"אני לא איש מכירות ולא חשפן"
בלי קול גדול ובלי וירטואוזיות מצליח הזמר רונן שטיינבאום לתאר במוזיקה שלו מורכבויות של החיים ומאבקים פנימיים, אבל הוא רוצה שהמאזינים יפרשו את השירים שלו בעצמם. ומה עם החשיפה? "אני מעדיף להילחם על הכנות ביצירה שלי מאשר על פרסום סתם", הוא מסביר
בלי קול גדול ובלי וירטואוזיות נוצרת במוזיקה של שטיינבאום תחושה של טרגדיה שמנסה לשלוט בעצמה. היא מאירה מורכבויות של החיים שלא באות לידי ביטוי במלחמות יומיומיות, אלא במאבק במה שקורה בתוך הראש. על אף הניסיון לשמור על כל החוקים ולציית למה שאמור להיות נכון. "What's The Prize For Not Sleeping With Everyone?" הוא שואל באחד השירים שלו, ובשפה תמה וכמעט שקופה הוא מעביר את המאזין במסכת של רגעים בעלי משקל זוהר בחשכה, וזה קורה בעדינות מחרידה. מונוטוניות של חשיפה.
ספר לי על חווית היצירה של האלבום.
"האלבום נכתב במשך שבועיים בתקופה של מלחמת לבנון השנייה. רציתי לברוח אז נסעתי לסיני, בגבול אמרו לי שאני משוגע. לקחתי איתי גיטרה והתיישבתי בחוף נטוש לגמרי חוץ ממני ומשמונה בדואים שהסתכלו עלי מוזר. כתבתי".
על מה?
"האלבום מדבר בעיקר על חוויה של פרידה. עצם זה שעשיתי את זה בסיני בתקופה לאומית כל כך הכניס אותי למקום הזה. אבל אני לא בטוח שאפשר להבין את זה ממה שכתוב שם. אני משתדל לכתוב דברים שהם בין להיות מאוד מדויקים לבין אבסטרקט מוחלט, וזה כי אני חושב שברגע שאתה משאיר פתח למאזין להתחבר, ואת המרווח להיות הוא דרך המוזיקה, ככה אתה יוצר חיבור. זה נקרא לכבד את המאזין שלך".
רונן שטיינבאום
צילום: יהונתן אופק
יש משפטים באלבום כמו"I'm Not Responsible For Your Aging Anymore" שמשתקפים מהם המון רגשות אשמה שהיו, ואיזשהו ניסיון לבחון אותם אחרי מעשה. אתה רוצה לספר לי על זה?
"רגשות אשמה זה לא בדיוק הרגש שמוביל אותי, למרות שזה אולי נראה ככה. אני למשל מפרש את המשפטים האלה לגמרי אחרת. אבל זה בדיוק היופי בזה, אני לא רוצה להגיד לך עכשיו למה בדיוק התכוונתי ועל מה חשבתי כשכתבתי את זה, כי זה המקום שבו המאזין יכול להכניס את עצמו".
ברוב הראיונות שנערכים בסמוך לצאתו של אלבום חדש, המראיין נתקל ביוצר שלהוט לשפוך כמה שיותר אור על חייו ועל יצירתו כדי להניח כמה שיותר בשר על השולחן. רונן כנראה דוגל בשיטה צמחונית יותר. כשאני שואל אותו על עברו הוא ממהר לסגור את העניין עם תשובות קצרות ומסביר לי "ביננו, אתה כבר שמעת את האלבום, אתה יודע מה אתה הולך לכתוב. אז עכשיו בוא תספר לי אתה עליך". כך נוצרה ביננו איזו אינטימיות מוזרה, מהסוג שנמצא במוזיקה שלו.
בין לגימות הקפה וגלגול הסיגריה אני שואל אותו איך זה שהוא לא להוט יותר להיחשף. "אני לא מרגיש צורך למכור את עצמי. אני לא איש מכירות ולא
חשפן. מספיק להקשיב למוזיקה שלי. הכרה מעניינת אותי רק אם זה יגרום לי להופיע יותר. מחוץ לזה הצלחה ופרסום די מפחידים אותי.
"יש כל כך הרבה מקרים של יוצרים שעשו דברים משובחים בעלטה, וברגע שכוונו אליהם האורות משהו נהרס. אני מעדיף להילחם על הכנות ביצירה שלי מאשר על פרסום סתם. הדבר היחיד שחשוב לי זה ליצור ולהופיע בלי הפסקה", הוא אומר.
שיחתנו התגלגלה בין זה שהוא מצטט שירים, מספר על אהבתו ללאונרד כהן ולמוזיקה ברזילאית ומתאר את הופעות החימום שלו לאהוד בנאי. ואז הבנתי שהנמנומיות הירושלמית של שטיינבאום היא סוד הקסם שלו. היא אמיתית במוזיקה כמו גם באישיותו. עם פאוץ' קטן שחור ופלאפון עתיק של נוקיה הוא מצליח בקלות מדהימה להצביע על המאזין לו, ולהפוך את חווית ההתכנסות לעמוקה עוד יותר. יש באגביות הזו אמת מסחררת, אתה נמצא בעין הסערה של שטיינבאום, ולמרות זאת דבר לא מסתובב או מתנפץ. הכל שקט ומרגיע, אבל לא באמת.
רונן שטיינבאום יופיע באוזןבר בתל אביב במוצאי שבת ה-16 בינואר בשעה 20:30 ויבצע גרסאות מיוחדות לאלבום החדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם