ללא כותרת
בגיל 63 חתך הצייר מארק רותקו את ורידיו ודימם למוות בסטודיו שלו. בנו כריסטופר, אז בן שש, גדל על מורשת של אבא שהיה מגדולי האמנים במאה ה?20, אבל התקרב אליו באמת רק כשהתבגר וערך את כתב היד שהותיר אחריו. "גיליתי כמה אני דומה לו בסגנון הכתיבה וגם בהומור הסרקסטי", מספר רותקו הבן, לקראת תערוכה גדולה של ציורי האב במוזיאון תל אביב
רק שנים האמן האמריקני ארוכות של החשוב דיכאון מארק כבר סוף עכשיו 40 רותקו ואלכוהוליזם , רותקו בן מגלה , כריסטופר את יותר . כשהוא לאחר אביו סוף רו מ? ? תקו האב התאבד ב?70', כשהיה בן 63. בנו כריסטופר היה אז בן שש וחצי, אחותו קייט בת 19. " מהילדות שלי בניו יורק יש לי רק קרעי זיכרונות, אף פעם לא תמונות של? מות", מספר השבוע רותקו הבן ומסתכל מחוץ לחלון בית הקפה על השלג שמכסה את השדרה באפר איסט סייד, ניו יורק.
37 שנה לאחר שהאסיסטנט של אביו מצא אותו מתבוסס בדמו במטבח הסטודיו שלו, ורידיו שסועים, סכין גילוח מונחת לצדו, כריסטופר רותקו מרגיש קרוב מאי פעם לא? ביו. לקרבה הזאת אחראי בעיקר קובץ מסות דק על אמנות - תשתית רעיונית של הע? בודות המאוחרות שלו - שכתב אביו בש? נים40'?41'. במשך שנים רבות היה הספר "המציאות של האמן - פילוסופיות של אמ? נות", חלק מהשמועות שאפפו את אגדת רו ? תקו. מיד אחרי ההתאבדות התחילו הדיבורים על קיומו של הספר, ו?18 שנה מאוחר יותר, בתוך הררי החומר שקיבלו ילדיו של רות? קו מהאחראית למיון ניירות העיזבון, מריון קאהן, היה גם קובץ ניירות מתפוררים, מו? דפסים במכונת כתיבה. אבל כריסטופר ואחותו ד"ר קייט פריזל תייקו אותם, כמו מאות מסמכים אחרים.
"מאז מותו של אבי מכרים וחוקרי אמנות סיפרו לי ולקייט שאבא שלנו כתב ספר שמעולם לא פרסם", הוא מספר. "שנינו האמנו שכתב היד נמצא איפשהו, אבל לא באמת חיפשנו אותו. הספר היה חלק מהמסתורין שאפף את אביועם הזמן הוא הפך לסמל של כל הנעלם והנסתר באבינו. הספר היה מתחת לאף שלנו במשך שנים, אבל בשל הנסיבות הכאוטיות של מותו של אבי ופטירתה של אמי חצי שנה לאחר מכן, לא היינו מסוגלים לחפש אחמ ריו ברצינות. כתב היד היה קבור בתיבות של ניירות של הורי שלא פתחנו במשך עשרות שנים. מריון שלחה לי את כתב היד כשהייתי בן 25, בנקודה בחיי שהעיזבון של אבי היה בשבילי ערימה של מסמכים משפטיים שעליהם הייתי צריך לחתום, כחלק ממאבק משפטי ממושך על העיזבון שאחותי ואני היינו מעורבים בו".
שנה לאחר מותו של רותקו פתחה קייט במאבק מש מ פטי ממושך על הזכויות לעזבונו של אביה נגד הגלריה שלו, Marlborough Fine Art, שהונתה אותו, כך התברר, במשך שנים רבות. המשפט הוכרע לטובת בני המשפחה ובעלי הגלריה חויבו לשלם להם פיצויים בסך תשעה מיליון דולרים וכמו כן להחזיר לילדיו של רותמ קו 658 ציורים של האמן שהיו עדיין בידיהם. מאז מותו ממשיך ועולה ערכה של האמנות של הצייר המפורסם, ולפני כשנה וחצי נמכר הציור "מחווה למאטיס, ציור שמן על בד")53'( במ 22.5 מיליון דולר-מחיר שיא לציור מאמ מצע המאה המ20.
" כשמריון שלחה לי את כתב היד הייתי עדיין עסוק בה מ שלמת הדוקטורט שלי בפסיכולוגיה בייל, וערימת הדפים המבולגנים שהיא מצאה נראתה לי כמו עוד טרחה. עם הזמן הדברים האלה השתנו. לפני כמ12 שנה לקחתי על עצמי את ניהול העיזבון ובתהליך הדרגתי הפכתי למנהל הבלעדי שלו. אז כבר הייתי מסוגל לחזור לניירות האלה. גיליתי שלאחר שקייט ואני עסקנו שנים בעבודת בילוש פרטית בניסיון לגלות עוד על האב שאיבדנו, פספסנו את הספר, השלל האולטימטיבי. קייט ואני בילינו איתו בסמ טודיו כילדים, אבל הוא אף פעם לא דיבר איתנו על אממ נות או ערך לנו סיור בסטודיו. הספר הוא פיצוי מסוים, כי אבי פורש בו את הרעיונות שהעסיקו אותו בתור אמן".
רותקו היה בין מייסדי אסכולת ניו יורק, קבוצת ציירים ואמנים אמריקנים שפעלה בסוף שנות הארבמ עים והחמישים בארצות הברית, בסגנון שכונה אקספמ רסיוניזם מופשט )ר' מסגרת(, ובה היו חברים גם ג' קסון פולוק ווילם דה קונינג. הוא היה מהאמנים הראשונים שיצרו בזרם המכונה "ציור שדה הצבע", שמתאפיין במ מ שטחי צבע גדולים.
בראיון שהעניק רותקו הבן ל"ניו יורק טיימס" עם פרמ סום הספר הוא סיפר שעבודת העריכה על הספר היתה כמו ניהול שיחה עם אביו, מעין הזדמנות נוספת למערכת יחמ סים אישית, קולגיאלית ובלתי צפויה. הגילוי המחודש של הספר, טען, היה גילוי מחודש של אביו. "העבודה על הספר היתה כל כך משמעותית עבורי, מפני שגיליתי עד כמה אני קרוב ואפילו דומה לאבא שלי", הוא אומר השבוע. "למשל, הופתעתי לגלות שיש לנו סגנון כתיבה דומה. אני לא יודע איך זה קרה, שהרי לא כתבנו הרבה יחד כשהייתי בן חמש. אבל שנינו פונים אל הקורא ומנסים לשכנע אותו בטיעון וכותבים בסגנון פורמלי ומיושן. אני חושב שבגלל זה היה לי קל יחסית לערוך את הספר בלי לשנות הרבה מהשפה שלו".
בהקדמה לספר אתה מספר מצד אחד על עריכה די מאסיבית של הטקסט ומצד שני על החלטתך לא להפוך את השפה לתקינה פוליטית. עד כמה ההחלטות האלה הושפעו מהתשוקה שלך לייצר את הזיכרון האישי שלך את אביך ואת הזיכרון הציבורי שלו כמיתוס?
"אני לא יודע עד כמה אני עסוק בבניית הזיכרון שלו, אם כי אני מודה שאחותי ואני התלבטנו אם לפרסם את הספר שהוא החליט לגנוז. בסופו של דבר החלטנו לפרסם אותו, כי האמנו שהוא היה רוצה בכך. בשנים האחרונות לחייו הוא בחר בהיסטוריון שיכתוב ביוגרפיה ביקורתית עליו וסיפר לו על הספר. אני חושב שהוא לא היה מראה את כתב היד אלמלא הרגיש שהוא עדיין מבטא את עמ? דתו. אני מאמין שהוא התחיל לכתוב את הספר כשהר? גיש מתוסכל מכך שהוא אינו מצליח להביע את רעיונותיו בצורה מספקת באמנות, ובאמת בתקופה הזו הוא
אינך מרגיש שהספר הוא חלק מפרויקט ההנצחה שלך את אביך שכולל גם את עבודתך כמנהל העיזבון?
"לא חשבתי על זה במונחים של הנצחה. לי ולאחותי היה חשוב מאוד לבנות זהויות עצמאיות מנותקות מזו של אבי ולכן לשנינו יש דוקטורט; לה ברפואה ולי בפסיכולוגיה. לא הייתי יכול לעבוד עם העיזבון ועם חומרי הארכיון בלי שתהיה לי זהות עצמאית משלי. אני מניח שאני עוסק גם בהנצחה שלו דרך עבודתי, אבל האמת שהעבודות שלו כה מצליחות שאני לא צריך לדחוף או לקדם אותו. אני מודה שחשוב לי לוודא שהסיפור שלו יובן בצורה הנכונה. מנסיוני, הביוגרפיות והתצוגות שמתפרסמות בשנות חייו של האמן או קרוב למותו הן שהופכות לעבודות הקנוניות שמהוות את נקודת ההתייחסות של חוקרי העתיד. לכן אני חושב שזו תקופה קריטית במחקר ההיסטורי של רו? תקו וחשוב לי שהפרוטוקול יהיה נכון. יש הרבה שאני לא יודע עליו טוב יותר מאחרים, אבל ישנם נושאים שתחושת הבטן שלי והידע שלי מאנשים שהכירו אותו מאפשרים לי לדעת מה נכון, וחשוב לי לשים דברים על דיוקם".
עד כמה אתה מאמין שאתה יודע יותר מאחרים על מארק רותקו? היית בן שש כשהוא התאבד.
"זה נכון שבמובנים של שיחות מהותיות על החיים אני לא יודע הרבה. מצד שני, היו לנו הרבה שיחות על מוזיקה כשהייתי ילד. המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי מאבי היא אהבה למוזיקה קלאסית, אבי היה מעריץ מושבע של מוצ? רט וכך גם אני. אני זוכר שהתווכחנו מהי האופרה הכי טובה של מוצרט, הוא טען שזה'חליל הקסם' ואני תמכתי ב' דון ג'ובאני'. אבל זה נכון שלא היו לנו שיחות על אמנות. מצד שני, הרבה ידע הועבר אלי דרך משפחה וחברים, ביניהם חברים קרובים, אך פחות מפורסמים, שהיסטוריונים וחוק? רים לא מכירים ולא פונים אליהם כשהם כותבים על אבי. גם אחותי, אגב, שהיתה בת 19 כשאבי נפטר, והיתה נערה מבריקה ומעורה במתרחש, חלקה איתי הרבה ידע. מעבר לכך, יש גם אינסטינקט שאומר לי מה לא נכון. כך למשל, במאמרים רבים משתמשים בציטוטים של אבי מראיונות שנתן בעבר, ואני יודע שהפרשנות מוטעית כי הכותב לא הבין שאבי מתבדח. אני יודע את זה, כי אבי ואני חולקים אותו חוש הומור אירוני וסרקסטי. אתן לך דוגמה: באחד הראיונות שנערכו עם אבי הוא נשאל איך התחיל לצייר. הוא ענה שהכל התחיל כשנכנס לכיתת אמנות, ראה מודל עירום וחשב לעצמו שלהיות צייר יכול להיות לא רע כי עובדים עם נשים עירומות. תשובה כזו מאיש שצייר משולשים היא בדיחה. כמובן שכפסיכולוג אני מבין שזה מפתה להתייחס לכך ברצינות ולבנות על כך תלי תלים של משמעויות, אבל נאיבי להאמין שזו היתה המוטיבציה האמיתית שלו לצייר. כבר חמש שנים אני עובד על מאמר בנושא ההומור של רותקו שסיבך אותו בצרות, בתקווה להבהיר מקרים דומים".
כפסיכולוג , מה היית אומר על כך שאתה מקדיש את חייך לעבודה עם העיזבון של אביך שהתאבד בילדותך?
"אני מנסה לחשוב מה אני מוכן להגיד על זה. . . האמת היא שאני לא בטוח שאני רוצה להשיב על השאלה. אני יכול לומר שזו דרך מתגמלת להכיר את אבי טוב יותר, לא תח? ליף אב, אבל מספק אינטלקטואלית ורגשית ". רותקו מרגיש הרבה יותר נוח לספר על התערוכה המקיפה הראשונה של יצירותיו של אביו שתיפתח בסוף מרס בישר ראל. את התערוכה, שאצר במשותף עם מוטי עומר, מנכ"ל ואוצר מוזיאון תל אביב, הוא מתאר כ"קורס מזורז בקריירה ובביוגרפיה של רותקו" עבור קהל שפגש בעבודות במור זיאונים בחו"ל, אבל מעולם לא זכה לרטרוספקטיבה. "התר ערוכה הזו היא יוזמה משותפת של מוטי ושלי ועבדנו עליה יחד בשנה וחצי האחרונות", הוא אומר. "יוצגו בה 38 עבודות מייצגות מכל אחת מהתקופות הסגנוניות השונות של אבי".
