אף פעם אל תאמיני לגברים שמדברים על משיח
שלושה נכנסו לפרדס המדרשים התנ"כיים והיהודיים: חגי דגן, פרופ' מנחם פרי וארי אלון. אחד יצא מבדח, שני מגוחך ושלישי יצא קיטשיאני
הפעם מדובר במותחן חצי היסטורי וחצי תל אביבי, הנע בין קפה "אורנה ואלה" שבשינקין לבין צאצאי הכוזרים באזרבייג'אן, והמהדהד מעט, גם אם באורח פרודי, כמו כמה רבי מכר עולמיים מסוג "צופן דה וינצ'י" או "שם הוורד", ולו משום שמדובר בתעלומה בעלת אופי דתי ורוחני ובכת מחתרתית וסודית בהחלט (בנוסח אחוות "מסדר ציון" ב"צופן דה וינצ'י" ), הרואה את עצמה כחלק משושלתו של שאול המלך (מזיווגו עם עטרה העמלקית, היא בעלת האוב מעין-דור), והשונאת במיוחד את שושלת בית דויד, המדינה היהודית שאנחנו.
גיבור הרומן, עילם קריגר, הוא איש המחלקה היהודית בשירותי הביטחון הישראליים (השם הכנעני, עילם, איננו מקרי כמובן, כפי שנגלה בהמשך. מתברר שגם אביו שנעלם הוא חלק מהמסדר הסודי), והוא מתוודע בתוקף תפקידו להתארגנות המחתרתית שהאמא המיתית הגדולה שלו היא אותה בעלת אוב, ש"אליה הלך שאול, דווקא אליה... לפיר החשוך של המכשפה העמלקית יימח שמה וזכרה, לשקוע עד צוואר בגילוליה ובתזנותיה! ", כפי שמסביר כאן דרשן באחת ההתנחלויות.
הנה היא שוב, המלחמה הנצחית בין היהדות הרבנית לבין הערלות החושנית והגויה (המוכרת לא מעט במסורת הספרות הישראלית, מטשרניחובסקי עד רטוש). חגי דגן לועג לכולם, כפי שאומרת הכוזרית הפמיניסטית שלו אגב אזכורו של יעקב פרנק, משיח האורגיות מן המאה ה-18: " סבתא שלי סיפרה לי את זה, היא אמרה, אף פעם אל תאמיני לגברים שמדברים על משיח, שליח, יורש, נביא, גואל. כולם רוצים רק דבר אחד".
(חגי דגן, "למלך אין בית", חרגול פלוס, 344 עמ').
1. אליעזר בלי גזר. הפרשנויות התנ"כיות החדשות ו"החתרניות" של פרופ' מנחם פרי לסיפורים האלוהיים של בראשית אינן אלא ברברת ארכנית, מגוחכת וחסרת שחר, שכבר זכתה לכמה חנופות מגוחכות לא פחות: זו של דרור משעני במוסף הספרים של הארץ, וזו של פרופ' אביעד קליינברג (עמיתו של פרופ' פרי באוניברסיטת תל אביב) במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות.
מדובר במאמר ארוך כאורך הגלות, יותר מ-80 עמודים (בניגוד מייאש לקיצור התנ"כי המקסים), שמפרסם פרי בחוברת "אלפיים" החדשה, ובו הוא טוען, בין השאר, כי על פי הסיפור המקראי הסמוי, החתרני, שניתן לשאוב אותו מתוך הטקסט התנ"כי הגלוי, רבקה מתאהבת בעצם בעבד אליעזר (החתייר ההוא מציורי גן הילדים שלנו), נוסעת איתו לארץ כנען, ורק כשיצחק מתגלה לעיניה היא מבינה שהחליפו לה את החתנים. אז היא נופלת מן החמור מרוב אכזבה והפתעה. אוי, איזה הבל לא מתוק ואיזו תיזה אידיוטית שכל עיון קל בטקסט יפריך אותה.
הרי מלכתחילה מספר אליעזר, לגמרי בגלוי, למשפחת רבקה כי הוא "עבד אברהם" ומה מהות שליחותו (למצוא כלה ליצחק), והרי מלכתחילה מתואר לנו העבד אליעזר כ"זקן"
2. קודש בלי קדוש. ארי אלון, בנו של השופט העליון לשעבר, מנחם אלון, ואחיהם של הרב מרדכי אלון וח"כ בני אלון (איזו משפחה!), הוא דרשן חילוני בקי ובעל קסם, המביא לנו באוסף דרשותיו החדש לא מעט מחמדים דרשניים לפרקי התנ"ך, התלמוד והזוהר, ולא פחות מכך (וכאן החידוש), להתנסויות חייו. אבל כשבפתח הדברים מבשר לנו אלון שאלוהים שבו האמין פעם, מת מזמן מבחינתו, וכי הוא קונה בעניין זה את השקפת ניטשה ואת הכרזתו "אלוהים מת" (קיטש צעקני בעיניי, כי "אלוהים מת" הוא סתירה מיניה וביה. אם כבר, אז מותר לומר "אלוהים מת בתוכי" ). בכך הוא מאבד מבחינתי איזשהו כבוד. כמה כבר אפשר לכבד דרשן שמעדיף את ניטשה על אלוהים?
(ארי אלון, "בא אל הקודש", הוצאת ידיעות אחרונות, 356 עמ')
נא להמתין לטעינת התגובות
