כשר אבל מסריח
עדיה אמרי אור לא מתרגשת מהתחקיר המעמיק של מערכת "עובדה" על פרשיית רוברטו. "למוטט את עולם הזוהר"? להד"מ
שבועיים של המתנה, האשמות והדיפתן, תביעות ומשיכתן, אינספור ספקולציות, לחץ ומריטת שערות ידיים בלונדיניות הגיעו לקיצן: חלקו השני של תחקיר "עובדה" על סוכנות הדוגמניות רוברטו גאל אמש את המסכים. ובכן, אין כל ספק כי תפקידה של ביקורת הוא להרחיב את הדיבור ואת הדעת אך למרות זאת, המילה שאוזכרה מתמצתת את המשדר הכפול במדויק – שימו לב לניקוד – אֶה.
ראוי לפצוח בהודאה. תחקיר "עולם הזוהר" הוא תחקיר עמוק, רציני ומקיף בכל קנה מידה. ששת החודשים שארכה הכנתו הם אינדיקציה אחת מיני רבות לכך שהוא נעשה בנחישות ראויה להערצה ואף קורץ מהחומרים הטובים ביותר. אך רגע אחרי, חשוב לזכור שכל תחקיר שכזה יש לשפוט גם ביחס לבאזז המכוון שעשה ולהבטחות שהופרכו לכל עבר. ואם נשאלת השאלה האם הצדיק את כל אלו, האם "החריב תעשייה שלמה" ו-"מוטט את עולם הזוהר" כהבטחתו, התשובה היא לא.
לטובת מי שפספס, מעט אקספוזיציה: בשבוע שעבר גוללה "עובדה" את ההיסטוריה הפלילית של עבריין ההונאות הישראלי-אמריקאי אסף ועקנין שחבר לרוברטו בתחילת דרכו כסוכן דוגמניות וסיפק תמיכה כלכלית לצד אי אילו דרישות. בד בבד נחשף הצופה לסיפור הסינדרלה המפוקפק של רוברטו. זה שהחל בפתיחה וסגירה של פיצוציות ומינימרקט ברחוב בן יהודה בתל-אביב ושגשוג בעסק לממכר חביתות בשם "חביתוש" שנגדע לבסוף בשל חובות.
תזכורת חשובה לא פחות (ותעודת עניות לכל אחד מהעיתונאים שמרחו עליו כפולות אמצע מהללות בשלל מגזינים בלי להזכיר זאת) היא העובדה שרוברטו הוא האיש שעמד מאחורי תחקיר עבר זכור אחר של "עובדה", על סוכנות מאחזי השווא "דיסקברי" שהונתה מאות ואולי אלפי הורים. אלו שהתפתו לעשות "בוק" לילדיהם הקטקטים באלפי שקלים בתמורה להבטחות שווא להפוך אותם
בפרק ששודר אמש כבר דובר על מלחמות עולם תחתון, פגישות בוררות בעניין של כוכבות שמבקשות לעזוב את הסוכנות, סחיטות כספים והלבנתם. אך מבחינת שני הסיפורים שהוצגו שם – זה של דוגמנית העל שרון גניש וזה של הזמרת מאיה בוסקילה – עלתה התחושה כי מדובר במעין עבריינות דו-צדדית ולא בכלוב איום אליו נדחקו עלמות חן חסרות ישע בניגוד לרצונן.
כאשר ביקשה גניש לעזוב את הסוכנות, נעמדו לצדה חבריו של אביה, עבריין מוכר בפני עצמו, שנרצח כאשר הייתה בת ארבע. ואילו כשבוסקילה פנתה ללכת, מוזכר כי היו לה בריונים משלה ושאר אנשי שלום שניהלו משא ומתן בשמה. משמע, אם מראש הגיעה כל אחת מהן מצוידת בגאנג באנג ולא נסחפה לשם או נמשכה במחוכה אל הסיטואציה, מכאן שמדובר במלחמות עולם תחתון שמן הסתם, זרועותיהן הארוכות מגיעות גם לתעשייה.
ושוב, יש ערך ראוי לכך שהציבור יתוודע למתרחש מאחורי הקלעים המנצנצים. חשוב לשדר חשיפות "מאפיה" למיניהן ובמיוחד כאשר מעורבים בהם שמות של דמויות המשמשות מודל להערצה. מדדי הרייטינג עוד יספרו כמה אמון נתן הציבור שלא לשווא מכונה "תוכנית התחקירים הטובה ביותר בטלוויזיה" אך כמעט כמו תמיד, הסיבה לכך נעוצה במידת דימום ועסיסיות הבשר שניתן למחלקת הפרומו. וכאן, כאמור, היה הבשר אולי כשר אבל מסריח.
פרט לדוגמנית אלמונית בפרק הקודם שניזהרה בלשונה עד כי נדמה היה כי נכוותה מגחל, כלל התחקיר על הסוכנות עצמה (להבדיל מזה על אסף ועקנין) רק דיבורים בגוף שלישי ותיאוריות מנחות. איש מהשחקנים ואף לא אחת מהדוגמניות הסכימה להתראיין, גם לא במסווה, ואף מסמך לא הוצג למצלמה. בסופו של יום וכהשוואה לארץ המבוטחת, נראה היה ש"עובדה" מעט כשלה.
אך דווקא לשתי מחמאות אחרות ראויה עובדה ושתיהן אינן קשורות ישירות לתחקיר עצמו. הראשונה, על שהשכילו אנשיה – תחת קורת גג הרייטינג שהניבה פרשת הזוהר – לשלב כתבה על פעוטה פלשתינאית שלמדה על בשרה השסוע אילו שמות עושים פגזים; כמו גם הפרק הנוסף בסדרת המעקב של איתי אנגל שעסק הפעם באונס הברוטלי שמתבצע בנשות קונגו. כן, כן, באמצע השבוע, בערוץ 2, בשעת שיא, צפה בית ישראל והזדעזע (!) בתכנים שמשודרים מסביב לשעון בערוץ שמונה וב"יס דוקו" מבלי להבחין. מדהים.
והשניה? לאילנה, כמובן. על שיח-האולפן החד, הבטוח בעצמו והתוקפני בגלוי שהובילה אחר כבוד מול רוברטו שמלמל בסגנון חומוס-פול דברי היתממות תפלין. אביב גפן סיכם זאת טוב בהרבה לפניי: הו, אילנה: את עוד צבע של הקשת/ את כמו פרדס אחרי הגשם/ מילה שלך וסוף למלחמות/ כשאני רואה אותך/ אני רואה ימים טובים/ בואי נאהב עד שנהיה זקנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
