פוסט-גדי-טאוב
שי גולדן חושב שהאביר טאוב יצא להילחם בדרקון דמיוני בשמו של אף אחד. בקיצור - מה הוא רוצה מאיתנו, הנודניק
על פניו, נדמה כי יש סיבה ומסובב, יש גורם ויש תוצאה ויש גם ראיית הנולד: השתלטות השיח "הפוסט-ציוני" על השיח התרבותי בישראל. שנאמר: אין פוסט ציונים – אין סכינים בגב האומה. אלא שכאן שב וחופר הקורא במאמר של טאוב (מטעמי אזרחות טובה, רגע לפני שיזעיק את גברברי השב"כ הנאווים, החטובים והחסונים להגן על המולדת מפני משעני ולהקתו), מגרד בראשו ומתייצב במבוכה על רגליו אל מול פני השאלה: רגע, מה אדוני רוצה בעצם?
אם חושש טאוב שמינויו של משעני (עליו הכריז כ"פוסט ציוני" מבלי שהביא ולו אסמכתא או ציטטה אחת לחיזוק טענתו – אפשר שנקלע לאיזור בית קפה בו שוחח משעני עם חבריו על ענייני דיומא, פלט איזה "פוסט" ובסמיכות קרובה מדי גם איזה "ציונות" מפיו, ומכאן הקיש טאוב במהירות הבזק על טיבו של האיש – אגב, שיטת ההיקש וההלשנה הפזיזה הייתה נפוצה וחביבה מאוד במשטרים פוסט ציוניים חשוכים לאורך ההיסטוריה) כמוהו כהשתלטות עויינת על מוסף הספרים של "הארץ", אזי אפשר לפייס את דעתו בדברים הבאים: לאט לך, גדי: כולה מוסף הספרים של "הארץ". אילו, רחמנא ליצלן, היה משתלט משעני על מערכת החדשות של "הארץ", או על "מוסף הארץ", אזי, יש מצב להדיר שינה. אבל מוסף הספרים של "הארץ"? מוסף שבועי של עיתון שתפוצתו היומית הנמוכה משל שני העיתונים הגדולים באופן ניכר? על מה כל המהומה?
ואם, בעצם, דוגל טאוב באסכולת "אפקט הדומינו" וגורס בליבו כי "היום מוסף הספרים של הארץ, מחר עמודי החדשות", תסובר נא אוזנו ויילחש עליה כי משעני זה כיהן כעורך בכיר בדסק החדשות של אותו "הארץ", ואם שם לא הסב נזק בלתי הפיך, למה שייסב עכשיו? יותר מזה, למה אז לא השמיע טאוב קול זעקה כנגד שיבוצו המקצועי של משעני? הרי בלוגיקה הפנימית של תיאוריית הקונספירצייה הטאובית, תפקודו של משעני דאז רב השפעה ומסוכן לאין ערוך מזה כיום.
לא ולא – טאוב, נדמה, נתפס, שלא לומר נטפל, לטרנד החדש, האופנתי כל-כך: משטמה ל"פוסט ציונות". אודה ואבוש, לא ירדתי עד תום לעומק ההגדרה "פוסט-ציוני". האם, כדבריו של טאוב, פוסט ציוני הוא מי שסבור "שהגדרה עצמית ליהודים, שמדינה יהודית, שציונות, אינם לגיטימיים"? ואולי, לפי דבריהם של מספר יהודים יקרים, שמתהלכים בתוכנו כשהם עטויים במלבושים כתומים, פוסט ציוני הוא "יהודי שמגרש יהודי". ובהמשך לכך, האם אריאל שרון, אבי תוכנית ההתנתקות הוא "פוסט ציוני", או בכלל ציוני בריבוע – לפי טענתו? ואולי בכלל, "פוסט ציונות" היא המילה הנרדפת החדשה ל"שמאל" (ככה, באופן כללי, גורף – ללא דקויות סמנטיות או אידיאולוגיות של ממש), כפי שמתנפלים בשצף קצף הטוקבקסיטים ברשת על כל בעל עט שמעז להסתייג – ולו במשתמע – מחסימת צירי התנועה ומנעילת שערי בית ספר בפני תלמידים, כדרך של מחאה "בלתי אלימה" כנד ההתנתקות? שנאמר: לא ברור.
דבר אחד שברור הוא שאותה מנטרת וודו מוזרה, מין לחש כשפים שנועד להלך על שומעיו אימים - "פוסט ציונות" – מוסכם אפילו על שופריו כמהומה על לא מאומה. שהרי אפילו טאוב מודה בפה מלא שמדובר ב"קומץ אנשים קטן בסך הכל", ובהמשך אף מדייק: "מספר עשרות אנשים בלבד" – ועל כך יש לשאול: נו, אז למה הנפש מרה כל-כך והעין כה דומעת והלב מתכווץ באנחת דאגה שכזו? כולה כמה עשרות אנשים. מיניבוס וחצי. זו עילה לדאגה?
גם כאן: לא ולא. טאוב שמתקשט במאמר במצנפת הפלורליזם וריבוי הדעות, מביע דאגה עמוקה מני ים לגורלו של "השיח" – אותו קשקוש מדומיין, המתקיים בתודעתם של חמישים כותבי מאמרים בעמודי הדיעות בינם לבין עצמם – ולהפקרתו בודד במערכה אל מול דרקון "הפוסט ציונות". וכידוע, היכן שיש דרקון – יש גם אביר. ומי אמיץ וגיבור יותר מטאוב להזהיר את הנסיכה (הכוונה אליכם, גוזלים אומללים שכמותכם, שנשביתם – מיליון וחצי קוראי "הארץ" – אופס...מדובר במספר נמוך עשרות מונים מכך) מפני אש הדרקון? נכון: האביר גדי!
