סינגולר חוזר
לאחר שלושה שבועות של שממה מוזיקלית, איתי שטרן חוזר לסקור עבורכם סינגלים טריים. אז ככה: יהודית רביץ מגיעה עם בוסה נובה אביבית, סאבלימינאל מפמפם שיר שואה ושרון חזיז מביאה אותה בעיבוד הורס לקלאסיקה לוהטת
בראיון שערכתי לאחרונה עם יהודית רביץ היא ציינה בפני כי באלבומה החדש ניסתה לברוח מהמקומות הקשים והאפלים, אליהם היא מתגנבת דרך קבע. וכך קרה ש"עיר קטנה" באמת מכיל הרבה יותר קטעי פופ-רוק קלילים מבלדות מלאות מיצי קיבה וגוף. "ציפייה לאושר" שיוצא כעת כסינגל רק מוכיח עד כמה נעימה יכולה להיות הזמרת הזו, כשהיא לא נשענת על כתפי ענקים.
את הטקסט לרצועה הטרייה כתבה אסתר שמיר שאחראית לכמה מהלהיטים הגדלים של רביץ בעבר דוגמת "עד קצה המסלול", "עשה שיהיה לי קל" ועוד. אלא שהפעם, בניגוד לשני השירים שצוינו כאן, ניכר כי כוונת המשורר
יכול מאוד להיות שמדובר באופי הבוסה- נובי של השיר ויכול גם להיות שהטקסט שכתבה שמיר מרפרר ביתר שאת לעברית העשירה והישנה של פעם, ממנה נשארו רק פרורים עבשים ביצירה העדכנית של 2007. כך או כך, השיר לא מתאפיין בהוק חזק במיוחד שיכול להזניק אותו אל מרכז הפלייליסט, במה שעתיד להפוך אותו לרצועה "שקטה" ויפה במיוחד שלא שכתה להכרה ממסדית. אולי, בעצם, כך עדיף.
מילים: אסתר שמיר לחן: יהודית רביץ
לאחר שתקף נושאים פוליטיים והכריז על עצמו כימני מוצהר, עובר קובי "סאבלימינאל" שמעוני לטפל גם בשואה. יחד עם מירי בן ארי הוא לקח את "אדון עולם" של עוזי חיטמן והכניס לו את כל המקצבים שהוא מכיר, בכדי להפכו לשיר זיכרון אותו הוא מבקש שישמיעו מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.
אז ככה: בהאזנה ראשונה, שנייה ושלישית לשיר קרה לי דבר מוזר: תוך כדי כך שאני מקשיב לטקסט (אותו כתב "סאב" בעצמו) מצאתי את עצמי מזיז את כתפיי לפי הקצב. גם הרגליים והידיים התחילו לשתף פעולה עד שקלטתי שאני מרקד בכסא לנוכח שיר שואה שמדבר על הרג ששת המיליונים. כל זה גרם לי להפסיק לזוז במיידי ולמקד ריכוז דווקא בעיבוד המוזיקלי. אחרי הכל, לא באמת ציפיתם שאתפעל ממילים כמו "הקוד לגן העדן, הוא לשרוד".
באגף המוזיקלי, חייבים לציין לטובה את מירי בן ארי, כנרית היפ הופ וזוכת גראמי תוצרת ישראל, שהספיקה לעבוד עם הגדולים ביותר בעולם ההיפ הופ דוגמת וויקליף ז'אן, קניה ווסט ועוד. הצרימות שהיא יוצרת דרך כלי המיתר שלה, מצליחות להעביר רטט קטן בעמוד השידרה, במה שמשדרג את השיר הזה ממקבץ קלישאות עם גרוב טוב לשיר עם זווית מעניינת. זהו פחות או יותר, את הויכוחים על "זילות שואה" אני משאיר לשדרני "עסק שחור". כמה טוב שאפשר לסמוך על האנשים בגלגל"צ, אה?
מילים: קובי שמעוני לחן: עוזי חיטמן
די. ג'יי הנרי הופך עם הזמן לקובי אוז של המוזיקה האלקטרונית. יש תחושה כזו, שכל דבר בו הוא נוגע, הופך לזהב. טוב, אולי טיפה הגזמתי, למצופה זהב. גם זה לא עניין של מה בכך, בעידן הבינוניות שנכפה עלינו לאחרונה. שרון חזיז, שהוציאה אוסף להיטים לפני דקה וחצי עשתה לנו ולעצמה טובה גדולה ושלחה לשידרוג אצלו את אחד מלהיטי הענק שלה "קח אותי לשם" אותו הלחין במקור שי להב מ"מופע הארנבות של דוקטור קספר".
