מגה פיגוע
הוא פיטר גיטריסט בטענה שמכר את ציוד הלהקה כדי לקנות סמים. נפטר מנגן אחר שהעז להתחתן, ובדרך הסתכסך עם כל סצנת הרוק הכבד, שאיימה בתגובה לשפוך את דמו. אבל היום, דייב מוסטיין, סולן להקת מגאדת', הוא נוצרי שנולד מחדש
אנשי המשטרה שהיו במקום החלו להזיע. זה מה שהם היו צריכים בפתיחת הקיץ, אסון נוסף, ועדות חקירה. מישהו מההפקה שלח פתק קטן לסולן דייב מוסטיין שבו נאמר חד משמעית "תעזבו בבקשה את הבמה" וכך אחת הלהקות המצליחות בעולם הרוק הכבד המריאה כשהיא לא מספקת את מלוא הסחורה.
"רצינו מאוד לנגן בישראל", אמר מוסטיין בשבוע שעבר בריאיון מיוחד ל"פרומו". "למרבה הצער המשטרה נאלצה לבטל את ההופעה ואין לנו שום טענה. זו לא איזו טראומה בהיסטוריה שלנו, דברים כאלה קורים. אין מה לעשות, להיות בלהקה זו עבודה קשה. אני מסתכל על המקומות שאנחנו מגיעים אליהם ואני אומר לעצמי שלא הייתי מכיר אותם אם לא הייתי מנגן. אז אנחנו חוזרים".
ב-2 ביולי, בהאנגר 11 בתל אביב, נקווה שהמחסומים יהיו חזקים מספיק והמאבטחים לא יברחו מהקהל, כי מגאדת' חוזרת לישראל להופעה אחת, אולי הזדמנות אחרונה לראות את מוסטיין, האיש והאגדה, בפעולה.
על מוסטיין אפשר לכתוב ספר. בעצם שניים. אולי נפתח עם טרילוגיה ואחר כך נחליט. לפני עשר שנים, לא הייתי ממליץ להזמין אותו לארוחת ערב שבת. מופרע, עצבני, מכיל בגופו כל רעל שמופץ בסמטאות אפלות, אבל היום אומרים שהוא השתנה. שמועות על נוצרי שנולד מחדש, ילד טוב קליפורניה.
"אני חושב שהיום אני מבין טוב יותר את המשמעות של ארץ הקודש. ביקור בישראל הוא בשבילי הרבה מעבר, מבחינה רוחנית. מקום שאליו הופנו התפילות", הוא מודה בגילוי לב. "אם תשים לב למילים של השורה הראשונה בשיר שלנו 'שלום מוכר, אבל מי קונה?', אני אומר שם 'מה זאת אומרת, אני לא מאמין באלוהים? אני מדבר איתו בכל יום'. אני מאמין באלוהים הרבה זמן, רק שאנשים החמיצו את החלק הזה".
כלומר, מאז התפרסם השיר, ב-1986?
"הרבה קודם, עוד מהילדות. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן ארבע וזה שינה את כל תפיסת העולם שלי. הרבה אנשים חושבים שאני רואה את המצב באופן שלילי. אולי זה נכון, אבל הכול אצלי בא מאיך שאני קולט דברים. אני קורא עיתונים, רואה חדשות. לפעמים אני אומר 'זו תעמולה, זה ספין פוליטי', וכל החרא הזה. אולי אנחנו חיים בכלל כמו בסרט של ג'ים קארי 'המופע של טרומן', בעולם לא אמיתי".
