"השירים", אלכסנדר פן
דגימה מתוך שני הכרכים החדשים המאגדים את מיטב יצירתו של נסיך השירה העברית
אוֹתָךְ, הַכִּסּוּפִית, עֲדַיִן לֹא פָּגַשְׁתִּי,
עֲדַיִן לֹא גָּמַלְתְּ בְּלִבְלוּבֵי דָּמַי.
רַק
וְסוֹד הֲוָיָתֵךְ בְּתַבְעֵרַת שָׁמַי.
1932
בָּלָה וּמֻפְקֶרֶת, כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת,
מִי, מִי הִמְצִיאֵךְ לְחָרְכֵנִי בְּחֶנֶק?...
אָרוּר, שֶׁהִסְגִּיר לְאָזְנִי אֶת הַסּוֹד,
כִּי רַק בִּדְרָכַיִךְ שֶׁלָּךְ אֶבָּחֵנָה!
צָרַרְתִּי בַּשֶּׁלֶג מִזְגֵּךְ הַלּוֹהֵט,
קַרְחוֹן הֶעֱלֵיתִי עַל פְּנֵי שְׂרֵפוֹתַיִךְ,
וְאַתְּ לֹא נִרְתַּעַת מִכֹּבֶד הַחֵטְא –
אֲנִי הַנָּמֵס בְּחִשּׁוּק זְרוֹעוֹתַיִךְ.
וּפַעַם-בְּפַעַם, תְּפוּחָה כְּאֶשְׁכּוֹל,
תִּפְּלִי עַל אָבְנַיִם פְּלָאַיִךְ לָלֶדֶת.
וְאָז, בִּבְלִי-דַּעַת, רוֹעֵם בִּי הַקּוֹל:
"בָּלָה וּמֻפְקֶרֶת, וּבְכָל זֹאת – מוֹלֶדֶת!..."
1930
הַשֶּׁמֶשׁ - גֵּיהִנּוֹם צָלוּי.
אַדְמַת פִּתִּי - צַבָּר וָחוֹל.
אֲנִי זוֹרֵק לָךְ בְּגָלוּי:
אֵינִי יָכוֹל!
אֵינִי יָכוֹל אֶת נַאֲקוֹ שֶׁל אֹחַ,
אֶת הַשָּׁרָב אֲשֶׁר אַפּוֹ חָרָה,
אֶת הַחַיִּים עַל חֹד הַחוֹחַ -
לִקְרֹא מוֹלֶדֶת-מְכוֹרָה.
טֵרוּף עַתִּיק נוֹתֵן בִּי אֵשׁ-קוֹלוֹ,
אֲבָל אֵינִי יָכוֹל... עֲדַיִן – לֹא.
1928
לֹא אֲנִי הוּא הָאִישׁ, לֹא אֲנִי -
אֶל בּוֹאוֹ מֵרָחוֹק מְצַפָּה אַתְּ.
צְרוֹר קוֹרוֹת נְדוּדַי הַיְשָׁנִים
לָךְ הֵבֵאתִי בִּמְקוֹם טַבַּעַת.
אַל תַּטִּילִי מֶבָּט, כַּחַכָּה, -
אֶת עָצְבִּי מֵעֵינַי לֹא יִמְשֶׁה הוּא.
כִּי לֹא לִי אַתְּ לֵילוֹת מְחַכָּה,
לֹא אֵלַי בְּדִידוּתֵךְ נִמְשֶׁכֶת.
לֹא כּוֹכָב בְּיָדִי, לֹא חֲלוֹם -
יְתוֹמָה מִשְּׁנֵיהֶם וְרֵיקָה הִיא.
לוּ קִרְבִי נָא וּרְאִי בַּחַלּוֹן
עַל מִצְחִי הֶעָיֵף אוֹת קַיִן.
מָה אִכְפַּת לָךְ אֲנִי אוֹ הוּא,
אוֹ אַחֵר יִתְנַבֵּא עֲלֵי סַעַר,
וּבַלֵּיל, תּוֹךְ לִחוּשׁ וְהִרְהוּר,
תֵּרָקֵם לָךְ בְּדָיַת הַסַּהַר.
וְעִם אוֹר, עֵת הַשַּׁחַר יַקִּישׁ
בְּקַרְנֵי אַרְגָּמָן עַל הַדֶּלֶת, -
הוּא אֵלַיִךְ יָשׁוּב לְהַגִּישׁ
לָךְ שִׁירָה מַשְׁכִּימָה עַל אַיֶּלֶת.
מִכֻּלָּם מְנַת-חֶלְקֵךְ תְּאַלְּמִי -
בּוֹ הָעֹז, בּוֹ הַצְּחוֹק, בּוֹ הַכֹּחַ.
וּבְמוֹתֵךְ לֹא יֵדְעוּ לְמִי
אַתְּ הִקְדַּשְׁתְּ אֶת לִבֵּךְ הַמָּנוֹחַ.
אַל תִּבְכִּי, תַּעֲבֹרְנָה שָׁנִים
וְאַחֵר לָךְ יָבִיא טַבַּעַת.
וַאֲנִי -
לֹא אֲנִי, לֹא אֲנִי
הוּא הָאִישׁ אֶל בּוֹאוֹ מְצַפָּה אַתְּ.
1929
כִּמְעַט פְּרוֹזָה
אֲדוֹנִים שׂוֹנְאַי וַחֲבֵרִים רֵעַי,
(שֶׁהָיוּ וְהוֹוִים וְיִהְיוּ קוֹרְאַי)
הַיּוֹם אֲלֵיכֶם אֶתְוַדַּע בְּסוֹדִי:
אֲנִי - יְהוּדִי!
כֵּן, כָּךְ - אוֹת אֶל צְלִיל - אֲנִי יְהוּדִי,
וּבָזֶה מַהוּתִי וּכְבוֹדִי וְיִחוּדִי.
מַהוּתִי - בְּאַבְנֵי אוֹתִיּוֹת עֲלֵי לוּחַ,
הַמְפַקְפֵּק, מִדִּבְּרוֹת-הָעֲשֶׂרֶת הַכֵּר.
שֶׁגָּוְעוּ בַּמִּדְבָּר - בִּשְׁבִילִי חוֹלְלוּהָ,
וּלְעָצְמַת מוּסָרָם לֹא אֲנִי אֶתְנַכֵּר.
חֲבֵרִים רֵעַי, מִמַּהוּת מַהוּתִי
לוּ תֵּדְעוּ מַה פֵּרוּשׁ לִהְיוֹת יְהוּדִי!...
וּכְבוֹדִי - לֹא יִשְׁווּ לוֹ כְּבוֹדֵי גְּדוֹלֵי-דַּעַת.
מֵעוֹלָם שָׂב-הַלֵּב לַתְּשִׁישׁוּת הוּא מֵנִיס,
כִּי בְּדַם חִיּוּתוֹ הַנִּלְהֶבֶת נִטַּעַת
הַמִּלָּה הַגְּדוֹלָה, הַפְּשׁוּטָה - קוֹמוּנִיסְט.
אֲדוֹנִים שׂוֹנְאַי, מִפְּסִיעַי עַל שְׁבִילִי
תִּלְמְדוּ מַה פֵּרוּשׁ הַכָּבוֹד בִּשְׁבִילִי!
וְיִחוּדִי? - יִחוּדִי בַּעֲטֲרֶת הוֹדִי,
כִּי אֲנִי, בְּנֵי-עַמִּי, קוֹמוּנִיסְט יְהוּדִי.
וּכְכָל שֶׁלִּבִּי יְהוּדִי יוֹתֵר -
אֶל חוֹפֵי קוֹמוּנִיזְם אֲנִי חוֹתֵר.
וּכְכָל שֶׁיּוֹתֵר קוֹמוּנִיסְט אֲנִי -
מִתְעַלֶּה הַיְּהוּדִי בִּי, פָּרוֹץ מֵאוֹנִי.
וּכְכָל שֶׁאֶגְדַּל - קוֹמוּנִיסְט יְהוּדִי -
לֹא אֶשְׁכַּח: אֵין 'אֲנִי וְאַפְסִי' הַיְחִידִי,
וְאֹהַב לְעַמִּים, רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים,
וְאֶקֹּד לְאַחְוָה וְאַשְׁתִּיק לָרוֹבִים,
כִּי בָּזֶה מַהוּתִי וּכְבוֹדִי וְיִחוּדִי -
לִהְיוֹת
קוֹמוּנִיסְט
יְהוּדִי.
1956
לְזִכְרוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד
אֲדָמָה-אַדְמָתִי,
רַחוּמָה עַד-מוֹתִי,
רוּחַ רַב חַרְבוֹנַיִךְ הִרְתִּיחַ.
אֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּדָם
שֶׁאָדַם וְנָדַם
עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֶק וְחַרְתִּיָה.
הַמָּחוֹל בְּגַלִּים
יְעַגֵּל עִגּוּלִים.
עוּרִי, שֶׁמֶשׁ, – לָעַד בְּחַרְתִּיהָ!
בְּיוֹמִי וְלֵילִי
לִי יֵהוֹד עֲמָלִי
עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֶק וְחַרְתִּיָה.
כָּאן צַמְּרוֹת הַזֵּיתִים
מְזַמְּרוֹת "זֶה בֵּיתִי".
אֶבֶן-אֶבֶן תִּלְחַשׁ "הִכַּרְתִּיהוּ".
הֶרָה, הוֹרָה שֶׁלִּי,
יְבוּלַי מַבְשִׁילִים
עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֶק וְחַרְתִּיָה!
בִּשְׁבוּעָה לוֹהֲטָה
אַתְּ שְׁבוּיָה לִי עַתָּה.
זֶה הַלֵּב אֶת נִדְרוֹ לֹא יַרְתִּיעַ.
כִּי צִוַּנִי חֵרוּת
הָאָדָם הַפָּשׁוּט
עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֶק וְחַרְתִּיָה!
1939
אֲנִי שִׁפְרָה בַּת-אִמִּי,
אֲשֶׁר נִשְׂרְפָה מֵעִמִּי
בִּזְחֹל עֲדַיִן חַיַּי עַל-אַרְבַּע
וְעָשָׁן פִּחְפִּיֵּחַ מִגְּרוֹן-אֲרֻבָּה
וּפָרַח גּוּף-אָחִי בִּשְׁחוֹרוֹ הַמְסֻלְסָל,
אַךְ צַלְמוֹ לֹא נִרְאָה וְדִמְעוֹ לֹא נָזַל...
אֲנִי בַּת-אִמִּי שִׁפְרָה,
שֶׁנָּשְׁקָה לִפְתִיתֵי אֶפְרָהּ,
בַּעֲלוֹת עַמִּי בִּלְשׁוֹנוֹת הַמּוֹקֵד
וְהַיָּשֵׁן - יָשֵׁן וְהָעוֹקֵד - עוֹקֵד.
וְסָבִי, שֶׁזְּקָנוֹ - מִקְלָטִי הַצַּח,
לֹא הִפְסִיק אֶת הַ"שְּׁמַע" בְּחַיְּכוֹ נִרְצָח...
שִׁפְרָה בַּת-אִמִּי אֲנִי,
שֶׁנִּפְטַר אוֹר-הַצְּחוֹק בִּמְעוֹנִי
וּמִפְלָט לֹא אֶמְצָא מֵהֵדֵי לַחֲשָׁם
שֶׁל הוֹלְכֵי-לְמֶרְחָץ וְהוֹפְכֵי-לְעָשָׁן...
אִמָּא-אֵם, הַיְחִידָה לִי בַּכֹּל, הַיּוֹלֶדֶת,
אֵיךְ לָשֵׂאת פְּנֵי שִׂמְחַת הַמּוֹלֶדֶת?!
יְבֻשְּׂמוּ לָהּ רוּחוֹת, שֶׁזָּרוּ אֶת אֶפְרָהּ.
אֲנִי בַּת-אִמִּי שִׁפְרָה.
1955
מְעִילִי הַפָּשׁוּט וּפָנָס עַל הַגֶּשֶׁר,
לֵיל הַסְּתָו וּשְׂפָתַי הַלַּחוֹת מִנִּי גֶּשֶׁם -
כָּךְ רָאִיתָ אוֹתִי רִאשׁוֹנָה, הֲתִזְכֹּר?
וְהָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם,
כִּי אֶהְיֶה בִּשְׁבִילְךָ כְּמוֹ לֶחֶם וָמַיִם
וּכְאֶל לֶחֶם וָמַיִם אֵלַי תַּחֲזֹר.
בְּעָנְיֵנוּ הַמַּר, בַּעֲבֹר אוֹתְךָ זַעַם,
גַּם לַמָּוֶת אַתָּה קִלַּלְתָּנִי לֹא פַּעַם,
וּכְתֵפַי הַקָּרוֹת רָעֲדוּ מִשִּׂמְחָה;
כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם
שֶׁיּוֹבִילוּ אוֹתְךָ בִּגְלָלִי בִּנְחֻשְׁתַּיִם
וְגַם אָז לְבָבִי לֹא יָסוּר מֵעִמְּךָ.
כֵּן, הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת,
אֲבָל זְכֹר אֵיךְ נִפְגַּשְׁנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת;
אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,
רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,
בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,
בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְלָה הַפְּשׁוּטָה מִשְּׂמָלוֹת.
אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,
יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.
וְקִנֵּאתִי לְךָ וּבַחֹשֶךְ אָרַבְתִּי
וְשָׂנֵאתִי לְךָ וְעַד דֶּמַע אָהַבְתִּי
וּבֵיתֵנוּ שָׁמַם מֵחִיּוּךְ וּמִצְּחוֹק.
וּבְשׁוּבְךָ אֶל הַבַּיִת, מָרוּד כְּמוֹ כֶּלֶב,
עֶלְבּוֹנוֹת שֶׁל זָרִים בִּי נָקַמְתָּ פִּי אֶלֶף
וָאֵדַע כִּי חָשַׁבְתָּ עָלַי מֵרָחוֹק.
וּבַלַּיְלָה הַהוּא, עֵת הִטַּחְתָּ בַּדֶּלֶת
וְהָלַכְתָּ לָעַד וַאֲנִי נוֹשֵׂאת יֶלֶד,
רַק חָשַׁךְ אוֹר עֵינַי אַךְ לִבִּי לֹא נִשְׁבַּר;
כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם
שֶׁתָּשׁוּב עוֹד אֵלַי וְתִפֹּל עַל בִּרְכַּיִם
וַאֲנִי בְּפָנֶיךָ אַבִּיט וְאֹמַר:
כֵּן, הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת
אֲבָל טוֹב שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת;
אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,
רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,
בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,
בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְלָה הַפְּשׁוּטָה מִשְּׂמָלוֹת.
אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,
יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.
הֵן יָדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי אוֹהֵב מִלְּבַדֶּךָ
וְיָדַעְתִּי: הַמָּוֶת יָבוֹא מִיָּדֶיךָ
וַאֲנִי מְחַכָּה וּמְצַפָּה לְזִיווֹ;
הוּא יָבוֹא פִּתְאוֹמִי כְּגַרְזֶן עַל עֵץ יַעַר,
אוֹ יִקְרַב לְאִטּוֹ, בְּעִנּוּי וּבְצַעַר,
אֲבָל לֹא מִידֵי זָר - מִיָּדֶיךָ יָבוֹא.
וְגַם אָז לְבֵיתְךָ, בְּלֵיל שְׁכוֹל וְלֵיל עֹנִי,
בַּחֲלוֹם עוֹד אָשׁוּבָה, כְּסִילָה שֶׁכָּמוֹנִי,
וְאֹמַר: הִנֵּה בָּאתִי מִנְּדוֹד בִּשְׁבִילַי;
כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם
שֶׁאָבוֹא לְבֵיתְךָ בְּעָצְמֶךָ עֵינַיִם
עַד אֲשֶׁר יִשָּׂאוּךָ בַּדֶּרֶךְ אֵלַי.
