שובו של המערוך
"גומרות הולכות" משודרת בפריים טיים של ערוץ 2, אבל למעשה היא דוגמה מודרנית לשנאת נשים. חשבתם שמדובר בסתם מערכונים מצחיקים? שלומית ליר תגרום לכם לחשוב שוב
פועלה של התנועה הפמיניסטית, התקדמותן של נשים בעמדות מפתח ועידן התקינות הפוליטית יצרו שינוי בדעת הקהל, והיום, יש רושם שתפיסת עולם פוגענית כגון זו כבר אינה מוצאת את מקומה מעל דפי העיתון, לפחות לא במבט קומי. זירת ההתייחסות הסקסיסטית לנשים, כך נראה, עברה רובה ככולה לעולם הפרסום, ויותר דמויות של נשים דעתניות החלו להופיע ולהביע את דעתן בעיתונות ובטלוויזיה.
התוכנית "גומרות הולכות", תוכנית קומית בפריים טיים המיועדת לכל המשפחה ומככבת במדרג הרייטינג של הערוץ השני, יכולה כביכול להעיד על כך: שלוש כוכבות התוכנית - איילת זורר, ענת וקסמן ומיה דגן - הן נשים חכמות, אינטליגנטיות ומוכשרות עד מאוד. כל אחת מהן בעלת יכולת משחק וכשרון קומי הראויים להערצה. לכאורה, התקדמנו מתרבות שמציגה את דמותה של האישה כקריקטורה מבזה מבעד לעיניו של גבר, לעולם שבו נשים מציגות את עצמן. אלא שלא כך הוא הדבר.
התוכנית "גומרות הולכות" – המהווה עיבוד מקומי לתוכנית בריטית משנות התשעים – היא אחת התוכניות הפוגעניות והחדורות בשנאת נשים שנראו על המסך הישראלי. והעובדה שמדובר בפורמט קליל ומבדר כביכול, הפועל באופן המדמה למראית עין עשייה נשית עצמאית ואנרגטית הופכת אותו למסוכן עוד יותר, כיוון שתכניו עלולים לחמוק מהביקורת לה הם ראויים.
כך למשל, המערכון שפתח את התוכנית בשבוע שעבר מזכיר במשהו את הקריקטורות מימים עברו; מיה דגן בתפקיד קונה בכניסה לחנות כולבו עושה הכול כדי שהמאבטח, דני גבע, יבדוק אותה שוב ושוב, ("אתה בקושי נגעת בי"). וכאשר הוא מתעקש לבסוף שהיא נקיה מנשק היא סוטרת לו על פניו. אחר כך היא רודפת אחריו מנופפת בידה עם מכשיר הבדיקה, ממש כמו המערוך מאז.
אז מה קורה פה? בחברה הישראלית מדברים על הטרדה מינית? מה פתאום. ראו, הנה בעצם נשים רוצות את זה, וראו מה קורה כשהן לא מקבלות את זה. אכן טייק מעניין על הנושא.
מערכון אחר מציג את איילת זורר כשרת החוץ שמספרת בישיבה רשמית שדיברה עם יושב ראש הראשות הפלסטינית ואמרה לו "שמדינת ישראל מוכנה לוויתורים טריטוריאליים נוספים ושנהיה מוכנים לשבת איתם על שולחן הדיונים שוב בכל עת" כשמיה דגן שואלת אותה איך הוא הגיב, זורר מספרת לה במבט מצועף, שהוא לא החזיר לה טלפון.
דני גבע, שחקן המשנה המייצג בכל המערכונים דמות גברית שפויה הניצבת בניגוד לחוסר השפיות והאווילות הנשית, מציע "ליצור איתם קשר," אולם הוא נדחה בבוז, והשיחה הופכת ל"שיחת בנות". זה כנראה מה שייקרה לדעת יוצרי התוכנית, בעלי המבט הילדותי והסקסיסטי, אם נשים תנהלנה (כפי שראוי שאכן יקרה) את שיחות השלום.
במערכון מטריד נוסף מוצגת ענת
כל אחד מהמערכונים האחרים שצפיתי בהם היה רווי בשנאת נשים שהוצגה על רקע קולות צחוק מוקלטים וחלולים של קהל בדיוני. אבל בבית, צופים מן הסתם בתוכנית גם ילדים וילדות, שחד הצדדיות בנקודת המבט אינה לחלוטין נהירה להם. הם מפנימים את המסרים האלו ואחר כך גם חיים אותם. ואם מה שקורה היום בשדה הפוליטי-חברתי שלנו הוא תולדה של ראיית העולם שהונצחה בקריקטורות דאז, מי יודע מה מצפה לנו בעתיד.
"גומרות הולכות". שני, 22:10, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
