שלושת הטנורים
השחקניות רבקה רז, חני נחמיאס ורמה מסינגר יוצאות במופע חד פעמי המבוסס על שירי מחזות זמר שיעלה במסגרת פסטיבל מוזות שנפתח היום. בראיון משותף הן מספרות על האהבה ההדדית, על דימוי נשי בחברה שמרנית ועל צלילי המוזיקה
"אני מאוד אוהבת את המקצוענות של חני ושל רמה" אומרת רז, שנחשבת לאחת מחלוצת מחזות הזמר בארץ, והתפרסמה בעיקר הודות לתפקידה ב"גברתי הנאווה". "את התשוקה האמיתית שלהן לשירה ולחומרים האלה, במיוחד של מחזות הזמר".
"הדיוות", שיעלה ביום חמישי ה-11 במארס בהיכל התרבות בנתניה, הוא האירוע המרכזי של הפסטיבל. המופע, בניהולו המוזיקלי של בועז פייפר, לשעבר חבר בהרכב בנות פסיה, יעסוק באוצר הנשי של מחזות הזמר, וכאמור, מאגד בתוכו שלוש מכוכבות הזמר הגדולות בארץ, שמשלבות קול בפעם הראשונה על במה אחת.
"זה פרויקט שהוא כולו יוזמה של בועז", מסבירה נחמיאס על המופע המשותף. "החל מבחירת החומרים, דרך הבימוי, ועד הרעיון של להפגיש שלוש זמרות שהן סוג של שלושה דורות. רבקה היא ההשראה והכוכבת הגדולה מבחינתנו, עוד כילדה גדלתי על תקליטים שלה וביצועים שלה ברדיו לכל מיני שירים ממחזות זמר".
"אוי איך אני אוהבת את הילדות האלה" מתמוגגת רז.
"אתה מבין?!", צוחקת נחמיאס. "מי עוד בעולם יקרא לי ככה ילדה. זה נהדר לעור הפנים".
"אנחנו באמת עושות את מה שאנחנו הכי אוהבות" מוסיפה נחמיאס "אני חושבת שרמה תסכים איתי, אפילו שהיא עשתה גם קריירה מרשימה כשחקנית, שהדבר שהיא הכי מתחברת אליו אלה מחזות הזמר ושבנשמה היא קודם כל זמרת (מסינגר מהנהנת נמרצות תוך כדי מריחת פרוסת לחם בריבה, וניסיון להאכיל את פייפר, שנראה שהגריל פה שלוש אחיות גדולות ודאגניות). זה המקום שהנשמה נפתחת בגדול. גם לשיר וגם לשחק, ובעזרתו של בועז בחרנו ממש בפינצטה את החומרים שאנחנו מרגישות איתם ממש בנעלי בית".
"במקרה שלי, אפשר לומר שיש ממש גימיק בדמותו של השיר מתוך 'חנה'לה ושמלת השבת', שזה המחזמר הראשון שבו הופעתי עוד כשהייתי ילדה, וכמובן 'צלילי המוזיקה' שמזוהה איתי. מצד שני יש גם את 'הקוסם מארץ עוץ' עם 'אי שם מעבר לקשת' (היא שרה בקול פעמונים), שזה מחזמר שלא שיחקתי בו אבל תמיד רציתי. במקרה של רמה זה 'אירמה ל דוס' וכמובן 'פיאף' (על חייה של אדית פיאף), שהיה שלאגר גדול כשהיא עשתה אותו בבית לסין".
בהקשר של בחירת החומרים", מתערבת מסינגר.
בועז, לפי איזה מפתח בחרת את החומרים השונים?
"מפתח סול... (כולם צוחקים. חוץ ממני), לא ברצינות. כמו שהבנות אמרו, חיפשתי גם חומרים שמזוהים איתן, אבל גם חומרים שיתנו איזו תמונה רחבה ושלמה ככל האפשר של התפקיד הנשי במחזות זמר. גם דרמטי וגם קומי, גם קורע לב וגם מלא עוצמה. גם נשים ילדותיות כאלה כמו מריה מ'צלילי המוזיקה' וחנה'לה ומצד שני נשים מרדניות וחזקות כמו ב'גברתי הנאווה' ואנה ב'מלך סיאם' או נשים קצת מסכנות ונוגות כמו אירמה לה דוס ואדית פיאף".
אגב דימוי נשי ופסטיבל אישה, אני תמיד תוהה האם הפסטיבל הזה הוא משהו שלדעתכן מסייע להשגת שוויון זכויות לנשים או דווקא אולי נותן גול עצמי למטרה הזאת, כי הוא משאיר את האישה כל הזמן על תקן ה"אחר" שצריך לעשות לו פסטיבל מיוחד.
"אני חושבת שבהחלט צריך שיהיה פסטיבל כזה", אומרת מסינגר בתוקף. "הרי נשים הן 51 אחוז מהאוכלוסיה, והן אפילו לא קרובות לקבל ייצוג שווה בכנסת, למשל. נשים עדיין לא מרוויחות כמו גברים על אותה עבודה גם כשמדובר בסביבה כביכול ליברלית ומתקדמת וכך הלאה.
"אז כל זמן שחוסר הצדק והשוויון הזה מתקיים כמו שהוא אז, בהחלט ראוי שיהיה פסטיבל אישה. בעיקר בחברה כמו שלנו שהולכת ונעשית יותר חומייניסטית ויותר דתית, ורואה בקולה של האישה משהו מגונה שצריך להסתירו. יש כאן חשיבות גם מטאפורית וגם קונקרטית שקולה של האישה יישמע".
"את יום האם לקחו לנו ועשו יום המשפחה", מתלוננת נחמיאס. "אנחנו דורשות לפחות להשאיר לנו את יום האישה".
"כל הזדמנות שיש לפאר את האישה באשר היא", מסכמת רז, "להראות את כוחה בתוך סביבה של נשים היא מבורכת לדעתי".
"פסטיבל מוזות" שייפתח הערב (8 במארס) בנתניה בפעם התשיעית, מאגד יצירות של נשים, על נשים ולמען נשים במגוון רחב של אמנויות הבמה. במסגרת הפסטיבל, ביוזמת עיריית נתניה ועמותת היכל התרבות העירוני יועלו מופעים, הרכבים וצירופים אמנותיים בהפקה מיוחדת לפסטיבל. בנוסף למופע הדיוות, יתקיים ערב שירי רחל (גם הוא בבימויו של פייפר) וכן מופעים מוזיקליים, מופעי תיאטרון ומחול והרצאות, כולן על טהרת העיסוק בנשים כפרופורמיות ויוצרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם