כיכר השעון ריקה
כל מי שיוצא לחגוג בעקבות עזיבתו של אלדד קובלנץ יכול לקפל את הדגלים. כי הבעיה של המוזיקה היא לא גלגל"צ אלא היוצרים
בפועל, המוזיקה הישראלית היא עסק קשה, סבוך ועצוב. בעיקר מפני שרוב האמנים אינם יכולים להתפרנס ממה שהם עושים. זו צרה גדולה, אבל אף מנהל תחנת רדיו לא יוכל לשנות את זה. בעוד חצי שנה תכעסו על מישהו אחר, שלא קוראים לו קובלנץ, אבל שום דבר לא ייפתר באמת.
רדיו יכול להרחיב את החשיפה של אמן מסוים לקהל יותר גדול, אבל לא יותר מזה. אז היה לך להיט ענקי בפלייליסט של גלגל"צ, אז מה? איפה נמרוד לב ואיפה אורלי פרל ("זה כל הקסם"), ואיפה שי עמר ("באושר ובעוני"), ואיפה אורי בנאי ("פרפרים") ואיפה גלעד שגב ("עכשיו טוב") וג'וני שועלי ("עכשיו")? בשביל קריירה צריך הרבה יותר מאשר להיט-טוחן-פלייליסט. העליתם את גלגל"צ למדרגת הכל יכולים, אבל בפועל זה לא נכון ולא נבון.
אמן שרואה את ייעודו במוזיקה צריך לעשות הכל הכי טוב שאפשר. להיט גדול הוא כיף גדול,
אבל הוא רק חוליה אחת במערך כולל. ב-2006 צריך מאגר שירים טובים באמת, הופעה כובשת, כריזמה בימתית, יכולת התנסחות, עטיפה מוצלחת לדיסק, חריצות רבה, סאונד מצוין, קליפים במוסיקה 24, אתר אינטרנט משלך וגם נוכחות במיי ספייס. רצוי שיהיה לך גם מישהו שיידע לנהל אותך היטב ולעודד אותך לחשוב על רעיונות מקוריים. הבשורות הרעות: גם אם תעשה את כל אלה, לא מובטח שתשחק אותה. אחוז קטן מאוד מהאמנים הישראלים מצליח, בין אם היה להם או לא היה להם להיט בגלגל"צ.
אישית, אני נחשב למאזין רדיו סלקטיבי, שנודד בין תחנות ובין תוכניות שאני אוהב וכשאין משהו לטעמי, אני תוחב דיסק חדש ללועו של הקומפקט דיסק. אף שהייתי שמח אם הפלייליסט של גלגל"צ היה מחזיק 5,000 שירים, ולא 200, ואף שחלק מהלהיטים שגלגל"צ מאמינה בהם אינם ראויים להאזנת אדם, לטעמי - בסך הכל הטרוניה והתלונה המתמדת נגד גלגל"צ עשו כאן משהו רע מאוד בעשר השנים האחרונות. גלגל"צ לא השתנתה ולא תשתנה, אבל המוזיקה הישראלית השתנתה. תפיסת העולם השתנתה. אנשים התחילו לכתוב שירים לקובלנץ ולחבריו. זו בעיה הרבה יותר חמורה והיא לא קשורה כלל לקובלנץ, אלא ליוצרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
