ראשי » תרבות » מוזיקה

כמה שירים אפשר להמציא

השנה האחרונה בתעשיית המוזיקה המקומית לא היתה פורצת גבולות או מחדשת, בעיקר המשיכו להצליח אלה שהצליחו כבר קודם, אבל היו גם כמה שחקנים חדשים ומרעננים על המגרש

לאתר אנשי השנה.

אחרי שערוץ "מוזיקה 24" קטע באכזריות את שלטון היחיד של MTV, ניתן היה לצפות שהיצירה המוזיקלית המקומית תעלה ותפרח. בפועל, השנה החולפת היתה מהיבשות וחסרות המעוף במוזיקה העברית של השנים האחרונות. המגמה הבולטת התנהלה בעיקר באחורי הקלעים של התעשייה ולא בקדמת הבמה, כלומר קריסתן הרוחנית והכלכלית של חברות התקליטים הגדולות ובחירתם של יותר ויותר אמנים מובילים בדרך עצמאית מחוץ לממסד.

נראה כי על רקע מציאות חברתית ופוליטית שהופכת מטושטשת מיום ליום, יכולת הקהל הרחב לספוג כישרונות חדשים ולאמץ אותם מצטמצמת כמעט לאפס (או למי שהם רואים ב"כוכב נולד" ). שירי מימון היתה צריכה הופעה מוחצת ב"אירוויזיון" בקייב, בבלדה "השקט שנשאר", כדי לקפוץ מדרגה לעמדת זמרת לאומית בהתהוות. ספק רב אם הוצאה סטנדרטית של תקליטוני שדרים לרדיו, מצליחים ככל שיהיו, היו מספקים לה שירות זהה ועדיין נותרה חובת ההוכחה על אלבום הבכורה שלה שזה עתה הושלם.

לעומת זאת, מירי מסיקה היא ללא ספק תגלית השנה. מתקפה משולבת מכיוון הבמה ("שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בתיאטרון הבימה) והרדיו (אלבום בכורה מצליח רווי שלאגרים), סימנה אותה כדיווה במשרה מלאה. עדיין, ספק אם מסיקה, למרות הכישרון שנשפך לה מהאוזניים, היתה פורצת בגדול לולא רפרטואר שכולו שיר הלל למיינסטרים במובנו הקלאסי ביותר. כמו שהגדיר היטב מפיקה המוזיקלי שמוליק נויפלד: "שרית חדד פוגשת את אסתר עופרים".

אלבום הבכורה רב המכר של שלישיית "מה קשור", שהפציע ממש לקראת סיום שנת הפזמונים העברית, חידד עוד יותר את הקונפליקט שבו שרויה עכשיו התעשייה. למה להשקיע חודשים על חודשים באיסוף מפרך של חומרים אישיים נוגים אם אפשר להביא את המכה בשיר מוצלח אחד ("תנו לו צ'אנס")? מה גם שמדובר בספק בדיחה ספק אמירה רצינית.

עידן רייכל הוכיח השנה שהוא לא פלא של להיט אחד ברב מכר היסטרי שני ברציפות ("ממעמקים"), כולל שיתוף פעולה מבריק עם מלכת הזמר העברי שושנה דמארי בשני שירים, אבל גם אוהדיו המושבעים יודו שרייכל לא ממש הזיע בניסיון להמציא נוסחאות חדשות. הוא בעיקר שכלל להפליא את הקיים. אולי בפרויקט הבא.

באשר לשיתוף הפעולה ההיסטרי של שני ענקי הרוק המקומי, שלמה ארצי ושלום חנוך, על מה נכביר מילים?

כשגם החתן וגם הכלה יושבים על נדוניה של עשרות נכסי צאן ברזל לנפש, מה הפלא שכל עם ישראל רוצה להיות שושבין בחתונה?

רוב הדינוזאורים הכבדים של המוזיקה העברית לקחו השנה פסק זמן, עבדו על אלבום חדש, הוציאו כזה ולא הטביעו שום חותם משמעותי. ההיפ הופ, הטרנד הכי חם של השנתיים האחרונות, הפך רשמית לביצה מבאישה ממוסחרת, שמנפקת רשימה מתארכת של אלבומים שעושים שם רע לראפ. סאבלימינל הוא עדיין איש העסקים הכי מבריק מבין המוזיקאים (והמוזיקאי הכי מבריק מבין אנשי העסקים), אבל הסוף כבר נראה באופק עם מותו הקליני של הדאנס והטראנס.

כל מי שמבין משהו במוזיקה יודע שהגיע הזמן להפיכה יסודית. הבעיה היא שלאף אחד אין כוחות נפש, אומץ, תקציב ובעיקר שילוב של כולם יחד כדי לגרום לזה לקרות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...