המופת שלפני הצפייה
עדיה אמרי אור חושבת ש"מרחק נגיעה" מגיעה לכאן בימים של ריק טלוויזיוני היסטרי. לכן, סדרת דרמה שאינה ריאלטי / קוסמים / רקדנים זוכה מיד בתואר "איכות". ולגבי הסדרה עצמה? ממש נחמדה
המפגש המקרי הזה משקף נאמנה את הבאזז סביב סיפור האהבה החדש של "רשת". שעתיים קודם לכן, כאשר הבחינו בי (ובו) נשות ערוץ היהדות של nrg, אורו עיניהן והן יצאו מייד למרדף תלת-קומתי בחצאיות ארוכות. שעתיים לאחר מכן החליט גם עוז, המוכר במכולת שלי, לוודא שאני אכן הולכת לכתוב דברים טובים על הסדרה. "תפרגני, תפרגני", ביקש כמעט מתחנן כאשר הבחין בעטיפה.
אך למרות התסיסה וההתרגשות הקולקטיבית הלא אופיינית לפני בכורה טלוויזיונית, יש משהו מכעיס ואולי אפילו מקומם בהסכמה הכוללת לפיה מדובר ביצירת מופת, עוד בטרם שודרה. מגיע לה לא מעט קרדיט על שזכתה בפרס מכובד בפסטיבל חיפה, אך קונצנזוס אמור להיווצר לאחר צפייה ולא לפניה. פרומואים מקסימים, יחסי ציבור מתוקתקים ושחקנים מוערכים הם דבר אחד, אך במציאות היום-יומית העכורה, אי אפשר להבטיח מראש את מבחן התוצאה.
ומהי התוצאה? חביבה מאוד, שלא לומר – נחמדה. אבל גם שטוחה. זוריק ורוחל'ה עומדים להתאהב. זוריק רוסי בגופיה (בטח גם קצת מסריח) ורוחל'ה נערת אולפנה חרדית חנוטה. לזוריק אמא שחקנית ואבא רופא, שכן אין דבר אחר שאליו מסוגלים עולים (בעצם גם להיות עובדי ניקיון הם יודעים) ובכלל, לרוחל'ה כבר יש שידך עם כץ, בחור לבנבנן ממשפחה טובה. בטלוויזיה קוראים לחומרים הללו אהבה אסורה, בחדרי חדרים (בהם אין סיכוי שיסקלו אותך) מותר אפילו ללחוש – קלישאה.
עדיה אמרי אור לא מתרגשת ממבול המחמאות של טרם השידור. צילום: מתוך הסרט יח''צ
לא קוסם לא בפריים
אין לזלזל בה, חלילה. שיחות ארוכות ברוסית בפריים טיים, כמו גם חרדים עם לב-אדם ויכולת להתגמש הם כבר מרכיבים מעוררי הערצה. יש לה קאסט נפלא – ירדן בר כוכבא, צחי גראד, יחזקאל לזרוב, ולוסי דובינצ'יק – ואפילו שני סיפורי סינדרלה: הנרי דוד וגאיה טראוב, שחקנים אנונימיים לחלוטין שהופקדו על ההובלה ונתנו לה פוש נפלא.
מרחק נגיעה נוחתת על הקהל הישראלי בתקופת שפל צפייה תהומי. תקופה בה רעיונות חדשים ותכנים דרמטיים שאינם מכילים ריאליטי, קוסמים, רקדנים וזמרים נדחקים בבוז אל מחוץ לפריים. עידן בו לכל מה שלא צעיר, חטוב ו/או תל-אביבי אין זכות דיבור. כמושיעה קוסמית (נסו להאזין לשירת המלאכים) מתלבשת "מרחק נגיעה" על הריק הזה ומחוללת מיד תכונה. בפועל, הרף פשוט ירד ונותרנו עם טלנובלה עשויה בקפידה.
לו היינו חיים
בסופו של יום, כאמור, היא נעימה וכוללת רגעים לא רעים, אך חסרה בה יותר תעוזה. גם בה נזהרו היוצרים שלא לזעזע את אמות הסיפים ולא לצאת מהגבולות הברורים והידועים. האם מישהו מכם סבור שבהמשך עוד נחזה בהתעלסות סוערת ונוטפת בין שני הצעירים? וויזמיר, אפילו לא בשביל אלוהים. סביר להניח שרוחל'ה תתקרב לזוריק אך אז תתייסר ותתכחש לאהבתה, הלבבות יתנפצו ובסוף-טוב-הכל-טוב האהבה תנצח את כל הדמעות. שומו שמיים: ציפורה גרסת בני ברק 2007 הרוסה.
נא להמתין לטעינת התגובות
