן?
חנוך רוזן, מה? על מרסל מרסו שמעת?
שמעתי, שמעתי. פנטומימאי גדול.
הכי גדול. אתה יודע ששייקה אופיר הופיע עם מרסל מרסו?
לא...
כן, כן. הוא היה בלהקה של מרסו. הוא היה פנטומימאי מוכשר כמו שד. אחר כך הוא הביא את הפנטומימה לארץ. אתה יודע מה כתבו עליו במגזין "לייף"?
מה?
שהוא ומרסו הם הפנטומימאים הכי טובים בעולם. אתה מבין? מרסל מרסו ושייקה אופיר. באותה נשימה.
ב"לייף מגזין"?
בטח. הוא היה בשיא אז. הופיע באמריקה, הקהל והמבקרים השתגעו עליו. בחרו את תוכנית המערכונים שלו, "41 בשק", לתוכנית השנה. כתבו שכל טיפוס מארבעים ואחד הטיפוסים שהוא מגלם שם מושלם. הוא הופיע עם מרלן דיטריך, החליף את סמי דייויס ג'וניור בהופעה בפני עצרת האו"ם. הוא היה על גג העולם. אתה מחפש חלום הוליוודי? הבנאדם כבש את ברודוויי. אתה מתאר לעצמך שמישהו היה משאיר אותו ללקט שאריות בתפקיד משנה של איזה טרוריסט מוסלמי? איפה הוא ואיפה אקי אבני. זה שייקה אופיר, חביבי. הוא השגריר הכי טוב שהיה לתרבות שלנו.
אבל היה ברור שהוא לא רק פנטומימאי. הוא בדרן בכל רמ"ח איבריו. מי מצחיק אותך היום?
עמיר פרץ.
נו, ברצינות. מי כבר מצחיק פה? המשקפופר הצעקן הזה, קטורזה? הערס ההוא, נאור ציון? הפסיכי הקרח מ"ארץ נהדרת" שחושב שלהשתולל זה להצחיק?
אורי גוטליב מצחיק אותי.
נו, אורי גוטליב. לך תראה קצת מערכונים של שייקה אופיר, תלמד מה זה מצחיק. תפתח רדיו בשבת בבוקר, תשמע דברים טובים.
אני בשבת בבוקר ישן.
חבל. לא יזיק לך לשמוע איזה מערכון או שניים של שייקה. הם מצחיקים כאילו כתבו אותם אתמול. בעצם המערכונים של אתמול, גם אתמול לא היו מצחיקים. שלו עדיין מצחיקים.
אני לא מכיר אף מערכון שלו.
באמת? על "יופי נחמה" שמעת?
בטח. אמא שלי כל הזמן היתה אומרת לי "יופי נחמה".
נו – זה מ"החזרה". ומה עם ד"ר טיכו ו"ציונה והעין המקולקלת"? "בית ספר לגנבים"? "המורה לאנגלית"?
זה עם המלט?
אייווה. מונולוג איז וואן פיפל טוקינג טו הימסלף. דיאלוג –
טו פיפל טוקינג טו דמסלף.
אייווה, יא איבני. הנה, קיבלת תובנה סוציולוגית בחינם, ועוד עם חיוך. עכשיו לך תשמע מערכון של שייקה אופיר, וצא בערב להופעה של נדב אבקסיס, ותגיד לי שאתה לא מתגעגע כמוני.
והוא ידע גם לעשות אחרים מצחיקים. קח לדוגמה את החבר'ה האלה, השלישייה הזו, נו, איך קוראים להם?
פרוזאק?
לא, אלה שקיבלו תוכנית טלוויזיה...
הפיג'מות?
לא, אלה שהיו עם אדיר מילר...
מה קשור?
אם תזכיר לי איך קוראים להם אני אסביר לך מה זה קשור.
לא, 'מה קשור', זה השם שלהם.
אה, אוקיי. נו, הם חושבים שהם מצחיקים, נכון? רוצים להיות הגשש החיוור, נכון?
נכון.
נו, תן לשייקה אופיר שבוע איתם ותראה איך פתאום אפילו מטאטא יורה.
למה, "הישראלים" דווקא תוכנית די מצחיקה, לא?
