קראון בלי כתר: על "לארי קראון"
הקומדיה הרומנטית "לארי קראון" היא קיטש מנותק וחסר רומנטיקה שמלא בבדיחות גרועות ובדמויות שטוחות שמבטלות כל ערך רגשי. חבל, חבל על טום הנקס
''לארי קראון'' (''Larry Crowne''), ארה''ב 2011, 99 דקות
סרטו של הנקס אמור כנראה להיות דרמה למבוגרים, מעין ניגוד לקומדיות הרומנטיות המטופשות ולסרטי האקשן הצעקניים שצצים בקיץ - במרכזו דמויות בוגרות (מבחינת גיל) וירידות סטריאוטיפיות שגויות על הדור הצעיר, על כל הפייסבוק, הטוויטר, חוסר יכולת הריכוז והבורות שלהם. הוא מתיימר לעסוק כרקע במשבר הכלכלי, אבל הסיפור כולו ובוודאי הדמויות המאכלסות אותו כה מנותקות מריאליזם שהסרט נראה יותר כאסקפיזם קיטשי, שאפילו יכעיס את מי שנפגע באמת מהמשבר הזה.
פושר. ''לארי קראון''
יח''צ
ומילא אסקפיזם, הרי זו אחת ממטרות הקולנוע. אבל התסריט הזה - שהנקס כתב עם ניה ורדלוס, שמתמחית בסרטים גרועים שמנסים לשווא לשחזר את הלהיט המפתיע שלה, "החתונה היוונית שלי" - מלא בבדיחות גרועות ובדמויות שטוחות שמבטלות כל ערך רגשי שאולי היה לו. הוא בחור ממש טוב, לארי קראון הזה, וכה פסיבי, עד כדי כך שהוא נשאר אטום גם אל מול ניסיונותיהם המגוחכים של מעסיקיו להסביר את פיטוריו. הוא בקושי מגיב לכל מה שקורה לו בסרט. הוא לא מריר, לא שמח לאיד, ובוודאי שלא מפגין תשוקה כלפי אותה מורה שהוא מתקרב אליה, בקושי חיבה. זה לא איש נחמד, זה סתם קלולס (בניגוד, אגב, להנקס עצמו, שבהחלט יודע גם לשעשע ולהחזיק קהל).
הרומן בין לארי ומרסדס, שהיה אמור להיות לב הסרט, לא מתרומם,
ובמשך רוב הסרט גם בכלל לא מתקדם. הוא פשוט פיקציה. הקשר הפושר בין השניים בולט עוד יותר מכיוון שאפשר למצוא יותר זיק וחיים ביחסיהם עם שאר הדמויות, ויותר עניין בשחקני המשנה הרבים, שגונבים כל סצנה שהם מופיעים בה - בייחוד ג'ורג' טאקיי בדמות פרופסור יבש לכלכלה (אם לא הבנתם עד אז שהסרט כאילו עוסק גם במצב הכלכלי) ובריאן קרנסטון האדיר מ"שובר שורות", שמגלם את הבעל הגועלי של מרסדס, יציר בועת ההייטק שהתמכר לפורנו ולהישארות בבית (לאו דווקא עם קשר בין שני הדברים). הבעיה היא לא בכימיה בין דמויותיהם של הנקס ורוברטס, אלא בכל המסביב - בניית הדמויות, מיעוט התיבול בצד הרומנטי ועודף הבדיחות הילדותיות, שמעיב על כל ניצוץ שהיה יכול להידלק. נחמד בקושי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם