אתם צריכים אהבה חדשה
16 פולי נפרדו מהזמרת רוני אלטר ובהופעה האחרונה הם נראו כמו מוזיקאים אחרי פרידה. אסף אביר ואליזירין ויסברג עם כמה המלצות לשיפור שיביאו אותם לפריצה הגדולה
למרות שלא נהוג לפתוח ביקורות הופעות בתיאור האולם, לפעמים אין ברירה. מועדון הסאבליים לא גנב את ההצגה לסיקסטין פולי ביום חמישי בערב, אלא כמעט התנקש בה. כאחיו הבכור, הבלום-בר, הסאבליים מנסה להיות בית ללהקות אלמוניות, לפני הפריצה הגדולה או ההתפוגגות. בפועל, הוא נראה יותר כמו בית מחסה. הבמה הגבוהה מדי, שולחנות הפיקניק המנותקים ממנה, המלצרים שעוברים בקהל לאורך המופע - כל אלו נסלחים לגמרי. אבל כשציוד הסאונד נשמע כמו משהו שלא היה נכנס אפילו לפלאקה, הטעם בהופעת רוק הולך קצת לאיבוד, ואתה נשאר עם הרבה רעש לא מאוזן וקריאת תנועות האצבעות של הנגנים.
בחמישי בערב האצבעות האלה היו שייכות לגיא לוי*, הרוח היוצרת של 16 פולי. בשנתיים האחרונות לוי עמד יותר מאחור ובצד, והשאיר את קדמת הבמה לזמרת רוני אלטר. את השירים העדינים ביותר שלוהוא כתב עבור קולה מלא העוצמה הרכה, והיא הוסיפה גלאם לתחכום הבימתי, המבויש-אירוני שלו.
עכשיו, בלעדיה, לוי והסיקסטין פולי שרים ונראים כמו מוזיקאים אחרי פרידה. הבלדות הנשיות ירדו מהפרק ונראה שזה מוקדם מדי בשבילם לתת שואו של ממש לקהל בעמידה. בינתיים הם נכנסים לברים ומשמיעים את הצד שלהם בסיפור.
כשאתה שומע את הצד שלהם, אתה לא יכול שלא לחבב אותם: המוזיקה בריט-פופית, קליטה, וגם בהגברה צרצרית גורמת לניענועי ראש בלתי רצוניים. היא חכמה - אף שורה באף שיר לא נשמעת כמו הקודמת, וגם שירים של שלושה וחצי אקורדים מנוגנים בעומק ותחכום שמתכתבים עם דברים שלא תמיד שומעים פה. פרט למבטא המסגיר של לוי, הפולי נשמעים כאילו רק במקרה הם מנגנים עכשיו בתל-אביב ולא בפרבר לונדוני.
אבל האנטי-פוזה ואנטי-שואו שהותירו את הנגנים כמעט ללא
תנועה, השאירו גם את הקהל כמעט ללא תנועה, מוחא כפיים בנימוס, ושוקע לאיטו בכנפיים בצ'ילי. השירים הרועשים-והתפורים-על-המיינסטרים גילו שהפולי יודעים לסחוף, אבל מיעוטם ודחיקתם לסוף ההופעה, והבעת ה"לא באמת תכננתי להיות כל כך מקדימה" של לוי נתנו את הרושם שלא באמת מעניין אותם לסחוף. לא בשביל זה הם באו.
לוי והסיקסטין פולי בשלים להסתער על הצוואר של המיינסטרים, אבל ערב הקלטת אלבומם השני הם עדיין מתעקשים להיצמד לתווית הלא מחייבת של אינדי-ישראלי, לנגן לתוך ציוד שמתאים לערבי קאברים של מטאליקה, ולברוח מכל מה שעלול להתפרש כיומרנות. גם כשהדבר הזה הוא מה שמבדיל בין פריצה גדולה להתפוגגות. ייתכן שהדבר היחיד שחסר להם זה מנהל שיכריח אותם להתכוונן על גלגל"צ. או אשה.
* גילוי נאות: עבדתי פעם עם גיא לוי. איש מדהים (א"א)
16 פולי ב"סאבליים" תל אביב, 12.10
עדכוני תרבות לסלולרי שלך
נא להמתין לטעינת התגובות