זו תוכנית מצחיקה? ראית פעם תוכנית של הגשש? ראית את "שמחת זקנתי", את "תוכנית ד' "?
לא.
אלו היו התוכניות הראשונות שלהם. הוא כתב וביים, שייקה.
לוי?
שייקה אופיר, מה שייקה לוי. ואיזה מערכונים רצים שם... ב"שמחת זקנתי" הוא כתב מעט יחסית, משום שלא היו הרבה מערכונים –
"דייג אוהב דגים"?
אוהב, בטח אוהב. וגם את מה שהוא לא כתב – הוא ביים. בכלל, הוא אחראי ראשון במעלה למה שיצא מהם. איך שהם התלבשו, עם החליפות והכל, מי אתה חושב המציא את זה, יצפאן? זה שייקה אופיר הביא.
אתה יודע שקוראים לפרס הקולנוע הישראלי על שמו?
אלא על שם מי יקראו אותו?
אני יודע? משה איבגי, אלון אבוטבול. זאב רווח. חסר כאן שחקנים חשובים? דווקא שייקה אופיר? מה הוא כבר עשה בקולנוע שאיבגי לא עשה?
אתה לא מתבייש? תגידי לי, היום, אתה יוצא לקולנוע, מחפש סרט ישראלי, מה יש לך? עוד דרמה משפחתית, ועוד דרמה משפחתית, ועוד אחת. מתי פעם אחרונה ראית קומדיה ישראלית מצחיקה באמת?
לא מאז "מבצע סבתא".
ולפניה?
לא מאז תום עידן הבורקס.
אתה מבין? כששייקה היה כאן, היו קומדיות פיגוז. אצל אפרים קישון הוא עשה את "השועל בלול התרנגולות", "ארבינקא", "תעלת בלאומילך".
נ
כון! השוטר שם! הוא גדול!
והוא גם עבד עם אורי זוהר. "חור בלבנה", "מוישה ונטילטור". ועם מנחם גולן – "דליה והמלחים", "שמונה בעקבות אחד". ועם משה מזרחי – "אבו אל בנאת". הוא היה הקומיקאי מספר 1 לא רק על הבמה, אלא גם על הבד. אבל הוא לא היה רק קומיקאי. הוא היה שחקן. אתה רואה היום את כל החבר'ה האלה בהוליווד, ג'ים קארי והחברים שלו, נכון?
נכון. וויל פארל, ג'ק בלאק...
בדיוק. מה הם עושים כדי שיחזיקו מהם שחקנים רציניים?
עושים תפקידים דרמטיים.
נכון. אז שייקה עשה את זה כבר אז, והראה איזה שחקן ענק הוא באמת. "הבית ברחוב שלוש", "הגן".
את זה אני דווקא זוכר.
בטח, מלאני גריפית ערומה כל הסרט, איך לא תזכור? והכי חשוב –
"השוטר אזולאי".
"השוטר אזולאי". זה הליצן הכי עצוב שהמציאו כאן. אם תגיד לי שלא בכית ביחד איתו בסיום או שאתה משקר, או שאתה אטום כמו בלוק של איטונג.
בכיתי, בכיתי. כמו ילדה.
נו? עכשיו אתה מבין למה קראו לפרס הקולנוע הישראלי על שמו? מגיע או לא מגיע?
דוגרי – מגיע.
אז אל תתפלא שאני מתגעגע אליו, ילד. לא היה כאן עוד מישהו כמו שייקה אופיר. כל כך מוכשר. מחליף דמויות, משנה פרצופים, מאמץ מבטאים. כזו עין לבני אדם - לוכד אנשים במבט ובולע אותם לקרבו. מגלם אותם בשיא המורכבות האנושית שלהם – מגוחכים ומעוררי חיבה, נלעגים ונוגעים ללב בעת ובעונה אחת. זה למה תמיד כשאני רואה אותו, חושב עליו, נזכר בו, אני מרגיש שהעין שלי – איך הוא אמר – חצי צוכה, חצי בוחקת. ואם היה עוד מישהו שהתקרב לקרסוליו, אני מצטער, אבל כנראה ששמו זרח מפרחוני...
נא להמתין לטעינת התגובות