השיר, בביצועו המקורי הפך לאחד הלהיטים הגדולים של שנות התשעים המוקדמות וניחן בסאונד עדכני ביותר בכל הקשור לתקופה החשוכה ההיא. הנרי, שקיבל לידיו חומר טוב לבטח הבין שרצוי לעדכן את השיר לזמננו אנו, במה שאומר הרבה יותר גרוב והרבה פחות שומן. וכך, בהפתעה גמורה קיבלנו גרסת קברט עסיסית למדי לשיר שכמעט ונכחד מהזיכרון הציבורי.
הנרי, שרגיל בעיבודים אלקטרוניים הניח כאן את המקלדת ועבר לרעות בשדות זרים. העיבוד החדש מכיל את כל התיאטרליות, הדרמטיות והמיניות שהיו יכולים להחזיר את חזיז למרכז הבמה. כמה חבל שהיא הסתפקה בשירים ישנים. אולי עכשיו הגיע הזמן לעשות את הצעד ולקרוע את התחת על שירים רעננים לקיץ הבא.
מילים: מאיר גולדברג לחן: שי להב
אוהד בן אבי הוא מסוג האמנים שמוכיחים כי אפשר לעשות מוזיקה נגישה וטובה למדי, מבלי להגיח אל הפלייליסט. זה נשמע כמובן כמו אלמנט טראגי בכל הקשור ליוצרים צעירים, אלא שבן אבי שהספיק לעבוד כבר עם חצי תעשייה (ריטה, עברי לידר, שלומי שבן ורבים נוספים) לבטח מבין את חוקי השוק ולפחות על פי הדרך בה הוא שר נשמע שהוא במצב רוח מרומם.
"היום שלי" הוא סינגל שלישי מתוך אלבום הבכורה של בן אבי, שראה אור לאחרונה. אם "פגישתנו" שיצא לפניו הזכיר את החומרים המוקדמים של יוני רכטר וגידי גוב הרי שהשיר החדש לוקח חזק בפנייה על שם אפרים שמיר פינת "כוורת". יש כאן לא מעט רפרורים לרוק המתקתק של שנות השבעים.
היופי האמיתי אצל בן אבי קשור בעובדה שגם כשלא רואים אותו שר, ניתן לדמיין את דמותו, עומדת ממש מולך בסלון הביתי עם גיטרה ושרה בצניעות מופלגת וחיוך כובש. ככה זה כשאתה עובד במשך מלא זמן בבק סטייג'. איכשהו, היופי מתפרץ.
מילים ולחן: אוהד בן אבי
בעקבות אי אלו עיכובים שלגמרי לא צריכים לעניין אתכם, נמנעתי מלכתוב עד כה על "השובבים". עבור תל אביבים רבים מדובר בתופעה המתגבשת בימים אלו ממש לכדי סוג של פנומן. המדובר ברביעיית אנשים עם מקצועות אפורים למדי שכוללים את ליאור דראל המשמש כמשפטן, אסף אורלב מתפקד כעורך דין, אלמוג בן הרוש- מהנדס תוכנה, נטע ארמה מתפקדת כביו-כימאית וישי זומר הוא איש היי טק. יחד הם חורשים את הבימות התל אביביות ויוצרים במשך השנה האחרונה את מה שעתיד לצאתבקיץ הקרוב כאלבום בכורה.
"חנייה מן ג'ה" שזכה גם לקליפ מושקע המוקרן תדיר בערוץ 24, מביא למרכז הרצועה את הבעיה המוכרת של כל תל אביבי מצוי. מבחינה מוזיקלית מעט קשה להגדיר את סגנונם, שכן על פי יודעי דבר, הרפרטואר שלהם נע בין מוזיקה אתנית לרוק'נ'רול מתגלגל. במקרה של השיר הנוכחי, נמצא דמיון של ממש לשלמה בר והברירה הטבעית בתוספת של לא מעט הומור אורבני. זהו, ניתן לכם להקשיב ולהגיב בעצמכם. על פי טוקבקי עבר, נראה שצפויה הצפה.
מילים ולחן: ליאור בר אל ואסף אורל
להקת אחרית הימים קיימת מזה ארבע שנים. את תהילתם החלקית הם הצליחו לקטוף עד כה על ידי הופעות רחוב ברחובות ירושלים. המוסיקה שלהם עושה ג'סטה מוזיקלית לכל סגנון אפשרי: החל מרגאיי ורוק דרך פאנק, אתני ועד כליזמרים. השיר הנוכחי מזכיר באופן מחשיד דגימות מתוך להיטים של "שוטי הנבואה" עם קריצות באגף מוש בן ארי.
על פי הקומוניקט שהגיע ממשרד יחסי הציבור של החברים מירושלים מתברר כי השאיפה של "אחרית הימים" היא לחצות את גבולות עיר הקודש. ספק רב אם המשימה הזו תצלח להם כש"השוטים" עדיין נמצאים בשיא כוחם. ובכל מקרה, שווה להמתין ולבדוק. אחרי הכל, במקומות כמו עיר הבירה, ניסים בהחלט קורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
