תל אביב קולינג
"מחזיר החלומות" חג סביב אובססיית החלומות והזכרונות של שני זוגות. ספרו של ניר ברעם סובל משפה ספרותית יתר על המידה וסנטימנטליות יתר, אך העולם הפנטסטי המתואר בו משכנע ומגובש
הזוג השני, יואל ורחל, בני שלושים פלוס, הוא זוג נשוי. יואל (שמכונה ברומן בדרך כלל "מחזיר החלומות") הוא בעל כישרון פנטסטי ל"החזרת חלומות": בילדותו הירושלמית, כשגהר מעל מיטת אביו הישן, גילה יואל שביכולתו "לראות" בבהירות מדהימה את חלומו של האב. במשך שנים הוא הסתיר את כישרונו, אך כשבשיחת אוהבים אקראית התוודה עליו באוזני אהובתו רחל (שמכונה בדרך כלל "החולמת"), השניים החלו להתמכר ל"החזרת" חלומותיה. וכך, בעוד
העולם בחוץ מתהפך לו, יואל גוהר לילה-לילה מעל אהובתו הישנה ומעיר אותה מדי פעם כדי לספר לה את חלומותיה. החלומות חוזרים אל החולמת במלוא צבעוניותם, חריפותם וחושניותם, ולמרות העונג שהיא שואבת מכך היא מתחילה לחוש במעומעם שכניסתו החודרנית של אהובה לעולמה מאיימת על הקשר ביניהם.
"מחזיר החלומות", ספרו השלישי של ניר ברעם, הוא יצירה שעומדת במבחן המכריע של הספרות בכלל ושל "הריאליזם הפנטסטי" שהיא כתובה בו בפרט: היא מצליחה להעמיד עולם מלא שאנחנו מתמסרים לחוקיותו, גם אם זו אינה "רציונלית", והרקע החיצוני הסיוטי שלה מתלכד יפה עם העלילה הפנימית, העוסקת בעולם החלום. ההצלחה כאן נובעת מהימצאותו של "מבנה עומק" איתן, שמלכד את היצירה הארוכה והמסועפת הזאת ויוצר את תחושת האמת הפנימית שבגינה אנחנו מסכימים לזנוח אגב הקריאה את ידיעותינו על טיב המציאות.
על פי "מבנה העומק" הזה, כל ההתרחשויות ברומן סובבות סביב הציר התמטי של סימביוזה עמוקה: התשוקה אליה והפחד מפניה. כשרחל עוזבת לבסוף את מחזיר החלומות ("האם לאדם לא שמורה הזכות לקבוע את המידה שבה יורשו אחרים לשהות במחילות נפשו?", היא מהרהרת - עמ' 250), מוצגת לפנינו הדיאלקטיקה העדינה שהופכת אינטימיות מופרזת למחנק ולכוח מפחיד שניתן בידיו של האהוב. אפילו חלומותיה של רחל עצמם מעלים לנגד עינינו קשר סימביוטי עז שהתקיים בינה לבין אחיה החורגים.