אבל האביר גדי שוכח ש"פלורליזם", כמו גם "ציונות", כמו גם "פוסט ציונות", אינם נחלת אבות – לא שלו, לא של קוראי "הארץ", לא של קוראי "מעריב", לא של בני ציפר, לא של דרור משעני, ואפילו לא שלי.
ועוד יש להשקיט את דעתו של האביר גדי: "הארץ", כמו גם "מעריב", הם עיתונים מסחריים, המנוהלים בידי מו"לים ועורכים ראשיים המתווים להם את דרכם ואת קולם בהלימה עם הקהל אליהם פונה העיתון. אם אמנם ממנה עמוס שוקן כמה עשרות "פוסט ציונים" לתפקידי מפתח בכלי התקשורת שבבעלותו (אגב, משתמע מכך – מבחינה מתימטית – כי אותם כמה עשרות אנשים שעושים את "הארץ", הם גם קהל הקוראים היחיד שלו. ללא ספק, מודל כלכלי בעייתי במקצת), אדרבא ואדרבא. יעמוד למבחן המנויים ודוכני העיתונים וייצא וילמד אם משתלם העניין. יש דורש – מה טוב. אין דורש – יוותרו רק "מעריב" ו"ידיעות". האם הספין בבסיס המאמר של טאוב הוא למעשה קריאה נואשת לעמוס שוקן להציל את "הארץ" רגע
דבר אחד ברור הוא שלמרות פתיח מבטיח מצדו של טאוב שאיזכר את המנהג המפורסם של "מאה ימי חסד" – הוא עצמו פסח על הסעיף וטיפל ב"פוסט ציוני" משעני טיפול ציוני (מתחרז עם "בריוני") כהלכתו. ימתין נא טאוב, ימתינו נא גם קוראי "הארץ" ונצא כולנו ונראה מה מסוגל לעשות משעני במוסף הספרים של "הארץ". מי יודע – אולי יפתיע? אולי יתגלה כאיש הגון? אולי יתברר כי מתחת לחגורת הנפץ ה"פוסט ציונית" שמתקתקת על גופו מסתתר לב עיתונאי אתי, ישר ו – רחמנא ליצלן - "פלורליסטי"? אולי יעשה מלאכה טובה? אולי אפילו, מי יודע – וזה לבטח יהיה סימן לטובות – יפרסם ביקורת מלומדת, מנומקת, הגיונית ועניינית על ספרו הבא של טאוב, לכשייצא? כלומר, ינהג בו באופן הגון בהרבה מזה בו נהג טאוב בו.
ואגב, מוזר שדווקא טאוב, הפלורליסט הגדול והמגה ליבראל, מצמצם את פריזמת השיפוט שלו בכל הנוגע לכשירותו של אדם לתפקיד עורך מוסף ספרותי לחריץ של "פוסט ציונות" מול "ציונות". מוזר שטאוב אינו מקשה על משעני בשאלות הקשות באמת ומעמיד אותו בפני האתגרים החשובים ביותר: איזה מוסף ספרים יערוך? האם ידאג לספרות המקור הצעירה בישראל? האם יעסוק במידה של רצינות בענף השירה המתאייד כנעלם מ"השיח"? איזה ז'אנרים יקדם? האם ייתן מקום נכבד יותר לפנטזיה למשל? אולי למדע בדיוני? אולי, בניגוד לקודמו הנדלזץ, יעשה מאמץ של ממש לקרב את הספרות אל קהלים רחבים יותר, מגוונים יותר, צעירים יותר? האם ינקוט בסגנון עריכה פופי וקצבי יותר או אולי ישמור על המתודה הכבודה והפומפוזית הנהוגה ב"הארץ"?
ובהמשך לכך, אגב, האם היה מוטרד טאוב אילו משעני היה ממונה לתפקיד עורך מוסף הספורט של "הארץ", למשל? ואילו בני ציפר היה מתמנה לכתב המסקר את משחקי מכבי ת"א בכדורסל באירופה? מה אז? שנאמר: מה אתה קופץ? וגם: מה הלחץ?
אי אפשר – ולמעשה, מעט מגוחך – לצמצם את הדיון ב"רוח" לפוליטיקה בגרוש ורבע. יכול אדם שיהיה פוליטיקאי קטן מאוד ואיש רוח ענק. יכול גם שיהיה להיפך (הממממ). יכול אדם להיות צעיר ברוחו ובעל תובנות מרחיקות ראות ויכול להיות צעיר בגופו ואנכרוניסט מושבע, מקובע, מיושן ופחדן בדעותיו (המממממ נוסף). איזה מהם יעלה ויתייצב על כס עורך מוסף הספרים של הארץ – נו, הנה לכם עניין שיש בו מן "הרוח" באמת.
ונקנח במימרה המוסכמת על כולם כציונית לעילא: והעיקר – לא לפחד כלל (בטח לא מדרקון היורק אש רק בדמיונותיו של אביר לא מפוקס).
נא להמתין לטעינת התגובות