התערוכה נולדה כמעט במקרה. "הייתי בארץ בקיץ 2004 לכבוד פתיחת התערוכה של ידידי יגאל עוזר רי. בעת הביקור נפגשתי עם מוטי והוא הציע לי לבוא להרצות על הספר של אבי. הוא הזהיר אותי שייתכן שלא יבואו הרבה אנשים לשמוע את ההרצאה, מפני שהאירוע זכה לפרסום מועט. להפתעתי, האודיטוריום במוזיאון תל אביב היה מלא מפה לפה. בשלב השאלות לאחר ההרצאה הנוכחים תבעו לדעת מתי תהיה תער רוכה של רותקו בישראל. כשאמרתי שאני חושב שנור כל לקיים תערוכה כזו בסביבות 2012, כולם היו מאוד מאוכזבים. הבנתי כמה אנשים בישראל רעבים לכך וכר שתערוכה שהיתה מתוכננת להיות מוצגת ברומא השנה נדחתה בשל שיפוצים במוזיאון, חשבתי שזהו חלון הזר דמנויות שכדאי לנצל. בדקנו איזה מהעבודות של רותר קו יש לנו באירופה במוזיאונים ובאוספים פרטיים ומר שפחתיים כדי שנוכל לקיים רטרוספקטיבה. זה לא סוד שלא קל לקבל הסכמה של מוזיאונים, אספנים וחברות ביטוח להביא עבודות לישראל, כך שזה היה מבצע יקר. אבל זו תערוכה מאוד מיוחדת בשבילי, ואני בטוח שגם עבור אבי שמעולם לא ביקר בישראל, אבל תמיד תמך בה. התערוכה הזו והתערוכה הצפויה באיטליה שתוקר דש לקשר הייחודי שלו לאיטליה הן בגדר מילוי משאר לות לב של אבי".
בספרו טוען אביך שהאמן הוא תוצר של הסביבה ושל זמנו. אתה חושב שהאמנות שלו הושפעה מכך שקיבל חינוך יהודי?
"אבי מעולם לא רצה להיכנס לקטגוריה של אמן יהודי. הוא רצה להיות אמן נקודה, אם כי ליהדות היתה משמעות עבורו. אף על פי שהוא לא היה דתי, הציורים שלו מאוד רוחניים".
בהקדמה לספר אתה מציג את אביך כאיש של רעיונות מצד אחד, ששאף להעביר את הצופה חוויה חושנית מצד שני. איך מיישבים את הסתירה הזו?
"עבור רותקו אמנות אינה רק אפקט ויזואלי אלא גם רעיון. אבל האמצעים של הבעת הרעיון והמפגש עם הצופה הם חושניים. האמנות אמורה להשפיע על החושים, אחרת למה לצייר ולא לכתוב? האמן יכול להשתמש באמצעים אקספרסיביים כדי לפגוש את הצופה ברמת הבטן ודרך זה לעורר אותו לחשוב על הרעיון שבבסיס העבודה.
וציור מופשט הוא הדרך האפקטיבית להעביר רעיונות?
"עבור רותקו, אבסטרקט היה האמצעי הטוב ביותר להר עביר את רעיונותיו. הוא הרגיש שאמנות שעוסקת בנושא ספציפי מדי, למשל ציור של נזיר מתפלל בטבע מושלג, מסתכנת במלכוד עצמי בתרחיש מגביל. לעומת זאת, מור פשט יכול לפנות למכנה רחב הרבה יותר. דמותו של הנזיר לאו דווקא תעורר מחשבה ורגש בבני דתות אחרות, אבל משולש - מי יכול לומר מה המשמעות שלו? לכן האבסטרר קט מכיל פוטנציאל רחב הרבה יותר למסר אוניברסלי שלא מוגבל לזמן ומקום".
הטענה הנפוצה ביותר נגד אמנות מודרנית היא זו בדיוק: איזו משמעות יכולה להיות למשולש שכל אחד יכול לצייר?
"הטיעון שכל אחד יכול לצייר משולש הופך את האמנות למעשה טכני בלבד. אני חושב שאבי, כמו אמנים גדולים אחר רים, הבין שאמנות היא לא רק טכניקה. רוב האמנות שאנחנו מחשיבים כאמנות נהדרת אינה כזו בגלל השליטה בטכניקה אלא בגלל ההשפעה שלה על הצופה. האמנות של אבי ובני דורו היתה אמורה להכות בצופה ברמת החוויה החושית. לאבי היו רעיונות שונים והוא חווה מצבים נפשיים מגוונים כשהוא יצר, אבל הוא רצה שהצופה יביא את עצמו ליצירה ולא יער סוק רק בלמה רותקו התכוון כשהוא צייר. כשהאמנות כל כך אבסטרקטית ופתוחה לפרשנויות, היא מתרחשת במפר גש המוחות בין האמן לצופה. המשמעות אינה מוגבלת לציור איקס אלא עוסקת בשאלות הגדולות כמו מהי המשמעות של הקיום. מהבחינה הזו האמנות של רותקו יכולה להיות בעלת משמעות עבור כל צופה שיהיה מוכן להתמסר לה". ב
נא להמתין לטעינת התגובות