מוסטיין נולד בדרום קליפורניה לפני 45 שנה. גיטריסט מוכשר שהסתובב וחיפש לו הרכב. ב-1981 הוא קרא בעיתון מקומי שלהקה מחפשת בחור שיודע לתת בראש סולואים, אז הוא התקשר. לארס אולריך וג'יימס האטפילד עשו לו אודישן קצר, ביקשו סליחה והלכו להתייעץ בחדר הסמוך. הם חזרו עם בשורה שהוא חבר כבוד במטאליקה. מוסטיין נזכר איך הוא היה מבלה שעות עם אולריך בחדר בין הררי חוברות פורנו ועשן סמיך של חשיש ובין לבין כתבו מוזיקה. הם היו חבר'ה מבריקים, אבל הרומן לא החזיק מעמד הרבה זמן. שלושתם היו דומיננטיים מאוד ואם זה לא הספיק אז מוסטיין התגלה כעושה צרות מקצועי. יום אחד הוא כמעט חשמל את הבסיסט, במקרה אחר הוא בעט בכלבו של האטפילד ולפני שהעסק התפרק, הם הסיעו אותו לתחנת האוטובוס וביקשו ממנו לחזור הביתה.
מטאליקה לקחה במקומו את קירק האמט, גיטריסט מצוין, אבל בעל אישיות של פלקט. בתקליטם הראשון, "Kill Em All", בעיניי הטוב ביותר שלהם, יש חומרים שמוסטיין חיבר וגם שנים לאחר מכן הוא דאג להדגיש שיש לו חלק בהצלחה.
דייב לא סולח על הגירוש עד היום. הוא נכנס בלהקה בכל הזדמנות כמעט ובמיוחד בהאמט. הוא אמר פעם: "אני משער שאין לי בעיה עם קירק. אם הייתי רואה אותו טובע הייתי מציל אותו, אבל רק אחרי שהייתי דוחף את הראש שלו חזק פנימה".
המטענים הקשים של מוסטיין מול מפלצות התהילה ממטאליקה נערמו במשך שנים. במהלך הכנת "Some Kind of Monster", סרטם הדוקומנטרי המדהים של ג'ו ברלינגר וברוס סינופסקי על אלבומה האחרון של מטאליקה, הם הפגישו בין אולריך ומוסטיין. פגישה לא קלה, עמוסת רגשות, אבל במהלכה הודה מוסטיין בקנאה הגדולה שנותרה אצלו ומסרבת לעזוב.
מוסטיין מנסה להדחיק ככל שניתן את פרק מטאליקה בחייו. כבר בשיחה מקדימה, לפני הריאיון, התריעו בפניי שיש כמה נושאים שאסור לי לגעת בהם, אחד מהם הוא אותה להקה מצליחה. אם הוא יישאל על כך הוא מסוגל לנתק את השיחה. מוסטיין הקים את מגאדת' כקונטרה לחבריו לשעבר. ב-1984, אחרי שלא היה מרוצה מהסולנים שניסו להתקבל, הוא החליט שהוא יהיה גם הגיטריסט וגם
מוסטיין מוכשר, על העובדה הזאת לא ערערו גם במטאליקה. ב-1984 יצא אלבומה הראשון של מגאדת', "הרג הוא עסק והעסק הוא מצוין". חברת התקליטים קומבט נתנה להם תקציב של 8,000 דולר להקלטות, כשחצי מהסכום הלך על סמים ואלכוהול. מוסטיין אמר פעם על ההתמכרויות שלו: "זה כמו לשכב עם גורילה. לא מפסיקים עד שהגורילה מסופקת".
רק שהכישרון בלט אפילו נוכח ענני העשן. כבר באלבומם השני מופיע "שלום מוכר, אבל מי קונה? ", שנבחר בתחנת VH1 למקום ה-11 מבין שירי הרוק הכבד של כל הזמנים. האלבום עצמו תואר באמצעות "המדריך הכללי למוזיקה" כ"אחד מאלבומי הרוק הכבד המשפיעים ביותר בתקופתו". מגאדת' הייתה מועמדת שבע פעמים לפרס הגראמי ובין להקות הרוק הכבד בימיה היא נפלה רק מאחת בתחום המכירות. נכון, ממטאליקה.
אבל מוסטיין אף פעם לא היה ממש מרוצה. תמיד החליף חברים, הוסיף שירים. הוא היה מגאדת' והכול נעשה בצלמו. את המתופף גאר סמואלסון הוא העיף כי טען שהוא שיכור מדי ואת הגיטריסט כריס פולאנד הוא האשים בכך שמכר ציוד של הלהקה כדי לממן את תחביבו הצנוע, סמים קשים. הוא אפילו הקדיש לו את השיר "שקרן".
