באים מאהבה: על האלבום של יהודית ויעקב רביץ
השירה הענוגה של יהודית רביץ והנגינה האותנטית של אחיה יעקב באלבום המשותף שלהם "שירים מהבית" יוצרים מצבת זיכרון מפוארת לתרבות הישראלית
יהודית ויעקב רביץ, ''יהודית ויעקב - שירים מהבית''
הסתכלי, הצל קרב אלינו,
יחפים נלך בשדות השלף
כי היום, יפתי, עובר".
(מתוך "לפנות ערב", מילים: יעקב שבתאי. לחן: סשה ארגוב)
אלבום שיוצא מעט לפני ראש השנה, אוסף את שירי ארץ ישראל הישנה ומגיש אותם לקהל בביצוע מחודש ובאריזה מהודרת, נשמע כמו תרגיל שיווקי זול ששואף לעשות רווחים קלים במינימום השקעה. אבל לא כשמדובר ביהודית רביץ.
למרות שהיא מוציאה בימים אלה ביחד עם אחיה יעקב את מתנת החג המושלמת, רביץ לא משאירה ספק לגבי היושרה האמנותית שמאפיינת אותה עוד מראשית הקרירה. לא מדובר כאן באלבום קאברים שמנסים להיות מעודכנים בנוסח "כוכב נולד", או בשירה בציבור בנוסח שרהל'ה שרון ועינת שרוף. אפשר גם להרגיע ולומר שההאזנה לאלבום לא תגרום לאף אחד לעלות על השולחנות. להיפך.
15 שירי האלבום, שהביטוי "נכסי צאן ברזל" כאילו הומצא במיוחד עבורם, מוגשים על ידי האחים רביץ במינימליזם מלא כנות שמעורר צורך עז לצנוח על הספה ולשקוע בהרהורים על שמי הפז, שדות הנרקיסים ופרחי הלילך שקצת נעלמו לנו מהנוף.
השירה הענוגה של יהודית והנגינה האותנטית של יעקב יוצרים מצבת זיכרון מפוארת לתרבות הישראלית מראשית ימי המדינה. הצליל הנקי מאפשר לכל מילה ולכל תו לקבל את כבודם הראוי ויוצרים עונג מחודש בהקשבה לשירים הישנים הללו.
ההחלטה על יצירת אלבום משירי ארץ ישראל מוסברת על ידי יהודית בהקדמה שכתבה למאזינים בחוברת המילים של האלבום: "ברגע סנטימנטלי אחד ישבנו יקוב ואני, כשני רוקיסטים מקשישים, נזכרנו בשירי יום שישי אחה"צ וגילינו שהוא יודע את כל האקורדים ואני שרה בול את כל המילים. בפסח האחרון הקלטנו באולפן הביתי שלי, תוך שלושה ימים נעימים להפליא, את האסופה שלפניכם מתוך רצון להחזיק בשירים היפים האלה ולו לרגע".
ואכן יעקב ויהודית רביץ מצליחים להחזיק ביופי של השירים הללו לאורך האלבום כולו בצורה שקשה להישאר אדיש בפניה. שירים נוסטלגיים כמו "אתם זוכרים את השירים" (יהונתן גפן וחנן יובל) נמצאים כאן לצד שירי אהבת מולדת כמו "הוי ארצי מולדתי" (שאול טשרניחובסקי ונעמי שמר) ושירי אהבה כמו "פרח הלילך" (אורי אסף ונורית הירש) לצד שירים המבכים את המלחמות העקובות מדם כמו "אילו כל האוהבים" (יוסי גמזו ונחצ'ה הימן).
השירים הללו, ובמיוחד הליריקה שלהם, ככל הנראה לא יחזרו לתרבות הישראלית
"את שירנו כתבנו על פתק כחול, אך איש לא שאל בשל מה.
ואת שאר השירים שמצאנו בחול, רשמנו בדיו אדומה.
ובין כל השירים שחיפשנו לשווא, גילינו אחד בלבן.
ואותו, שמאז נעלם ולא שב, אהבנו בין אלף גוון.
לעיתים, כשבא שוב החורף ללב, עוברים על פנינו שירים.
ירוקים-ירוקים כמו שדה מלבלב, בבוקר לאור הם חוזרים.
לעולם לא נדע את צבעם השונה, של כל השירים בעולם.
כי הערב שבא ואלינו פונה, תובע שחור את כולם".
יש שיאמרו שלשחרר אלבום כזה בישראל של 2010 זה מעשה אסקפיסטי שיגרום לכולנו לקבור את הראש בחול ולחשוב כמה טוב היה פעם. גם אם יש אמת בטענה הזו, היא לא מפחיתה מהתענוג שהאלבום החדש של יהודית ויעקב רביץ יגרום לרוכשים שלו. אפשר לומר שעם אלבומים כאלה הייאוש, בפרפרזה למילותיו של חנוך לוין, נעשה בהחלט יותר נוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם