עצלן בלוז
החודש הושקו הוצאות מחודשות לאלבומים של דני ליטני, של מתי כספי ושל להקת ששת, וכולן מוצדקות. הדיסק של ליטני היה מוצלח כל כך, שנדרשו לו 15 שנים להתאושש ממנו
הקונספט של יוצר מזמר, שנסמך על טקסטים אישיים, שירה מלאת וויסקי וטבק - ובכלל קונספט - היה נדיר למדי באותה תקופה בארץ. קדמו לו רק שלמה ארצי, שהוציא את "גבר הולך לאיבוד", שלא זכה להצלחה מסחרית גדולה, ושלום חנוך עם "אדם בתוך עצמו". והנה בא ליטני, במראה של ג'ף לין מ-E.L.O שיצא לעבוד בפאלחה, וסיפק כאן טעם חדש ומפתיע של בלוז אמריקני, מהול בשירי משוררים ישראלים, עם מילים משלו, מהסוג הלגמרי לא פסטיבלי. ליטני כתב על פיח מדכא ונרקומנים חסרי תקווה ב"יום נוסף", על גישה מפוכחת, ובמילים אחרות - נטולת רומנטיקה - לאהבה ב"יחס חם" ועל הכישלון האישי שלו, שגרר בעקבותיו משבר גדול, ב"היום בו נפלו השמים". ואנחנו מדברים, להזכירכם, על ישראל של 1978. ישראל שרק שנתיים קודם נחשפה לרוק מהסוג האמיתי של להקת תמוז (שליטני נמנה עם הרכב העל שגרם, בסופו של דבר, להקמתה). ישראל שהאג' נדה המוזיקלית שלה עדיין התנקזה לפסטיבל הזמר והפזמון הממלכתי במוצאי יום העצמאות. ועדיין, "יחס חם" זכה ליחס רותח ברדיו, והפך להצלחה בלתי מבוטלת.
ההיעלמות של ליטני הופכת אפילו למשמעותית יותר אם נזכור שהוא היה מוכר היטב לקהל הישראלי עוד לפני צאת האלבום, בין היתר הודות לשיתופי הפעולה הפוריים שלו עם יהונתן גפן, ולביצועים העבריים שניפק לבוב דילן. ולתוך כל העיסה הזאת נשפוך גם את ההשתתפות במחזמר המצליח "הבזאר הגדול" מ-1977.
ליטני לא נעלם פיזית מהתעשייה. הוא הוסיף לכתוב שירים לתיאטרון, להשתתף בפסטיבלים שונים ובעיקר - לתרום את קולו שלא ניתן לטעות בו לתעשיית הדיבובים המתפתחת - אבל אלבום הסולו הבא שלו, "תקופת החיץ", יצא רק ב-1992. " מין Out" הגיח שנתיים אחר כך - קצב מטורף במושגי האיש, ומאז הושקו רק שני אלבומי קאברים, שבהם הוא תרגם קלאסיקות עבריות לבלוז חרוך מיתרים. בעשור האחרון ליטני מוסיף להופיע בקצב מרשים למדי, במונחים מקומיים, יצר את "ארבע על ארבע" עם דני רובס, וכמובן - גילם את ניק קייב, בחידוש ל"שושן הפרא" (סי היימן הפכה שם לקיילי מינו, אבל זה כבר בכתבה אחרת. לגמרי). ועדיין, באמת שהגיע הזמן לאלבום סולו חדש. אז קום, בחור עצל.
המהדורה החדשה של "יחס חם" (שכוללת גם שלושה שירים מתוך הופעה חיה של ליטני בצוותא, המתפרסמים בפעם הראשונה), היא חלק מסדרת הוצאות מחודשות של אן-אם-סי שכוללת, בנאגלה הנוכחית, גם את האלבום היחיד של להקת ששת ואלבום הסולו השני של מתי כספי, הידוע בכינויו העממי "הפעמון", על שם צילום העטיפה המיתולוגי. צריך להחמיא כאן לחברה הוותיקה, שלא הסתפקה במ? חזור החומרים הישנים ובשיפור הצליל, אלא צירפה לכל אלבום דיסק בונוס הכולל חומרים לא מוכרים, טקסטים מחכימים של יואב קוטנר ועטיפות משודרגות.
עוד סימן דרך. כספי יח''צ
היכן מוחזקים פול מקרטני ומתי כספי המקוריים?
על שני האלבומים הנוספים לא נכתוב תלי תלים, רק נזרוק כמה מילים. בהקשר לאלבום הפעמון נאמר שעסקינן בגאונות צרופה, לא פחות, ובאלבומו המושלם והחשוב ביותר של מתי כספי. אלבום שמקומו מובטח בעשירייה הפותחת של האלבומים הישראליים הגדולים. ואין לנו כי אם לתהות: מי חטף את היוצר המופלא הזה, והשתיל במקומו את הכפיל הנוכחי העונה לאותו שם? ובמילים אחרות: היכן מוחזקים פול מקרטני ומתי כספי המקוריים?
במקרה של ששת מדובר בהחמצה מפוארת, ועל כן גם בהוצאה מחדש כמעט הכרחית. שם טוב לוי, יהודית רביץ, שמוליק בודגוב וחבריהם נשמעו כמו אנשי ג'טרו טאל היוצאים למרעה בגליל, פוגשים בהורים הבולגרים של שמי ונבלעים בתוך להקת הפלטינה. ובעברית: הם שילבו בין רוק, ג'אז,
שירי עם ונעימות בלקניות. היום, היו קוראים להם "הפרויקט של שם טוב לוי" ומשלחים אותם לפסטיבלי מוזיקת עולם בצרפת.
אבל בראשית 1977, עת הוקמה הלהקה, הקומבינה הזאת היתה בלתי ניתנת לעיכול כמעט. והיא אכן לא עוכלה. בדומה ללהקות אחרות, כמו אחרית הימים, אלבומה היחיד של ששת יצא כבר אחרי פירוקה, וחבל. כי יש כאן כמה רצועות, כמו "ענבלים", " דינוזאורוס הבן" וכמובן "בלילות הסתיו", שהן לא פחות מקלאסיקה. אגב, דיסק הבונוס שצורף לאלבום הזה הוא המוצדק ביותר - פסקול הסרט "מסע אלונקות", שנוצר בידי חברי הלהקה, ומעולם לא יצא בדיסק. בשורה התחתונה, כל מי שמחשיב את עצמו כחובב מוזיקה ישראלית חייב להחזיק את כל שלושת האלבומים האלה בתקליטייה שלו.
החמצה מפוארת. ששת יח''צ
נא להמתין לטעינת התגובות
