ראשי » תרבות » ספרות

יצר. לב. אדמה

"רק יוצרת אשה היתה מסוגלת להפוך את "הגולם" לסיפור פיגמליון מהופך, שבו הרווקה המתוסכלת יוצרת לעצמה בובה גבר, שנועד לממש את מאווייה המיניים והרגשיים" יוכי ברנדס מתפעלת מספרה החדש של שהרה בלאו

התרבות היהודית, כמו רוב תרבויות העולם, היתה עד לא מכבר נחלתם הבלעדית של גברים. רק הם הורשו ללמוד וללמד תורה. רק בידיהם ניתנו הסמכות והכלים לחדש בה וליצור מתוכה. 

התופעה של תלמידות חכמות היא חידוש מהפכני של העת החדשה. ראשיתה, כמובן, דווקא בעולם האקדמיה החילוני, אך בשנים האחרונות היא חודרת גם למעוזים דתיים, כמו בתי-מדרש וישיבות, שעד לא מכבר נחשבו לגבריים לחלוטין.
 
לתופעה הזו השלכות מרחיקות לכת, שאת חלקן קשה עדיין להעריך במלוא עוצמתן. אך כבר בשלב הזה ברור, שכניסתן של נשים לעולמה של תורה מעשירה עושר רב לא רק את הנשים, אלא גם את התורה. הקריאה הנשית מצליחה לדלות מתוך הטקסטים הקדומים רעיונות חדשניים, שדורות של פרשנים גברים לא הצליחו למצוא.

ולא משום שהנשים מוכשרות יותר, אלא משום שהן מביאות איתן עולם תרבותי ורגשי שונה. כמורה בבית-מדרש אני מוצאת את עצמי לא פעם עומדת נדהמת מול נועזות מהפכנית של תלמידה, שמגלה רעיון חדש ושונה בטקסט שנקרא ונדרש לאורך הדורות אינסוף פעמים. החידוש הזה נראה לעיתים כל כך נפלא ומעשיר, עד שקשה לתפוס איך הצליח להתחבא שנים כה רבות מבלי להיחשף.

כך בדיוק הרגשתי למקרא "יצר לב האדמה" של שהרה בלאו, אשר מצליח להעניק פרשנות חדשנית ושונה לאחד היצורים הכי אפלים ומסתוריים בתרבות היהודית. הגולם מופיע בעולם המיסטיקה היהודית באופנים שונים: גם כאמצעי לדבקות, שהיא המעלה הדתית הגבוהה ביותר שאליה שואף כל מקובל, וגם כסופרמן שמציל יהודים, כמו הגולם המפורסם מפראג, שהפך לגיבור נערץ על יהודים ולא יהודים כאחד. גם אני התאהבתי לפני שנים בגולם של המהר"ל מפראג.  שוב ושוב קראתי בילדותי את הסיפורים המרתקים על היצור המסתורי והמפחיד שהציל את יהודי צ'כיה מעלילות דם ושאר פורענויות.

אבל מעולם, בכל גלגולי הגולם, איש לא העז לקחת אותו אל המחוזות החושניים והמרגשים שאליהם מביאה אותו שהרה

בלאו. רק יוצרת אשה היתה מסוגלת להפוך אותו לסיפור פיגמליון מהופך,  שבו הרווקה המתוסכלת יוצרת לעצמה בובה גבר, שנועד לממש את מאווייה המיניים והרגשיים. רק מוח פרשני נועז ומהפכני, שמוכן לצאת מתוך מסורת פרשנית מקובלת ולפרוץ למחוזות חדשים, יכול להרשות לעצמו להכניס את הגולם לתוך גטו וורשה ולהסביר באמצעותו את כשלון המרד. אני חושבת שמוח פרשני כזה מצוי יותר בקרב נשים. אולי משום שהן מרגישות פחות מחוייבות לפרשנות הגברית המסורתית.

וחוץ מהחדשנות המסעירה, הספר הזה, שהוא בעצם מסע לנבכי הנפש, פשוט כתוב מצויין – בעומק, ברגישות, בחושניות פראית ומטלטלת. והתיאורים כל כך מדוייקים ובשלים, עד שקשה להאמין שזהו ספרה הראשון של הסופרת.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...