לא רק בין חבריו הוא נחשב לפגע רע, אלא גם בעולם הרוק כולם ידעו שלא כדאי להתעסק עם מוסטיין. קרי קינג מסלאייר קרא לו דיקטטור וטען שכולם שונאים אותו. ב-1992 פנתרה חיממה את מגאדת' בסיבוב הופעות, ובמהלך אחד הקונצרטים הסולן שלה, פיל אנסלמו, צעק "לך תזדיין, דייב, לכו תזדיינו מגאדת'".
שלא לדבר על סולן סואיסיידל טנדסיס, מיק מיור, שרתח כששמע שמוסטיין ניסה להעיף את להקתו מאחד הפסטיבלים. הוא אמר אז לעיתונאים: "יש הרבה אנשים שרוצים לראות אותו מקבל בעיטה בתחת ואלוהים יודע שמיק מיור הוא לא אחד שנופל. אני אפרק אותו. אני רוצה לראות דם, אתה מבין מה שאני אומר?".
מוסטיין לא התרגש מהמאיים. יש לו חגורה שחורה בקראטה ובטאק וואן דו, אבל אחרי השינוי שחל בו הוא עבר בין לא מעט משונאיו ועשה איתם סולחה. מיור הוא אחד מהם.
השינוי שחל במוסטיין התחיל באפריל 2002. הוא המתין בבית חולים לטיפול באבנים בכליות ונרדם בתנוחה שהזיקה לזרועו השמאלית וגרמה לפגיעה קשה בשריר. זמן רב חלף עד שהחלים, אבל כבר אז הוא החליט לפרק את ההרכב, שוב - בטיעונים שונים. על הגיטריסט, אל פיטרלי, הוא אמר לא רק שהוא שיכור אלא שהוא גם התחתן, רוצה לבלות זמן איכות עם אשתו ואנשים שמתחתנים אחרי כמה שנים רוצים למות.
לרבים זה נראה כמו סוף הלהקה. כל הזבל החל לצוף. הבסיסט דייב אלפסון טען שמוסטיין זייף פציעה כדי לפרק את ההרכב. אלפסון, מדור המייסדים של ההרכב, תבע את מוסטיין שלדבריו לקח את החלק השמן ברווחים שמוערכים ב-200 מיליון דולר.
התביעה נדחתה, אבל דווקא אז התעורר מוסטיין לחיים. "בגדול החיים שלי השתנו מאז הפציעה", הוא מודה היום. "אני זוכר שהרופאים אמרו שהם חוששים שהיד לא תחזור לתפקד ואני לא אוכל לנגן יותר בגיטרה וזה רגע שתפסתי את עצמי. מה שעברתי בשנים האחרונות עזר לי מאוד לעצב את האישיות. לא לוותר ולא משנה למה".
השתנית?
"אני חושב שלכל אחד בחיים יש תקופות שהוא שואל את עצמו שאלות ולפעמים כשאנשים לא מסכימים עם מי שאתה ומה שאתה רוצה, זה יוצר קונפליקט. אם החיים שלי השתנו או נעשיתי בן אדם יותר טוב זה מצוין. אני יודע שהיצירה השתפרה. כשהייתי בתקופה שממש כעסתי והיה הרבה זעם עצור בתוכי, המוזיקה נפגעה. רציתי לשנות את הגישה שלי לחיים".
היום אתה בחור רגוע?
"אני לא יודע, אבל פעם משהו היה חסר, היו הרבה ספקות. כדאי שתדע שהזעם עדיין נמצא, אבל היום אני מצליח לשלוט בו הרבה יותר טוב".
אתה מתחרט על משהו?
"הלוואי שהייתי לומד מוקדם יותר את מה שאני יודע היום, שומע עצות של אנשים. תמיד הייתי מוקף בחבר'ה טובים שאמרו לי את הדבר שצריך לעשות, אבל לפעמים לא הקשבתי".
