הדבר הטוב הבא
מייקל סי הול נותן ב"דקסטר" הזדמנות מחודשת לבדוק עד כמה אנחנו מסוגלים להתאהב בדמויות פסיכוטיות. עדי סגל עובר להתמחות באבו כביר
סיפורו של "דקסטר" די פשוט. דקסטר מורגן (מייקל סי הול מ"עמוק באדמה") עבר טראומה מסתורית בגיל שלוש, אשר אחריה נשלח לחיות במשפחה אומנת. לאחר שפיתח נטיות רצחניות מאותה טראומה מסתורית, אביו המאמץ לימד אותו לתעל את זעמו כלפי רוצחים אחרים אשר על פי אמות המידה הסובייקטיביות שלו, לא זכאים לחייהם. כיום דקסטר עובד כמנתח התזות דם עבור משטרת מיאמי, ובשעות החשכה מתפקד כרוצח סדרתי. אין לו רגשות, הוא לא מתעניין במין, לא באהבה ולא במוסר. ברצונו רק לספק את צרכיו, ואם הוא נדרש להעמיד פני אדם "נורמלי" בשביל לעבור את שגרת יומו, הוא עושה כן.
את סיפורו הנגלל של דקסטר אנחנו נקבל בחתיכות קצובות (הומור פנימי שכזה) מדי שבוע דרך בימוי מסוגנן, משחק מעולה והמון מונולוגים פנימיים. כן, בדיוק כמו ב"אמריקן פסיכו". רוב הסדרה למעשה מתרחשת בראשו של דקסטר דרך מחשבותיו ותשוקותיו. לעתים נוצרת תחושת ניכור מהסדרה בשל ההרגשה כי המונולוג הפנימי מזלזל בצופה על-ידי האכלתו בכפית, אך כאשר הוא מתובל בהומור ומודעות עצמית, הוא מצדיק את עצמו לחלוטין. היי, אם לא היה מונולוג פנימי בעולם, איך לוק סקייווקר היה זוכר להשתמש בכח?
סיפורו של דקסטר מאפשר ליוצרים לשחק עם הצופה במשחק של אתיקה תיאורתית. הנה אנחנו עומדים לצפות בסדרה מרתקת על רוצח קר מזג ונטול רגשות שיבתר לנו מדי שבוע כמה חתיכות אדם, אבל אנחנו אמורים להיות בסדר עם זה כי הוא רק רוצח את "הרעים". מובן כבר מהפורמט שמדובר בסדרה שתנסה לבלבל לנו את המושגים הבסיסיים של רע וטוב, ובדרך לקרוץ לקהל הבוגר. אם זה לא יצליח, פשוט יתקעו את המילה "פאקינג" כמה פעמים שיידרש כדי להגדיר את הסדרה "חתרנית". עיין ערך: אחותו של דקסטר המודה לו על הסופגנייה ב"תודה על הפאקינג דונאט". זה רק מאשש את החשש כי הגענו לנקודה בטלוויזיה שאומרים "פאק" רק כיוון שמותר לנו, ולא, נגיד, בגלל דרישה מהדיאלוג.
דקסטר אם כן, הוא גיבור מהזן החדש של גיבורי טלוויזיה. הציבור מאס בדמויות מוסריות ופלקטיות. הוא רוצה לקבל ניגודים, קונפליקטים ועומק מגיבוריו במקום ייצוג חד-צדדי ושטחי של אור וחושך. לא פלא שהאנטי גיבורים הפכו לגיבורי התרבות החדשים. השוטרים המושחתים, הרופאים הסוציופטים, המאפיונרים, הבוקרים האלימים, הרומאים הנהנתנים, סוחרי הסמים וכו' מיקמו את עצמם בראש טבלת הרייטינג. גיבורים כמו סטיב אוסטין הוחלפו בטוני סופרנו וחבורתו. ובעידן החדש הזה, מי יכול להוביל את האנטי גיבורים יותר טוב מרוצח סאדיסט וקר לב?
דקסטר, בנוסף, מבסס את שואוטיים כמרקחה טלוויזיונית מהמעלה הראשונה. שואוטיים היא המתחרה הישירה של HBO במשחק כבלי הפרימיום. ועכשיו, אחרי הפרידה מהסופרנוס, סקס והעיר הגדולה, עמוק באדמה ודדווד (כל הסדרות שדחפו את HBO לצמרת בעשור האחרון), HBO נותרים חשופים בפעם הראשונה. את הוואקום
אז עושים מעבר מהיר על מה קיבלנו - רוצח פסיכופט שהוא גם דמות עגולה ומרתקת, בימוי מותח ואפל, מוזיקת רקע מצמררת (עם פוטנציאל לרינגטון עבור ילדות גותיות), הומור ומודעות עצמית, שימוש עודף במילה "פאק" והמון פוטנציאל לצמיחה ושיפור בהמשך העונה ובעונות הבאות. אפילו אם זה לא חדשני כפי שיתימרו להציג את זה, אי אפשר להתווכח עם כל-כך הרבה יתרונות לטובת "דקסטר". ייתכן כי מדובר אכן ב"דבר הגדול הבא".
נא להמתין לטעינת התגובות
