באה אליכם
רבקה רז, הגברת הראשונה של המחזמר הישראלי בשנות השבעים, מככבת בתפקיד ראשי בסרט "שלוש אמהות". לאחר שלושה עשורים בהם היא מדלגת בין ניו יורק לישראל, היא מדברת על העבודה מול המצלמה ועל הציפייה לתפקיד הבא
חולפות 37 שנים. גילה אלמגור הופכת לבכירת שחקניות ישראל בעוד שרז אורזת את עצמה לניו יורק, שם היא חיה ועובדת עד היום. אך סרטה החדש של דינה צבי ריקליס "שלוש אמהות" הפגיש שוב בין רז ואלמגור. בסרט רז היא בת אחת מתוך שלישיה (שתי האחיות הנוספות הן אלמגור וטרייסי אברמוביץ') שחייהן מתחילים באלכסנדריה שם הן מזכות את משפחתן בברכתו המיוחדת של המלך. מאותה ברכה חגיגית, נפרש סיפורן של שלוש האחיות, במהלכו הן הופכות למעצמה נשית, רוויית תככים ומזימות.
רז, שלא שיחקה מעולם בתפקיד ראשי מול מצלמה, מגלמת בסרטה החדש של ריקליס אשה שברירית ופגועה ממעמסת הקשר המשפחתי. בניואנסים עדינים היא מצליחה לצייר את דמותה של פלורה, אחותה המופנמת של רוז (המגולמת על ידי אלמגור) ורוחה (אברמוביץ') אותן היא שונאת ואוהבת באופן מעורר חמלה.
כשרז נשאלת מה הביא אותה לשחק בסרט ישראלי לאחר תקופה כה ארוכה היא מסבירה: "הזמן שלי תמיד התחלק על פני הארץ וניו יורק. כששיחקתי ב'גברתי הנאווה' לפני המון שנים זו הייתה הצלחה שהכתה גלים גם בעולם. גם אד סאליבן הזמין אותי להופיע אצלו כדי שאשיר בעברית וזה עשה רושם נחמד מאוד. אז התחילו להגיע כל מיני הצעות ושדה העבודה שלי התרחב. מאז ועד היום, אני מחלקת את זמני בין תל אביב וניו יורק".
בשלבים מאוחרים יותר בשיחה, רז שואלת אותי בן כמה אני, במטרה לנסות ולברר האם יצא לי לראות אותה בעבר על הבמה. אך שיא הקריירה של רז בארץ התרחשה בשנות השבעים המוקדמות, והאפשרות נשללת.
אבל היום זה כבר עידן אחר ורז עצמה מבחינה בבירור בהבדלים בין משחק מול מצלמה לבין תיאטרון. "זה שוני מאוד משמעותי" היא מסבירה בעברית צחה, "העבודה בשני המקרים מרתקת ומעניינת אבל אם
הסרט מביא את סיפורן של שלוש נשים חזקות. מצאת בעצמך נשיות מהסוג הזה?
"תמיד חשבתי שאני אישה חזקה. כבר בצבא הייתי קצינה ותמיד רדפתי אחרי החלומות שלי. הגשמתי חלק מהם, לפחות כלפי עצמי, וזה נתן לי המון סיפוק על כך שאני פועלת מתוך חוזק פנימי שכזה".
מה דעתך על אחוות הנשים הפורצת מן הסרט ומייתרת במידת מה את הגברים?
"זה נורא תלוי איך מסתכלים על זה. אני מאמינה באחווה נשית ככוח מוביל עם מטרה מסוימת. קשה לי לענות לך בקשר למידור הגברים שהסרט מציע כי אני דווקא הבחנתי במעין כוח אינדבידואלי שיוצא מהם. עוצמה די רצינית המופגנת על ידי התחושות וההתנגדות שלהם. במובן מסוים אנחנו לא לגמרי יודעים מה בליבם של הגברים בסרט ובכל זאת נראה שהייתה להם מין 'plan of work" לחיים, שיש בזה די הרבה כוח".
בתור מי שהייתה בעבר מעיין גברת ראשונה של התיאטרון בארץ, איך הרגשת לשחק לצידה של גילה אלמגור?
"הייתה פעם אחת שיעקב אגמון שלח אותי לקונצרט בתקופת 'בוסתן ספרדי' ואז היא החליפה אותי. מאז אנחנו מכירות. המפגש המחודש היה מאוד נחמד. היא עשתה המון סרטים ואני הייתי זקוקה לכל העצות הטובות, כי בשבילי זה כמו מפגש ראשון וכולם היו מאוד נחמדים".
את בת דמותך הצעירה בסרט משחקת ריימונד אמסלם. יצא לכן להיפגש לפני העבודה על הסרט?
"האמת שלא יצא לי לעבוד מולה בכלל ורק אחרי שסיימנו לצלם, ביקשתי מדינה (צבי ריקליס- הבמאית א.ש.) לראות לאן זה הולך כי היא נמנעה מלהפגיש אותנו במכוון. כשראיתי את התוצאה הבנתי שכנראה היו לה סיבות טובות שלא להפגיש בינינו. נוצרה שם המשכיות, ממנה התרגשתי יותר מכל. זה היה כאילו הדמות נבנתה על אותם זרמי רגשות שפרצו מהגוף אל עבר אותה מטרה. כנראה שהדרכת השחקנים שם הייתה גאונית".
גילה אלמגור מגלמת את רוזה, זמרת מזדקנת שהייתה כוכבת גדולה בעברה. לא רצית את התפקיד הזה לעצמך?
"תהיתי מספר פעמים בעניין הזה ולא פעם שאלתי את דינה לגבי זה. אין מה לעשות, אתה תמיד רוצה להשתמש בכלים שיש לך אבל בסופו של דבר הבנתי שהסרט הזה צריך לעבוד על קהל של ימינו וצריך לראות על המסך שחקנים אקטואליים. אני מאחלת לעצמי בהחלט הזדמנות נוספת להופיע בסרט, בו אני אוכל להתנסות גם בזמרה. זו מדיה שמאוד עניינה אותי וכיף היה לי לעבוד בה".
יש מצב שנראה אותך מופיעה בברודווי או בסרט אמריקאי?
"זו מחמאה נורא חביבה בעיניי. אני תמיד מוכנה ורוצה לשחק אבל אני לא אשב ואחכה לזה. מה שקורה בתיאטרון זה שאנשים מפסיקים לכתוב לאנשים בגילי. כבר לא ממש צריכים אותך יותר בתעשייה הזו. אני החלטתי לא לשבת ולחכות שיפלו עלי דברים אלא לחפש בעצמי את החיים שיכולים להפוך אותי למאושרת".
בסופו של דבר היית מרוצה מאיך שיצאת בסרט?
"אני אף פעם לא מרוצה מלראות את עצמי. יום אחרי יום אני עושה משהו בשביל להרגיש טוב יותר, למצוא איזושהי הטבה באיזשהו שטח".
נא להמתין לטעינת התגובות
