הבית תמיד מנצח
נראה שהתירוצים שמחזירים את דני אושן וחבורתו לווגאס הולכים ונהיים קלושים מפעם לפעם - אבל לקלוני, פיט וסודרברג זה לא ממש משנה: הם כנראה מאוד נהנו לעשות את "אושן 13"
זה לא נאמר לגנאי. אין מדובר במקרה נוסח מייקל ביי ותואמיו, של ספקטקל אקשן עתיר תקציב ופיצוצים שתוכו חלול וריקני. הקסם של "אושן" טמון בקלילות, בשארם, באלגנטיות ובתחושת ההנאה שקורנת מהמסך. בכך ממשיכים סטיבן סודרברג, ג'ורג' קלוני, בראד פיט וחבריהם את מורשתם של הראט פאק, חבורתו של פרנק סינטרה (שכללה את דין מרטין, סמי דייויס ג'וניור, הארי בישופ ואחרים), שחתומה על ה"אושן 11" המקורי. הראט פאק עשו סרטים להנאתם, בין נאמבר אחד בווגאס למשנהו, והצטיינו בעיקר בגילום עצמם. המסר של הראט פאק הוא המסר של הסלב פאק של קלוני ופיט – אנחנו נהננו לעשות את הסרט הזה, ואתם תיהנו לראות אותו. ניקול קידמן מתייסרת ב"דוגוויל"? לילי טומלין ודייויד או. ראסל הולכים מכות ב"אני האקביז"? לא כאן.
זו גם הסיבה שדני אושן וחבריו חוזרים אחרי הטיול הקצר באירופה בסרט הקודם ללאס וגאס, עיר האורות שהאירה תמיד פנים לראט פאק ולאושן פאק. אין לך זירה טובה מווגאס הנוצצת וההדוניסטית כדי לתת לאושן לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לשדוד את הקופה. נראה שהתירוצים שמחזירים אותם שוב ושוב למעגל הפשע מתחילים להיגמר לחבר'ה, אבל קלושים ככל שיהיו – זה לא משנה. הפעם הם רותמים את כישוריהם כדי להציל את חברם הטוב רובן (אליוט גולד), שלקה בתרדמת לאחר שנקלע לסכסוך עסקי עם בעל הקזינו הכי חזק בביזנס – ווילי בנק (אל פאצ'ינו). המטרה – להוכיח לבנק שבניגוד לקונספציה המקובלת בעולם ההימורים, הבית לא תמיד מנצח.
למטה: הטריילר של אושן 13
אחד המוטיבים הנחמדים בסרטי אושן הוא ההליכה על קו התפר שבין העולם המציאותי והתעשייה ההוליוודית לבין העולם הבדיוני שבו מתרחש הסרט. אצל הראט פאק זה היה קיים במובלע, בפער הלא קיים שבין השחקנים לדמויות, אבל סודרברג לקח את הפלרטוט הקולנועי הזה צעד אחד קדימה. מה שעלה פה ושם בסרט הראשון (למשל, כשקלוני ופיט יוצאים מפגישה עם שחקנים צעירים והעיתונאים מסתערים דווקא על טופר גרייס וג'ושוע ג'קסון) היה לחוט עלילתי בסרט השני (ג'וליה רוברטס מגלמת את טס שמגלמת את ג'וליה רוברטס), וממשיך לשעשע את סודרברג וחבריו בסרט השלישי.
רוצים דוגמה? לאחים מאלוי קוראים וירג'יל וטורק. וירג'יל "הטורקי" היה אויבו של ויטו קורליאונה ב"הסנדק". אל פאצ'ינו – מייקל קורליאונה – ירה בו בסצנת המסעדה המפורסמת. את אחיו של מייקל, סאני, גילם ג'יימס קאן. את טורק מגלם סקוט קאן, הבן של (את אחיו, אגב, מגלם קייסי אפלק, שגם בחיים מוכר יותר כ"אח של"). את בנו של סאני, שביקש לרשת את ממלכת הפשע של מייקל למגינת ליבו של האחרון, גילם בסרט השלישי בסדרה אנדי גארסיה, שחוזר להופיע ב"אושן 13" כטרי בנדיקט המרושע, שנוא נפשו של ווילי בנק. את יד ימינו של בנק, אגב, מגלמת אלן בארקין, שאיש לא זוכר מה היא עשתה מאז "ים של אהבה", שבו כיכבה לצד – נכון – פאצ'ינו. וזו רק מתיחת קווים על רשימת הקרדיטים, עוד בטרם
"אושן 13" נותן לתסריטאים השותפים בראיין קופלמן ודייויד לוויין ליישם את הסטאז' הארוך שלהם בעסקי הימורים ופשע ("ההימור האחרון", "משחק המושבעים", סדרת הטלוויזיה "טילט", ובעתיד "הבלתי משוחדים: עלייתו של קפונה" של בראיין דה פאלמה) בתקציב גדול ובהפקה נוצצת. ביחד עם סודרברג הם לא שוכחים להצדיע לסינטרה (בנק ורובן לחצו שניהם את ידו של סינטרה, מה שנתפס בקרב פרנסי העיר כקוד הגינות מחייב); להתבדח על חשבון כוכביהם (קלוני, למשל, ששמע מחבריו בסרט הקודם שהוא נראה בן חמישים, סופג הפעם הקנטות מפיט על המשקל שהוא מעלה מסרט לסרט; ומשעשע לראות את הרווק הנצחי גוער בפיט, שידיו קורסות מילדים מאומצים, שעליו להתמסד); ולהתבדח על הז'אנר (על השאלה הנצחית שנשאלים פורצים - "אתה בפנים כבר?" – עונה קייסי אפלק ב"אני שונא את השאלה הזו", וקלוני מגיב על ה"נולדתי מוכן" המנופח של גארסיה בגלגול עיניים).
"אושן 13" גם קורא לדגל גיבור עבר או שניים מהסדרה, אבל בולט בהיעדרותו המין היפהפה שיוצג בעבר על-ידי ג'וליה רוברטס וקתרין זיטה ג'ונס. ללא בחורות בתמונה (להוציא בארקין, שסופגת גם היא עקיצות על גילה) זהו מועדון בנים סגור שבו אין רומנטיקה, אין פלצנות ואין מועקות רגשיות. במועדון הזה באים לעשות כיף. את הרגש, עושה רושם, שומרים לצפייה בפרקים של אופרה.
עודף מעשרים מילה: מהתלת פשע קלילה ומבדרת במיטב המסורת של הסלב פאק. זורם כמו שמפניה ונוצץ כמו וגאס. הנאה נראית כמו הימור ריאלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם