כל הזמן מדברים על קריסת החברות הגדולות, וזה בשביל מה? הרי בשביל מה לציין שהחברות קורסות אם אין לך שום כוונה לספק אתנחתא מהצד השני?
לדוגמא פריחת לייבלי רשת דומגת בירד סונג, או לייבלי מחירי עלות כמו פיתקית?
או אולי לייבלים שממש מחזיקים כבר זמן מה כמו אק דאק ו g6pd?
או סתם פלטפורמות עצמאיות מוגבלות כמו קלצונה ודה פייניסט?
היתה אחלה שנה, חבל שבזבזת אותה על גלגלצ והאירווזיון.
מה הטעם בלפרסם את הנפילה של החברות הגדולות, אם אתה מתמקד בשתיית הקומוניקטים של שירי מסיקה רייכל ושות'?
הרי - איזו תובנה תצמח לקורא הפלוני (וזוהי מטרת העיתונות, לא?) אם הוא ~שוב~ ייקרא על שירי גבסו וכל החרטאבונא האלה?
אתה יודע מה? סליחה - הם לא חרטבונא, אבל אין ספק שמיותר להוסיף לזרם היחצנות המשומן שלהם, בטח כשיש כל כך הרבה אנשים שגוזרים ומדביקים את העטיפות שלהם בעצמם.
מה, לא שמעת? החברות הגדולות קורסות!
הגב לתגובה זו