הפועל השחור של סעדו
ניסו סימן-טוב משחרר אלבום בכורה מושקע ומשמיע את דעתו על יהודה סעדו, "כוכב נולד" והמוזיקה הישראלית בכלל. זה לא נעים. מצד שני, יש גם כישרונות. ניסו סימן-טוב, למשל
בקושי שנה וחצי עברו מאז ניצב סימן-טוב נבוך מול ריקי גל וחבריה לפאנל השופטים המכובד של "כוכב נולד", בוהה לעומתם עם עיניו הירוקות העמוקות, ומודה שמילות השיר "לו יהי" לא ממש צרובות אצלו על ההארד דיסק.
בקושי שנה וחצי מאז שסלסוליו היו קיצוניים מדי, אזוטריים מדי, עבור קברניטי התוכנית של המדינה. שנה וחצי שבהן הראל סקעת הספיק להפוך ליד ימינו של יצחק רבין (האו ביזאר), הראל מויאל הוציא איזה רבע סינגל וסשה גרישקוב מפרסמת "ביסלי", ודווקא ניסו האנדרדוג, ניסו שלא היה מספיק טוב בשביל פריים טיים ערוץ 2, עוקף את כולם בסיבוב, מוציא לעברם אצבע משולשת מרופדת בטבעת זהב נוצצת, ומגיח עם אלבום בכורה, "לי".
ולא סתם איזה אלבום עם "הפקה חפלאית", כמו שהוא אומר, אלא אלבום שעליו חתומים תותחי על בתחום כמו ארקדי דוכין, ירון בכר והנרי.
צחוק הגורל הוא כמובן ששנה אחרי שאשכיהם של מקבלי ההחלטות בערוץ 2 רעדו מהמחשבה על סלסלן כבד בתוכנית, הגיע יהודה סעדו וגזר קופון על העורף של סימן-טוב.
"אני פילסתי לסעדו את הדרך", אומר סימן-טוב. "הוא הגיע לשם בלי כל מיני תסביכים וכאלה. כל מה שאני לא קיבלתי בשנה שעברה, עכשיו נתנו לו באהבה כי כבר לא היתה להם ברירה".
הדבר המצחיק לגבי התייחסותו של סימן-טוב ליהודה סעדו, הוא שבכל פעם שהוא מדבר עליו ישירות, הוא מציף אותו בסופרלטיבים כמו "סבבה" (סופרלטיב מועדף עליו), "נשמה" וכן הלאה. אבל בכל פעם שההתייחסות לכוכב הנולד הטרי נעשית בעקיפין, משחרר סימן-טוב קיתונות של רותחין.
כשאני מנסה לעמוד בעזרתו
"כן, יש כל מיני עמירים" הוא מתחיל ברגוע ומיד מתחמם, "כאילו, שחררו, מה אתם טוחנים את עמיר בניון, אתם לא רואים שיש עליכם מסכה. כאילו מה? תבואו בשלכם. באופי שלכם. מה שסבבה בתקליט שלי זה שאני לא מחקה אף אחד אחר. זה לא המוכר הידוע. יש זמרים אתה שומע אותם 15 שנה עושים את אותו תקליט, שום חידוש, שום כלום. זאת עבודה בעיניים. אני לא אוהב לשמוע מישהו תקוע".
מאז "כוכב נולד" עושה רושם שכולם רוצים לשיר.
"אני בעד שמי שזמר זמר, מי שנגר נגר. אם יש לך משהו חדש, תבוא. אבל אם זה עוד פעם לחקות את אייל, את שרית, את עמיר, זה הכי מאוס ומוגזם. הם עושים צחוק מעצמם. איזו דוגמה זה אמור לשמש? מה זה, מדינה של חקיינים? באישי שלי אני לא אוהב את הדברים האלה, אם הייתי יודע שאין לי דבר אחר להציע לא הייתי יוצא החוצה בתור זמר בכלל. או הכל או כלום. אני אדם של שחור לבן, אין אצלי אפור כהה".
צבט לך בלב כשראית את סעדו זוכה?
"הייתי מבסוט בשבילו. גם הייתי מבסוט שלא התקבלתי לתוכנית, כי עצם זה שלא התקבלתי איפשר לי להגשים את החלום שלי כמו שאני רוצה. שמעתי שהתוכנית בחרה לסעדו את 'שדות של אירוסים' והוא בכלל לא רצה. אנשים עושים שם דברים שהם לא מאמינים בהם. אחת המגרעות של 'כוכב נולד' זה שהם מבלבלים את האמן, שהוא כבר לא יודע מה הוא. הוא מתוך זמרה מגיע למצב שהוא רוצה להיות שחקן. זה מאוד מבלבל לעתיד שלהם. אני מוזיקאי".
בשנה שעברה היתה הרגשה שהריצו עליך קצת דאחקות. על הסלסולים, על זה שלא ממש הכרת את השיר "לו יהי".
"זה עסק כלכלי, מה שהם יכולים לצחוק עליו הם צוחקים עליו. מה שהם יכולים לעקוץ הם עוקצים, לא אכפת להם. העיקר שהעסק יתקתק. אני באתי אנונימי ופתוח, לא דופק חשבון, מדבר חופשי. בהתחלה שרתי להם איזה שיר, והם רצו שיר יותר מערבי, ישראלי. אז עמוס בן-דוד הביא לי את 'לו יהי'. אני כן הכרתי את השיר הזה, אבל גדלתי על מוזיקה אחרת. אז קראתי את זה מדף, ואנשים נגנבו. הכרתי את השיר הזה מהגן, אבל אף פעם לא שרתי את זה. אבל אתה יודע, עזוב אותך מ'כוכב נולד'. הם יכולים להמשיך עם התוכנית שלהם, לי כבר יש תקליט. עם כל הכבוד, אתה יודע. ככה שאין לי מה להיות מבואס על זה שלא התקבלתי".
אם הייתי ניגש השנה, אתה חושב שהיית יכול לזכות?
"אני מאמין שלא הייתי מתקבל בכלל, בגלל שצבע הקול שלי הוא כל כך אחר".
אבל גם לסעדו יש צבע אחר. או שאתה אומר שבגלל שהוא נשמע כמו עמיר בניון הם הכניסו אותו כסוג שלגימיק.
"הוא לא בדיוק עמיר בניון. עם כל הכבוד. יש לו קול יפה וסבבה, אבל עמיר יש אחד. יש הרבה שהם באזור, אבל לעמיר יש שפיץ בקול. סעדו אולי מגיש כמוהו, אבל צבע זה צבע. אנשים הם לא דפוקים, צבע זה דבר שנחרת לבנאדם ואי אפשר לשנות אותו. כשסעדו יבוא עם תקליט משלו נראה מה באמת יש לו. אני חושב שאם הוא יוציא אלבום ויבוא בז'אנר של עמיר, זה יעשה לו רק נזק מוחלט".
באמת נראה לך שגם השנה לא היית מתקבל?
"לא. כי התוכנית יש לה סטנדרטים כאלה. זה כמו להקה צבאית, כולם אותו צבע, שכולם שרים יחד ואתה לא שומע אף אחד בולט. בגלל זה לא הייתי מתקבל. מתוך 50 אלף שנה שעברה אני הייתי היחיד שנשמע שונה. זקנות בנות 90 התקשרו אליי ואמרו לי: 'לא האמנתי שאני בת 90 ויש משהו בעולם הזה שעדיין יכול לרגש אותי'. זה לא ייאמן".
בשנה שעברה עשית קאבר ל"אהבנו" של אביב גפן ובסוף הוא לא נכנס לאלבום. למה?
"כי אני לא זמר של קאברים. אני מקורי".
אז למה בכל זאת הכנסת גרסה של "לו יהי"?
"כי עם 'לו יהי' נגעתי אז בחצי מדינה, בלי הגזמה. אין בן אדם שלא בא אליי ברחוב, והתקשרו אליי זקנות ואנשים מכל המינים ומכל הצבעים. אני רוצה לנגוע גם בתאילנדים וגם באשכנזים. הכל. ונעמי שמר עצמה התקשרה להפקה של 'כוכב נולד' ואמרה שהיא הזילה דמעות. ואמרו לי שהיא היתה אישה קשה ולא מפרגנת, ושהיא לא ראתה ביצוע כמו הביצוע שלי. אז הרגשתי כבוד הכי גדול בעולם".
תגיד, מה אתה אומר על הסיפור שלה עם "ירושלים של זהב"?
"מה זה, איזה סיפור?".
שהיא השאירה אחרי המוות שלה מכתב שבו היא מודה שהיא גנבה חלק מהלחן של השיר.
"היא השאירה מכתב כזה במוות שלה? מה אתה אומר. פששש, מוזר".
האמת צריכה להיאמר: בין תקופת ומקום ילדותו של כותב שורות אלו לבין זה של סימן-טוב מפרידים לוש שנים וחמישה קילומטרים. שלוש שנים וחמישה קילומטרים של שמים וארץ. המוזיקה שאותה שמע סימן-טוב בילדותו בביתו באור עקיבא ("הרבה מוזיקה טורקית, ודברים מהרי הקווקז"), ילד חמישי לאב חזן (שנפטר כשהיה הילד ניסו בן שמונה) ואם עקרת בית, רחוקה כרחוק ג'ורג' בוש מתמיכה בהפלות מהמוזיקה שעליה אני גדלתי בפרדס חנה.
ועדיין, למרות שהמוזיקה של סימן-טוב היא מה שבימים כתיקונם אני מאחל לשונאי לשמוע בחתונה שלהם, כש"לי" נכנס למערכת לא לוקח יותר משיר אחד על מנת להבין שסימן-טוב ללא כל ספק יודע לשיר. יש לו קול חם ומרגש, ומנעד רחב ומרשים. כשבסוף השיר הראשון הוא נוסק לפלאצט, אתה קולט שהבחור ללא ספק מינז ביזנס. וחשוב לציין: מרבית הטקסטים והלחנים בדיסק הם שלו. לגמרי לא עניין של מה בכך בז'אנר הרומנטו-מזרחי.
אליבא דסימן-טוב, האלבום שלו הוא יחיד מסוגו בארץ, ואפילו בעולם. "לא היה פה כזה אלבום", הוא חוזר ואומר. מאיזו בחינה, אני שואל אותו, ומקבל בתגובה מסכת סופרלטיבים עצמיים שהיו גורמים לפנינה רוזנבלום להישמע צנועה, עד נזירית.
אבל כשסימן-טוב מפליג בשבחי אלבומו וקולו, להבדיל מכאשר עושה זאת הגברת הראשונה של הטראש הישראלי, הוא נראה ונשמע באמת חינני. כי הוא חמוד, הסימן-טוב הזה. חמוד כמו הערס החברותי שמסתובב תמיד עם הערסים שנוטים לכפכף אותך בבית הספר, ואומר להם: 'יאללה, עזבו אותו, הוא כבר קיבל מספיק'. "המוזיקה שלי שונה לחלוטין מכל מה ששמעו פה במדינה", הוא מתחיל ליחצן במרץ את אלבומו. "לא היה פה כזה דבר. לטוב ולרע. גם הז'אנר עצמו, גם ההגשה, הביצועים, אף אחד לא נגע בנישה הזאת".
לאיזו נישה אתה מתכוון?
"כאילו, זה משהו שלי. משהו שאני יצרתי אפשר להגיד, פרי שלי שאני הבאתי אותו ואני גאה בזה אפילו. אני יודע שאני יוצא עם משהו שהוא לא המוצר הידוע, וזה מה שגורם לי להאמין וללכת עד הסוף".
מה תעשה אם האלבום לא יתפוס?
"זה לא יכול לקרות וזה לא יקרה. בדוק. האמונה שלי אפילו יותר חזקה מהגורל. זה יקרה כי זה צריך לקרות. אני הולך להישאר פה לאורך זמן כזמר, ולהמשיך להתרחב. אני יודע שלא היה פה מעולם תקליט כמו שלי, ויש לי קול שלא היה אף פעם לאף אחד בעולם. ועל זה אני צריך לקבל את תשומת הלב שמגיעה לי. לטוב ולרע. אני משהו אחר".
קוראים לאלבום "לי". מה זה אומר?
"לי זה גם לי (מצביע על החזה) וגם שם של בחורה".
מישהי ספציפית?
"כן, זאת החברה שלי, קמילה הנסיכה".
כמה זמן אתם יוצאים?
"שמונה חודש, אבל ארבע-חמש שנים אני כבר אוהב אותה ואנחנו בקשר".
רצית אותה שנים עד שהיא התרצתה?
"לא, זה פשוט עוד לא היה בשל. אז לקחתי את הזמן, ובסוף אנחנו יחד".
בת כמה היא?
"19. היא גם כתבה את הבית הראשון של השיר 'לי'. פעם היא כתבה לי הודעה באיי-סי-קיו,וכשראיתי את ההודעה הבנתי שזה כמו התחלה של שיר, אז לקחתי את הבית והפכתי אותו לשיר. היא כתבה: 'לא הייתי יכולה להיות מי שאני/ לולא חשתי שלווה ואושר בקרבתי אליך/ אתה הינך מקור אושרי/ וכל עוד אתה לי אהובי/ רק טוב אשאב וכוח'. וטראח, מהבטן כבר המשכתי לכתוב הכל".
פששש... משוררת.
"כן. אז התקליט עצמו הוא גם ככה, מאוד רומנטי. הבסיס שלי הוא ממש שירי אהבה. אני גם מאמין שאהבה זה דבר מאוד חזק בעולם ורק בזכות זה אפשר להתקיים בכלל. לא רק אהבה לבחורה, אלא אהבה בכלל. לזולת. לעולם".
מה אתה אוהב אצל קמילה?
"יש לה משהו שאוכל אותי. זה כאילו, משהו שהוא אמיתי. אהבה אמיתית זה לא אתה בוחר, זה מאלוהים. אתה לא יודע למה אתה אוהב אותה. משהו מבפנים בך אוהב אותה, ואתה לא מבין איך זה נפל, למה דווקא אותה, מדוע. מאיפה זה בא בכלל. אני לא ידעתי שיש בכלל משהו כזה אהבה בעולם. זה משהו מעבר למה שאפשר להסביר אפילו".
לא קל להיות ילד יתום בעיירת פיתוח. הפיתויים להגיע למזלג דרכים ובמקום לפנות ימינה ולהגיע לשכונת יוקרה ברמת אביב, לפנות שמאלה ולהגיע לאבו כביר, הם לא קטנים. את ההצלחה שלו לשמור על עצמו זוקף סימן-טוב לזכותה של אמו אסיה.
"אמא שלי, ייאמר לזכותה, היתה גם אמא וגם אבא", הוא אומר. "היא גידלה חמישה ילדים ועשתה הכל. כשאין אבא זה עולם אחר. קשה לגדול ככה. אבל ברוך השם יצאנו משפחה טובה, לא הפשע והרשע".
יש באזור שגדלת בו לא מעט פשיעה. כילד יתום ממשפחה שלא טובעת בכסף, היו רגעים שכמעט נפלת לעולםהזה?
"אני חי בעולם הזה, אבל לא מאלה ש... אתה יודע, נוגסים. אני חי בעולם הזה, אבל אני בכבוד עם כולם. בתור תיכוניסט הייתי קצת מופרע, אבל לא אובר. תמיד ידעתי שאני אהיה זמר ובנאדם גדול, זה מה שאמרתי לכולם. תמיד הייתי שר ברחוב, אהבתי לגרום לאנשים להסתכל עליי המומים. אפילו בשתיים בלילה, שלוש בלילה, הייתי עומד באמצע הרחוב ושואג".
אם מישהו היה שר לי מתחת לחלון בשלוש בבוקר הייתי זורק עליו עציץ.
"עליי לא היו צועקים. היו אוהבים לשמוע אותי ומפרגנים".
אתה חושב לפעמים, הלוואי שאבא היה פה לשמוע את האלבום?
"אני מאמין שהוא שומע ורואה מלמעלה. אני מאמין שהוא תמיד איתי, יודע הכל ושומר עליי מלמעלה. אני מרגיש את זה".
נתקלת בהרבה דעות קדומות על המוצא שלך?
"אנשים שומעים קווקזי, אתה יודע... זה נראה להם פרימיטיבי ו... לא יודע, אחד שמרביץ מכות לאישה. אבל אני באתי מבית הרבה יותר מודרני. אנחנו כבר 30 שנה בארץ".
אז אין מצב שתרביץ לקמילה.
"מה פתאום? ביום שאני ארביץ לאישה אני אעזוב את החיים שלי. אין דבר כזה אצלי. אני אדם של אהבה ולא של אגרסיביות, מכות ואלימות".
אתה כבר מתחיל לגעת בהצלחה, ועדיין גר עם אמא. מתי אתה מתכנן לעזוב את הבית?
"האמת היא שאני רוצה לחיות עם אמא שלי גם אחרי שאני אתחתן".
לקמילה לא תהיה בעיה להישאר באותו בית עם החותנת שלה?
"למה? היא תשמח. בגלל זה אני מעריך אותה. היא אישה כלבבי. אישה שמבינה ומכבדת הכל. ומכבדת אותי. וככה את כל מה שאני אציב לה היא תיקח בכבוד ובאהבה. וזאת האהבה שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
