ראשי > איסוזו >  כתבה










הנהר הכועס
המשלחת החלה את החלק השני של המסע בנסיעה במעלה נהר נו ("הנהר הכועס"). מאבק על הקמת סכרים לאורך הנהר יאיים על בעה"ח ועל הצמחייה. וגם: אגדת עם על אהבה עד מוות
אסף מצנע, שליח NRG מעריב לאיסוזו צ'אלנג'
29/10/2005 19:28
החלק השני של המסע יצא לדרך. עוד עלייה צפונה לעבר איזור השנגרילה - המתחם האגדי והקסום. ככל שעולים כך מעמיקים הקניונים האדירים. היום נסענו במעלה נהר הנו - הנהר הכועס. הנהר קיבל את שמו בגלל זרם המים האדיר היורד בדרמטיות מהרמה הטיבטית דרומה, חותך את חבל יונאן וזורם מזרחה ללאוס.

לאורך נהר הנו חיים 30 אלף תושבים, היושבים כאן כבר אלפי שנים. הם, כמו עשרות אלפי תושבי מיעוטים אחרים, מועמדים להעברה למקומות אחרים על מנת לפנות מקום למים שיעלו ויציפו את מקום מגוריהם. בנהר הנו ניטש כעת מאבק גדול על בנייתם של 15 סכרים. אם תתבצע הבנייה, היא תהרוס מקום שהוכרז אתר מורשת לאומי, המכיל - כפי שראו היום חברי המסע מקרוב - חצי מאוכלוסיית בעלי החיים של סין ורבע מכל סוגי הצמחייה.

המשלחת המכובדת נפרדה לשעות ספורות מהג'יפים על מנת לחזות ביערות הסוב-טרופיים מקרוב. אחרי שני מפלים בלי שם (יש פה כל כך הרבה מפלי ענק שלא טורחים לכנות אותם בשמות), פגשו פרודי הג'יפים נביעה של מים מינרלים עם טמפרטורה של 40 מעלות. הגשם לא חדל לרדת גם כשהמשלחת הרטובה עזבה את הנביעה החמה לטובת הליכה נפלאה ביער הגשם.

הלילה ישנה המשלחת מול כנסייה, לאחר שהגיעה ברגע האחרון כדי לחזות במיסה מסורתית של בני מיעוט הליסו, ששמרו על נצרותם מאז ימי המיסיונרים. אך על כך בימים הקרובים.
החברים במרחצאות חמים בלב היער הטרופי. צילום: חיים אזולאי
ליאנג שאן בו וג'ו אין טאי - אגדת הפרפרים
מיליארד שלוש מאות מיליון סינים גדלים על אגדת עם מיוחדת המתארת את מעמדה של האישה הסינית לפני מאתיים שנה, הרבה לפני העידן הקומוניסטי. האגדה הנפלאה והרומנטית מתארת את שעבר על זוג אוהבים שאהבתם לא תאמה את חוקי התקופה, ובעיקר את המשמעת והסדר שמכתיבה המסורת הקונפוציאנית. על אגדת הפרפרים נכתבו אופרות, שירה, ספרים ומחזות.

ג'ו אין טאי בת השלוש היתה ילדה סקרנית במאה השמונה עשרה, מאה שבה לנשים לא היה מעמד. הן ישבו בבית רקמו ותפרו, את רגליהם קשרו כך שלא יכלו לנוע בחופשיות, ובגיל 13 קבעו ההורים עם מי תתחתן ואל מי תעבור לחיי עבדות בבית החמות.

ג'ו אין טאי נהגה לבקר תכופות בספרייה של אביה. היא עקבה במבט של ילדה קטנה אחר הקליגרפיה של אביה, ולמעשה בניגוד לכל הכללים לימדה עצמה קרוא וכתוב. ג'ו אין טאי הגדילה לעשות ואף ביקשה מאביה ללכת לבית הספר. כשהיתה בת 13, לאחר סירובים חוזרים ונישנים, שהרי לא יאה לבת מכובדת לבקש דעת, נאלץ האב להיכנע לדרישתה של ביתו. הוא הציב מספר תנאים. האחד - לג'ו אין טאי תתלווה המשרתת הנאמנה, ושתיהן יתחפשו לגברים. תנאי נוסף שקבע האב - ביום שאקרא לכן לשוב, תשובו מיד.

ג'ו אין טאי והמשרתת יצאו לדרך לשנדונג הגדולה. בדרך, ביער, הן פגשו את ליאנג שאן בו ומשרתו הנאמן, גם הם בדרך לשנדונג ללמוד. באוניברסיטה של העיר הגדולה החלו השניים ללמוד במרץ, התפתחה ביניהם ידידות מופלאה, כאשר ליאנג שאן בו אינו יודע כמובן כי חברו הטוב ללימודים הינו גברת.
השיירה עוברת בכפר. צילום: חיים אזולאי

לילה אחד, בעודם לומדים, נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד השליח ובפיו הדרישה: על ג'ו אין טאי לשוב לביתה מיד.  ג'ו אין טאי וליאנג שאן בו יצאו למסע משותף אחרון ביער, שם גילתה לו ג'ו אין טאי את מינה, ואת אהבתה הגדולה אליו.

ג'ו אין טאי חזרה לכפרה. האב הודיע לה כי מצא לה חתן מיועד, ויום החתונה נקבע. ג'ו אין טאי, כך מספרת האגדה, סיפרה לאהובה את הבשורה המרה. השניים ידעו שהפור נפל, בתקופה ההיא אין לערער על מצוות ההורים.

האגדה ממשיכה ומספרת כי ליאנג שאן בו חזר לביתו, חלה ומת. הוא נקבר בקבר משפחתי על ראש הגבעה. ביום החתונה לבשה ג'ו אין טאי את הבגד האדום המסורתי לחתונה, ומתחת את הבגד הלבן - סמל למוות. במקום לצאת למקום החתונה עלתה ג'ו אין טאי לקבר המשפחתי . היא נכנסה למתחם הקבר הסגור. קרובי המשפחה המודאגים שרצו אחריה אל ההר, לא יכלו שלא להבחין בשני פרפרים אחד לבן והשני אדום שעפו להם יחד מתוך מתחם הקבר, על מנת לא להיפרד שוב לעולם.
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
מסלול
  • צוות
  • המשלחת
  • ספונסרים
  • כלי הרכב
  • מטרה ירוקה
  • בנהר הנו ניטש כעת מאבק גדול על בנייתם של 15 סכרים. אם תתבצע הבנייה, היא תהרוס מקום שהוכרז אתר מורשת לאומי, המכיל - כפי שראו היום חברי המסע מקרוב - חצי מאוכלוסיית בעלי החיים של סין ורבע מכל סוגי הצמחייה