שלום, שבן
שלומי שבן מחמם מנועים ומוכיח שלא איבד דבר מגאוניותו, 'הבילויים' קצת מתישים למרות התחכום ונועם רותם משתף אתכם בחוויות מסויטות מבית החולים בשיר שיגרום לכם לחשוב. סינגולר גברי במיוחד
"שש אחר הצהריים, אדמדם. בטיילת נעזבת בני אדם. אין מציל בים. רמקולים נותנים שירם. אני מוכן. אני מוכן. לאהבה".
לעיתים נדירות למדי נוצק בי הצורך לבזוק לכם את מילות השירים אותם אני מבקר. כאילו יש בהן, במילים, מין כוח שכנוע עצמאי שימנע ממני את הצורך להסביר במשפטים מורכבים את מה שברור: שלומי שבן הוא גאון. כל כך גאון, שלא היה אתר או גוף תקשורת שכיבד את עצמו ולא העלה ידיעה על כך שהמאסטר עומד לשחרר את אלבומו החדש (והשני בסך הכול) ביולי הקרוב.
שבן, פסנתרן מחונן שהגיע מרקע קלאסי לחלוטין כבש את הרדיו לפני שבע (!) שנים עם להיטים כמו "אריק", "דניאלה" ועוד. האלבום ההוא, שהתאפיין בלא מעט הגיגים מושחזים שכבר זכו לחיקויים שונים ומשונים (ע"ע בינונימי, למשל) והפכו
עכשיו מגיע "מוכן לאהבה" שכבר הושמע עשרות (אם לא מאות) פעמים במסגרת ההופעות של שבן. בניגוד לעוקצנות המוכרת, שבן מביא אותה בבלדה קסומה ומרגשת לאללה שמצליחה לפרק את כל המוקשים שטומנים בחובם שירים הכוללים מילים דוגמת: חוף ים, שקיעה ועוד כהנה וכהנה מילות מתק. הפסנתר העדין, הקול השביר וההגשה הכל כך מדויקת הופכים את השיר החדש לרצועה הכי יפה שייצא לכם לשמוע בזמן הקרוב. תעשו חיים.
האזינו כאן ל"מוכן לאהבה"
מילים ולחן: שלומי שבן
הרבה מילים נשפכו בשבועות האחרונים על השיר החדש של "הבילויים". ההרכב הזה, שפרץ לתודעה ציבורית רחבה לפני כארבע שנים (עם צאת האלבום הראשון) החדיר מין רוח מחתרתית אל הוורידים של תעשיית הרוק המקומית, במה שנתפס לרגע כתחייה של הז'אנר כולו. מבקרי המוזיקה נשפכו, הקונים נהרו לחנויות ואפילו ברי סחרוף הסכים לשתף פעולה ולהפיק מוזיקלית.
מאז הוזרמו לא מעט שפכים לחוף ימה של התעשייה ו"הבילויים" הלכו והתפיידו לטובת הרכבים אחרים שתפסו את מקומם. "באב אל ואד" הוא השיר החדש מהאלבום השני (שבדרך) וכהרגלם, ויסלר וחבורתו לא נותנים לענייני הזמן לחמוק להם מבין האצבעות. הפעם הם נטפלים לשיר הקלאסי של יפה ירקוני (שגם מתארחת כאן לחצי פראזה) כשעל בסיס הבלדה ו"סע לאט" של אינשטיין נבנה כאן שיר חדש ששומר על הציניות המוכרת והטובה.
אלא מה, נראה שלמרות ההברקות הלשוניות (ויש כאן לא מעט כאלו) של ימי ויסלר ונועם ענבר, הפעם משהו קצת התייבש. אולי זו ההפקה של תמיר מוסקט (הסופר מוכשר בדרך כלל) שמזכירה מדי את מה שהיה ל"איזבו" להציע, אולי זו המונוטוניות שצורבת לך את הראש עם אותו הצליל עד שבא לך ללחוץ על הפאוז ואולי סתם כי נמאס לשמוע על היאוש שעוטף אותנו בצורה פסאודו מתוחכמת. אז נכון, יפה ירקוני היא הברקה של ממש - אבל בשביל שיר טוב צריך קצת יותר. הקשיבו לו כאן.
מילים ולחן: ימי ויסלר ונועם ענבר
אין הרבה מקום למחלות (גוף ונפש) במוזיקה הישראלית. בפעם האחרונה שקיבלנו תצלום רנטגן מהאזורים הקשים האלה היתה כאשר גבריאל בלחסן שיחרר את אלבום הסולו שלו, שבו תיאר את חוויות האישפוז האיומות שספג במהלך אשפוזו בבית משוגעים. נועם רותם, אקס "קרח 9", מופיע עם חומרים קשים לא פחות בשנה האחרונה. שם הוא פורט חוויות ממחלקות אונקולוגיות לתמונות קצרות שמרסקות למאזין את האוזן והלב בו זמנית.
