יאיר מלך ישראל
לפני ארבעה חודשים סהר הראל חשבה שיאיר לפיד הוא הדבר הכי רע שקרה לטלוויזיה הישראלית. לרגל פתיחת העונה השמינית היא החליטה לתת לזה עוד סיכוי וחזרה עם מסקנה חותכת: אין כמו יאיר. מסתבר שגם נינט וחלוץ חושבים ככה
אז נתחיל ברשותכם בגדוּלה האמיתית של יאיר - המרואיינים. רק אצלו תוכלו לראות בערב אחד אורחים כמו נינט ודן חלוץ, והוא לא באמת צריך תירוץ כמו "ערב פתיחת עונה" בשביל להביא אותם לשיחה. גם נינט וגם חלוץ נמצאים בנקודה הספציפית הזו בקריירה שלהם שהמקום היחיד בו הם יכולים להתראיין זה אצל לפיד. בדיוק כאן הופכת אותה שמאלציות, שגונתה כה רבות, ליתרון שעושה את התוכנית של יאיר לפיד למעצמה שהיא היום.
ולמה הם באים לדבר דווקא אצלו? תעיפו מבט בראיון הפותח עם חלוץ. לפיד עבר איתו בשיחה קצרה אחת, את כל הנושאים המטרידים שקיימים בקייס הפתוח של "מדינת ישראל נגד דן חלוץ". מלחמת לבנון השנייה, פרשת המניות, פיטוריו של אודי אדם - על הכל הם דיברו אתמול.
עם תחילת הראיון הישיר אליו לפיד את המבט האמפתי הזה שבגללו בדיוק הסכים חלוץ להגיע, ושאל את הרמטכ"ל בישירות יאיר-לפידית קלאסית: "אז תגיד, הפסדנו או ניצחנו"? רק יאיר לפיד יכול היה לשאול את השאלה הזו כפי שהיא נשאלה ורק יאיר לפיד יכול היה לתת לתשובה המתחמקת של חלוץ (שטבע את המונח המדיני החדש "אי הצלחה", שזה כידוע שונה לגמרי מהפסד) לעבור הלאה. אני מתכוונת לזה, אגב, כמחמאה. ללפיד יש יכולות ג'נטלמניות שמנחות אותו שלא לבעוט במי שכבר שוכב על הקרקע. בסופו של דבר, עם כל ההתחמקויות, הדברים היו ברורים. מי שרצה, הבין ומי שלא רצה, כנראה לא יבין כבר לעולם.
רק יאיר לפיד מצליח לאזן את השאלות הקשות (יחסית. קשות יחסית) עם התחושה האישית הזו. "חזרת לעשן" הוא אומר לחלוץ הנבוך. המצלמה מתקרבת לקלוז אפ. רגע אנושי נוצר בין המראיין והמרואיין. וכך, למרות שהעלה את כל הנושאים הכאובים, יאיר לפיד יכול להישאר גם אחוּק של חלוץ.
סיפור אנושי מרגש ויוצאים לפרסומות. אחר כך יש נינט. במצב שלה היום, נינט לא הייתה באה להתראיין אצל אף אחד אחר. אצל יאיר היא יודעת בדיוק מה היא תקבל וזאת הסיבה שהיא באה. זאת הסיבה שגם אנחנו באים. כי רק אצל יאיר יש נינט. והנה היא, מקסימה כמו שאנחנו אוהבים אותה, מדברת על העיתונאים שנכנסים לה לחיים, על העוני במדינה, זורקת חצי מילה על יודה.
ובין לבין יש עוד ראיון לא מעניין עם שחר פאר ושאלון מורחב עם יעקב כהן שהגיע שיכור, וקצת מוזיקה של הלהקה של תמיר (באמת לא דובר מספיק על הדיאטה המדהימה שהוא עשה) והכל זורם חלק באופן מעורר קנאה. אז התוכנית של יאיר לפיד היא לא מייצג לעיתונות חוקרת או נושכת ואין בה אמירה
ורק מילה טובה אחת לסיום לסטנדאפיסט יונתן ברק. הכסא החם שפותח ליאיר את התוכנית ידוע כמקפצה אדירה, והילד בן ה-23 הזה לא מהסס להשתמש בה. הוא ציני, מדויק ולא מתלהב מעצמו (שימו לב שנמנעתי מלהתייחס לאנשים שכן מתלהבים מעצמם). הבעיה היחידה שלו היא שההומור שלו קצת גבוה מדי בשביל הקהל הספציפי הזה, כלומר הוא לא ממש לועס את הפאנצ'ים עד דק (מה שאי אפשר להגיד לצערי על רותם וענת המייגעות). אבל חברי הפקת התוכנית יכולים לטפוח לעצמם על השכם, הם בחרו פה בתבונה קומיקאי טורבו. עכשיו נותר לו רק להסתגל לצונאמי המיינסטרים שסביבו. מקסימום הוא יגדל סנפירים.
"יאיר לפיד", שני 21:00 ערוץ 2
תוכנית המערכונים החדשה של רשת "גומרות הולכות" היא סוג של "קצרים" באווירה יעני-נשית. מערכונים מהירים בכיכובן של ענת וקסמן, מיה דגן ואיילת זורר, שסובבים כולם סביב דייטינג, טיפוח, מערכות יחסים וקריירה-נשית.
אם לסכם את זה במילה אחת, אני אלך על הקלאסיקה ואגיד כי מדובר באכזבה. וקסמן ודגן הן שתי נשים מצחיקות לאללה, שפשוט הולכות לאיבוד במערכוני הפאנצ'-הידוע-מראש האלה. אפילו איילת זורר היפה לא מצליחה להציל את הקטעים המוכרים והבדיחות הלעוסות, מגורל ידוע מראש של קהל שלא צוחק אפילו בלב.
"גומרות הולכות", שני 22:10, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