כֵּן, הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת,
אֲבָל עֵד לִי הָאֵל הַחוֹרֵץ גּוֹרָלוֹת:
אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,
רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,
בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,
בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְלָה הַפְּשׁוּטָה מִשְּׂמָלוֹת.
אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,
יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.
1941
הכיסופית (1932)
השיר נדפס ב"דבר”, כרך ה', ה' בחשון תרצ"ג, תחת הכותרת את ונכלל ב'לאורך הדרך'. בארכיון פן מצוי כתב יד מוקדם, שבו מופיעה הכותרת הכישופית.
ובכל זאת (1930)
השיר פורסם לראשונה ב"לאורך הדרך",1956.
עדיין - לא! (1928)
שיר זה היה ניסיונו הפיוטי הראשון בשפה העברית של המחבר בארץ. מאז היכתבו ב-1928, הוא ראה אור לראשונה ב"לאורך הדרך", 1956.
לא אני... (1929)
השיר נדפס ב"כתובים”, גיל' ב', כ' בתשרי תר"ץ, 24.10.29 ונכלל בנוסח זה ב"היה או לא היה". בשנות החמישים עובד השיר ונכלל בנוסח החדש ב"לאורך הדרך". בנוסח "כתובים" כולל השיר 6 בתים (לעומת 7 בתים בנוסח המאוחר). באחד מכתבי היד המוקדמים של השיר הוא נקרא טבעת. השיר הולחן על ידי ארבעה מלחינים: משה וילנסקי, צביקה פיק, רוני וייס ודפנה אילת.
הנוסח הנכלל כאן הוא נוסח "לאורך הדרך", 1956.
אני-יהודי! כמעט פרוזה (1956)
שני השירים "אני –יהודי!" ו"לאורך הדרך" המסיימים את הספר "לאורך הדרך" נכתבו ב- 1956.
אדמה- אדמתי (1941)
לזכרו של אכסנדר זיד
לפי עדותו של פן (בתוכנית רדיו, "קול ישראל", 1966) השיר נכתב ליום השנה השלישי למותו של אלכסנדר זייד (נרצח ביום 10.7.38). השיר נדפס ב"עוזנו", שנתון 'הפועל' לתש"ד לזכר דב הוז, תחת הכותרת הורה זייד, ינואר 1944, עמ' 37 – 38, ונכלל ב"לאורך הדרך". השיר הולחן ע"י מרדכי זעירא.
שיר השירים אשר לשפרה בת אמה
צרור זה, המכיל עשרה שירים ושנכתב ב1955- - כל אחד משיריו הוא נושא בפני עצמו ויחד עם זאת נרמזות בהם האחידות והמיוחדות ברוח ובצורה. אחדים מהם נדפסו במדורו הספרותי של "קול העם" ובשלמותו מתפרסם לראשונה צרור השירים בקובץ זה.
השירים אשר כלולים במחזור שירים זה הם: "אני שפרה בת אמי…", "על ארבעה...", "מולדת", "אני שואלת...", "שיר ליונת פסטיבל-הנוער בורשה", "ההבדל הדק", "אמי", "החרוז הנדוש", "אל המדרכה", "שיר השירים".
השיר אני שפרה בת אמי השיר נדפס ב"קול העם", 19.4.57, ונכלל ב"לאורך הדרך". לפי כתב יד בארכיון פן נכתב השיר בשנת 1955.
וידוי
השיר נכתב בשנת 1941 לכבוד יום הולדתה של רעייתו של פן, רחל (לבית לופטגלס). נדפס ב”דבר”, ד' בניסן תש"ל, 10.4.70, ונכלל ב”היה או לא היה”. זהו השיר האחרון שנדפס בחיי פן. לשיר זה חוברו במשך השנים לחנים אחדים. הלחנים נכתבו ע"י סשה ארגוב, משה וילנסקי, שמעון שגיא ושלום חנוך. לפי כתבי היד שמותיו המוקדמים של השיר היו: הפגישה על הגשר וווידוי של אשה.
"אלכסנדר פן, השירים", ערכו: חגית הלפרין ועוזי שביט, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון כץ, מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב, 2005
נא להמתין לטעינת התגובות