"עולה ויורד" מהווה סנונית ראשונה מתוך אלבום הסולו השני של רותם שעתיד לראות אור בקיץ הקרוב. עם ליווי מרגש של אדם שפלן על הגיטרה והבאס יוצר רותם תמונת מראה כמעט קפקאית על חוויות האשפוז כשהוא מקבל השראה מיצריצו האלמותית של ג'וני קאש "Hurt". ההומור השחור שהופך הכרחי במצבים כאלו משתלב יפה נורא בטקסט הזה שמכיל גם כמה חיוכים סודיים. הדינמיקה של הצליל מותאמת למלל (עליות וירידות בהגשה הקולית) וכך אנחנו מקבלים שיר מעולה שמצדיק כל סופרלטיב. בקיצור: תשמעו ותתרגשו.
מילים ולחן: נועם רותם
באינסטינקט שמיעה ראשוני "הייתכן" של דניאל סלומון נשמע כמו אסון. הנה שוב המיד טמפו, הכינורות, מילות האהבה הצפויות והקרשנדו הקטן עם התופים שמובילים לשיא צפוי. אלא מה, האזנה חוזרת ונשנית לשיר הזה מוכיחה שגם אם אין בו מקוריות רבה (ואין בו) הרי שהוא מופק לעילא. גם זה לא עניין של מה בכך.
דניאל סלומון עבר שנה מעולה. הוא הספיק לעבוד עם שלמה ארצי על "שפויים", לכתוב לתיאטרון ולהלחין את פס הקול ל"סודות" של אבי נשר. כל אלה ועוד מצטרפים לעובדה שהוא נחשב לאחד האמנים המושמעים ביותר על גלי האתר ולדמות בעלת הבנה עמוקה ביצירת להיטים.
שלא תטעו, לא נרשמה כאן עליית שתן לראש או התמכרות למיינסטרים ממוצע. סלומון מעולם לא התיימר ליצור שירי רוק בועטים. את הפוזה הזו הוא משאיר לחברו משכבר הימים, אביב גפן, כשהוא בוחר באופן סיסטמטי ליצור שירי אהבה גדולים מהחיים. כך היה עם "אהבה", כך היה עם "רבות הדרכים" וכך יהיה גם עם "הייתכן". תזכרו את ההבטחה הזו ברשימת ההשמעות של אקו"ם בשנה הבאה. תחושה שלי, הוא עתיד להתמקם בה יותר מפעם אחת גם השנה.
מילים ולחן: דניאל סלומון
בואו נתחיל עם תזכורת קטנה: הלהיט האחרון של דודי לוי היה "דוד". זה שאוהב אותך ורוצה לעשות לך בת. השיר ההוא הזכיר לכולם שלוי הוא לא רק גיטריסט בחסד (תשאלו את אהוד בנאי) אלא גם כותב שירי פופ מצוינים. "מים", השיר החדש מתוך האלבום שבדרך, לוקח את לוי הכי רחוק מאותה פאזה פופית ששימחה אותנו. הפעם לוי לוקח את עצמו נורא ברצינות, שם את לואי להב על כיסא ההפקה ומביא אותה ברצועת רוק לחוצה ואינטנסיבית.
"מים" הוא שיר מצוקה קלאסי. באופן מסוים הוא מיטיב לבטא את מוחו הקודח של לוי, אך במבט פנורמי ניתן להשליך ממנו על מצבנו הכללי. הרצון להירטב כדי לצאת ולו לרגע קטן מתוך רכבת השדים שדוהרת אל בור פעור מייצרת הזדהות מיידית אצל המאזין. יחד עם הלחן שמפוצץ באנרגיות חשמליות (לוי מנגן כאן גם על החשמלית וגם על הבאס) "מים" הופך לשיר הכי מרווה שיש. גם זה לא מעט ביחס לטמפרטורות בחוץ.
מילים ולחן: דודי לוי
האהבה ללבוב דילן בארץ לא נגמרת. עזבו לרגע את הדיבורים על הגעתו של מלך הפולק להופעה כאן. שי גבסו מתרגם להיט מחאה של המאסטר ושר אותו במופע של גאידמק, מיברגממשיך לכתוב על מי שהיה לגורו שלו ואפילו יהודה עדר החליט לעשות מעשה ולהוציא שיר מתורגם מצד משורר הרוק, אחרי למעלה מעשרים שנה של הכנות.
קצת חבל שדווקא הסינגל הראשון שנבחר לייצג את הפרויקט הכה מסקרן, נבחר דווקא מאגף הקאברים. אבל אל לנו להתקטנן: עדר, שידוע כחובב דילן גדול עשה כאן עבודה יפה בתרגום. חמי רודנר, בחירה צפויה משהו, הלך עם הכיוון שהוביל אותו באלבומו האחרון ונתן עיבוד מעט בלוזי לשיר הגדול הזה. אם עוצמים את העיניים ומדמיינים רחוק, אפשר לראות מי יחמם לנו את דילן בפארק. עד אז, תקשיבו לשיר וחכו שיפול איזה כוכב שביט.
מילים ולחן: בוב דילן נוסח עברי: יהודה עדר
נא להמתין לטעינת התגובות