הריאיון עם מוסטיין נערך בשני שלבים. ביום הראשון תפסתי אותו בטלפון כשהיה במלון בגלזגו, בערב הופעה. במהלך השיחה הוא הרבה להשתעל ובסוף התנצל שיש לו משהו בגרון ושהוא לא רוצה לאבד את הקול. נדבר מחר, הוא הבטיח. למחרת תפסתי אותו במלון בבריסטול, שוב ביום של הופעה. הפעם הוא נשמע הרבה יותר מאושש. "אם היית שואל אותי אתמול אם אני אנגן בעוד חמש שנים, הייתי אומר לך שלא", הוא אמר ושחרר צחוק קולני. "הייתי תשוש. הסיבוב הזה מעייף פיזית. אנחנו עוברים מהופעה לפסטיבל, לפעמים עולים לבמה באחת וחצי בלילה ולבן אדם בגיל 45 זה לא קל. אני חושב שמה שממשיך לדחוף להקות ותיקות זו ההצלחה והדרישה".
המון להקות ותיקות קמו לתחייה.
"אין לי הסבר לכך. רק לפני כמה זמן היינו בפסטיבל בבלגיה וניגנו שם להקות כמו קרוקוס ויו-אף-או ואפילו גולדן אירינג, שאני זוכר עוד כילד. הלכתי לראות את גולדן אירינג ומההרכב המקורי נשארו אולי שניים. השאר הם חברים אחרים, אבל המוזיקה היא אותה מוזיקה. זה נשמע כמו חבר'ה שעושים קאברים. צריך להתקדם בחיים".
מגאדת' הוציאה לא מזמן את תקליטה "יונייטד אבומיניישנז" שזכה להצלחה בארצות הברית ובאירופה. מוסטיין, כמו תמיד, נוגע בפוליטיקה. כבר ב-1992 הוא סיקר את הוועדה של המפלגה הדמוקרטית בשביל MTV ותמיד היה לו מה להגיד בנושא: "אני אהיה נשיא יותר טוב מג'ורג' בוש. בוש ודיק צ'ייני היו בכלא יותר פעמים ממני ואני אחד שנהג להזריק הרואין, אז מה זה אומר לך?".
מוסטיין צחק כשהזכרתי לו. "זו הייתה בדיחה", הוא התנצל. "אני לא מומחה פוליטי ואני לא חכם מספיק כדי להיות פוליטיקאי, אבל אני אזרח וזכותי לדבר על מה שמדאיג אותי". בוב דילן זה בסדר, אבל מגאדת'?" אני לא מתיימר להביא שלום כלל עולמי ואני לא מצפה שבזכותי שני אויבים יישבו באותו חדר וידברו, אבל כאחד שמופיע הרבה אני יכול להגיד שמוזיקה מפילה מחסומים".
בישראל שם המשחק הוא פוליטיקה.
"ראיתי בטלוויזיה תוכנית על הקמת מדינת ישראל וכשהייתי ילד אני זוכר שעל גבי התנ"ך שלי היו ארבע או חמש מפות שתיארו את גבולות המדינה. אז שאלתי את מנהל מסע ההופעות שלנו מה זה צריך להיות. הוא סיפר לי על פלשתינה וקצת על המצב. אמא שלי יהודייה ואף פעם לא דיברנו על זה".
למרות התדמית הפרועה, מוסטיין הוא אב לשני ילדים. "זה הדבר הכי חשוב", הוא מודה. "ברגע שאתה הופך להיות אבא חלק בך נעלם באופן אוטומטי ואתה מתבגר מהר יותר".
אתה מתגעגע לשנות ה-80?"
זו הייתה תקופה כיפית. היה בנו משהו תמים וטיפשי. כשאתה ילד אתה מקבל החלטות שגויות לעתים, ואתה לא חושב שזה אמיתי או רציני. היום אני מתנהל אחרת לגמרי ".
נא להמתין לטעינת התגובות
