כמו שלא נאהב עוד לעולם

עינת ברזילי, הדוסית של nrg, צפתה ב"מרחק נגיעה" ונזכרה שגם לה היה פעם "חבר חילוני". במציאות, זה הרבה פחות מתנשף ודרמטי ממה שנראה בסדרה. עוד שלב באבולוציה הרומנטית של הדוסית

עינת ברזילי | 21/2/2007 11:05

אני מודה, אינני צופה אדוקה של "מרחק נגיעה". אולי זו הציניות שהתווספה עם הגיל, אבל סיפור האהבה מכמיר הלב בין הנערה עם העיניים הכלבלביות הנוגות, והעלם צלול המבט, פשוט לא תופס אותי מספיק חזק.

הכל נורא בסדר ב"מרחק נגיעה". השחקנים עושים עבודה אמינה (בעיקר גראד והנרי) התסריט מעודן, הליהוק מספק כמה כתמי צבע עסיסיים (בעיקר דובינצ'ק ודודינה). זו בהחלט סדרה נעימה, אפילו איכותית. הצצה לעולמות שקופים בדרך כלל, של החרדים והמהגרים, היא הזדמנות אנתרופולוגית חשובה, ובעלת מימד ערכי. באמת שאין כאן שום סרח עודף, שמבקר תרבות מושחז יכול לנעוץ בו את שיניו בתיאבון.

אז אני מנסה לחשוב בכנות, בקול רם, למה הסדרה הזאת, שכולם אוהבים לאהוב, לא מביאה אותי לחכות לה משבוע לשבוע. אחרי הכל, "החבר החילוני" הוא שלב הכרחי באבולוציה של בת המגזר: הקורבן הנבחר תמיד מרשים וחתיך (כי אם חטאים - לפחות שיהיה משהו לכתוב עליו הביתה), שונה בכל דבר ממה שאת מכירה עד עכשיו, רגיש במידה, כי אחרת לא תעניין אותו הפרגית הפתיה בחצאית, והוא תמיד יתויק בזיכרון קודם כ"חילוני" ואחר כך כ"אהוב".

בעצם, כמעט לכל בחורה דתית שאני מכירה, שחצתה את 22 ולא התחתנה, היה פעם רומן כזה, שמהווה קטליזטור להגדרה עצמית, ומספק על הדרך, תחושת של מרד בדור המייסדים (בדרך כלל אבא-אמא) וכף גדושה של ריגוש. אבל היי! האם לא כל אהבה ראשונה נראית ככה??

מרחק נגיעה יח''צ

סיפור על אהבה ראשונה

געגוע היסטרי בצהריים, גם אם נפגשתם בבוקר, התנשמויות מוגזמות בכל פעם שחולפים זה על פני זה, אמונה תמימה שאתם שניכם מוגנים באהבתכם כבתוך בועת סבון שקופה מול עולם רע ואכזר? ברור שכן. וזאת הבעיה של "מרחק נגיעה". היא לא מצליחה להיות יותר מאשר סיפור על אהבה ראשונה. זה עוצמתי בעת ההתרחשות, זה מרגש כשנזכרים בזה אחר כך, אבל קונפליקטים אמיתיים לא מוצאים שם. ולכן, כמו אהבה ראשונה, דינה של הסדרה הזאת להתערפל בזיכרון.

רוחלה וזוריק אולי נורא

משכנעים באהבה שלהם, נורא נוגעים ללב, אבל זה לא יהיה אסון אם הם ייפרדו. להפך, מוטב להם שלא יתחתנו, ויאלצו לנתב את הרגשות הבוערים לויכוחי מי-יוציא-את-הילד- מהגן, מוטב להם שיתחתנו איש איש עם בן מגזרו, ויוותרו זה בחלומותיו של זה כרגע מתוק.

רוצים דילמה דרמטית? כזאת שתתבע מכם התייחסות רצינית, תגרום לכם להרהר על חייכם? לכו יותר בכיוון של בעל שחוזר בתשובה באמצע החיים. הא לכם משבר. בעצם, עשו את זה כבר, קראו לזה "לתפוס את השמיים".